חני כבדיאל. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

של מי המצעד הזה?

מדי שנה עיריית תל-אביב משתלטת יותר ויותר על נושאי המצעד ומכוונת אותו למקום שנכון לה מבחינה תיירותית וכספית. ובאמת - למה לעירייה לחסום כבישים או להקצות משאבים למצעד גאווה ביסקסואלי? מדוע שהמשטרה תאבטח מצעד גאווה טרנסי? למה שהתקשורת בארץ תסקר את תיתן במה לזהויות אחרות, במצעדים פוליטיים ולא בהכרח פרובוקטיביים, כמו המצעד בחיפה? אנחנו צריכים להפסיק להקשיב לממסד ולקחת את הכוח לידיים שלנו / דעה

ביום שישי נערך בניו-יורק מצעד גאווה של דראגיסטים/ות וטרנסיות/ים, בשבת נערך מצעד של דייקיות והיום (א') מתקיים שם המצעד הכללי. אותו דבר קרה בברלין לפני כמה שבועות ואני מניחה שזה קורה בעוד מקומות בעולם.

בינתיים, בארץ, כל מי שיש לה/ו סיבות אחרות לצעוד מלבד הבאת ילדים מוצא/ת את עצמה שואל/ת איך היא/הוא קשור/ה למצעד ואם יש בכלל סיבה להגיע. שנה אחרי שנה עיריית תל אביב משתלטת יותר ויותר על נושאי המצעד ומכוונת אותו למקום שנכון לה מבחינה תיירותית וכספית, לא משנה מה קורה מסביב ואיזה מהקולות האחרים רוצה להישמע.

בכל שנה יש את השטות הזאת של צוות חשיבה שאליו מזמינים/ות את הציבור להעלות רעיונות למטרות המצעד, מסלולו ועוד, מתבררת פעם אחר פעם ככסת"ח. אין שום עניין לשמוע את הציבור, אין שום עניין לשמוע קולות נוספים. לא רק לפני, גם במצעד עצמו.

אבל זה לא רק זה - לפני שלוש שנים, כשהגוש הרדיקלי ביקש לפנות שמאלה במקום ימינה לבן יהודה, המשטרה אסרה זאת בתואנה שכל כוחות השיטור מוקדשים למצעד עצמו, אז חברי וחברות הגוש הרדיקלי עמדו בצומת בוגרשוב/בן יהודה עם שלטים, כי זה הכי טוב שיכלו לעשות בתנאים האלו. ומאז בכל שנה שעוברת, יותר א-נשים סביבי – רדיקלים/ות יותר והרבה פחות – מוותרים/ות על המצעד, פשוט כי מסיבות יש עוד מיליון והקול שלהם/ן והצרכים שלהן/ם לא נשמעים.

אז למה שלא נעשה את זה בארץ? יהיה מצעד נשים ומצעד טרנסים/ות ומצעד של ביסקסואליות/ים, כל מי שמרגיש/ה שהקול שלה/ו לא נשמע במצעד הכללי. הבעיות העיקריות הן שעיריית תל אביב מרוויחה בדרך כלל כסף מחסימות הכבישים שלה, המשטרה לא תקצה שוטרים לשלושה-ארבעה מצעדים בהפרש של כמה ימים והתקשורת לא תמצא עניין במצעדים הקטנים יותר. מירוץ נייק, מרתון אדידס ועוד ממלאים את ימי שישי של תל אביב, מאובטחים ומתוקשרים, אבל מצעד של שכבות מוחלשות לא יזכה ליותר מדי חסויות, או חשיפה בתקשורת, אם בכלל.

למה לעיריית תל אביב לחסום כבישים או להקצות משאבים למצעד גאווה ביסקסואלי למשל? למה שהמשטרה תאבטח מצעד גאווה טרנסי, כשהיא לא מצליחה להתמודד עם חמישים א-נשים רדיקליים/ות שרוצים/ות לפנות שמאלה בבן יהודה? למה שהתקשורת בארץ תסקר את המצעדים ותיתן במה לזהויות אחרות, במצעדים פוליטיים ולא בהכרח פרובוקטיביים, כשאת המצעד בחיפה (העיר השלישית בגודלה בארץ) לא מסקרים וכשהסיקור במצעד בתל אביב מתמקד בבחורים בחוטיני? לא שבחורים בחוטיני זה דבר כל כך רע, אבל למצעד יש עוד כמה היבטים.

למצעדים בנתניה ובאשדוד, אותם חברי/ות מועצה מנסים/ות לטרפד, אין ניראות בתקשורת. מי שלא מתמצא/ת בענייני הקהילה הרבה פעמים בכלל לא יודע/ת שמתקיימים המצעדים האלה, ואם סטרייטים/ות שומעים/ות עליהם ועל המצעד בירושלים, הם בדרך כלל חושבים שגם בהם העיקר זה מסיבת רחוב בחוטיני.

ההצעה שלי היא פשוטה – להפסיק להקשיב למה שהממסד רוצה שנעשה. בואו נתחיל לקחת את הכוח לידיים שלנו. ליצור לעצמנו מצעדים שמתאימים לנו ובהם אנחנו יכולים/ות להשמיע את הקול שלנו. את מצעד הגאווה הראשון (גם בסטונוול וגם בישראל) אף אחד לא אישר, אף אחד לא איבטח ואף אחד לא נתן לנו חסות. הם/ן פשוט לא יכלו יותר עם האלימות, עם הלהט"בפוביה, עם ההדרה ונלחמו על מקום. יש לנו עוד כל כך הרבה דברים להשיג, כקהילה וכא-נשים פרטיים/ות, בואו נילחם גם אנחנו להיות מי שאנחנו – שונים/ות ומהממות/ים, מכל גווני הקשת, עם כל הקולות, בלי לתפוס מקום של מישהו/י אחר/ת אבל למצוא את המקום שנכון לנו. אני בטוחה שאז גם המצעד ה"רשמי" יראה אחרת. 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...