"אנשים קווירים לא מתים, רק כדי שתוכל לקרוא לעצמך סטרייט-אקטינג". המסר הזה היה חד, פוצע ומדויק, אולי יותר מכל שלט שראיתי במצעד גאווה אי-פעם. שלט קטן יחסית, בלי יותר מדי צבעים או קישוטים, אבל עם משמעות עמוקה ביותר שמנגנת על אחד הנושאים היותר טעונים על סדר יומה של קהילת הלהט"ב בכלל, והציבור ההומואי בתוכה בפרט, בארץ ובעולם.

מצעד הגאווה בווינה, אוסטריה, כלל מסרים נגד דומואים, אותם הומואים שמצהירים על עצמם שחוץ מזה שהם עושים סקס עם גברים אחרים, לא שונים מכל סטרייט ממוצע. אלו שמבקשים להידמות לציבור הכללי, מתוך תקווה - לגמרי לא מציאותית - שבכך יהיה להומופובים יותר קל 'לעכל' אותם, להכיר בהם, אולי אפילו לאהוב אותם. המסר היה "אנחנו לא הטרוסקסואלים, ואין סיבה שנעמיד פנים שאנחנו כאלו", והוא יותר חתרני מכפי שאפשר לראות במבט ראשון. הוא מפרק את מבני-העומק שבהם אנחנו מורגלים, בין אם בסוגיות של זוגיות, דרך הורות וכלה בנושאים של גופניות, מראה ולבוש.

"Not born this way, still queer, still awesome", ושלט עם המילים Hetro Like עם קו אדום, מוחק ומבטל, ממשיך את המסר שמחפש זהות חדשה, קווירית, יש יאמרו אפילו רדיקלית. בתוך בליל פוליטיקת הזהויות והמאבקים, נדמה שאם יש משהו שיכול לאחד את קהילת הלהט"ב, זה החיפוש אחר דומה בתוך השונה, ושונה בתוך הדומה. משום שבין אם נרצה בכך, ובין אם לאו, אנחנו שונים, אחרים, חריגים, ובכך כוחנו. אנחנו לא צריכים לקבל זכויות בגלל שאנחנו דומים, או מוכרים. אנחנו גם לא צריכים לנסות. 

ממשיכים אל גבר ואשה, אולי אפילו הטרוסקסואלים, שלבושים בהידור קרנבלי מושקע ומרשים. בנעלי פלטפורמה גבוהות-עקב, מגבעות לבנות וגרביונים הורסים, הדפס פרוותי מלכותי, זה מראה שאפשר לראות רק בחגיגות כמו אירועי הגאווה. לצערנו, אנשים יתקשו מאוד לצאת כך מהבית בחיי היומיום, עדות נוספת למגבלות שמטילה עלינו הנורמטיביות ומשטרת המחשבות, דרך האופנה. 

תמונה אחרונה, סוף המצעד. שם - באוסטריה - יש רכבת, והיא פועלת ביעילות. אם בתל-אביב התקשו רבים לחזור הביתה עם כניסת השבת וסגירת קווי התחבורה הציבורית עד חזרה אל השפיות החילונית של מוצ"ש, בווינה אפשר היה לחתום את האירוע בצילום אחרון, של נערה אחת, בהירת שיער, המחכה על הרציף. דגל הגאווה שלה משתלב בצורה מושלמת בשגרתיות של הצילום הסוגר את האוסף הזה. כמונו, גם היא נבלעת, עם הדגל או בלעדיו, לטוב וגם לרע, בתוך הציבור הכללי, הרגיל, הנורמטיבי. 

הצילומים בכתבה זו: Luca Sartoni, פליקר.