עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

דור הפרוזק, אבל לא רק

"המתלבטת" סיפרה שכבר זמן רב היא בדיכאון ונמצאת בטיפול פסיכולוגי, ושהמטפלת המליצה במקביל על טיפול בפרוזק, אך היא חוששת. כדאי להתחיל? זה ממכר? זה ישנה את האישיות שלי? מתי מפסיקים? הפסיכולוג עופר מאורר ענה

עופר שלום,

אני בת 26, נמצאת ביום בטיפול פסיכולוגי כבר חצי שנה בגלל מצבים של דיכאון שחוזרים אצלי שוב ושוב. יש עוד דברים שהביאו אותי לטיפול נפרדתי מחברה שלי לפני שנה בערך (כן, אני לסבית), כל החברות שלי היו דרכה ועכשיו אני די לבד פרט לידידה או שתיים. בחצי השנה האחרונה אני מרגישה על הפנים כל הזמן בדיכי, עליתי במשקל, אני עצבנית יותר ביום וגם לא ישנה טוב בלילה. רציתי את חוות דעתך אם אולי הגיע הזמן, מה שנקרא לוותר על הכבוד, ולקחת טיפול תרופתי נגד דיכאון. המטפלת שלי הציעה לי את זה כבר בהתחלת הטיפול בתור משהו שיהיה במקביל לטיפול אבל לא רציתי. היא הציעה לי לפנות לרופא פסיכאטר עליו המליצה לי ולקחת תרופה מהסוג של פרוזק. יש לי הרבה שאלות בעניין, כמו: האם זה ממכר? איך יודעים מתי להפסיק? כדאי בכלל להתחיל? אני חוששת שהתרופה תגרום לשינוי קוסמטי בלבד ושזה יסתום את הדברים האמיתיים שבתוכי וגם אני מרגישה שזה קצת ייאש אותי ויגרום לי להתאכזב מעצמי כי זה יראה לי שלא הצלחתי להתמודד עם הדברים בעצמי. מה דעתך? האם כדאי?
בתודה,
המתלבטת.


מתלבטת יקרה,
ראשית ברצוני לציין כי להתלבטותך שותפים פונים רבים למדור אשר בהזדמנויות שונות העלו שאלות בעניין זה, כך שתשובה זו באה לתת מענה לך ולמתלבטים רבים נוספים אשר שותפים לסימני השאלה ולחששות. אכן, זהו מדור ליעוץ פסיכולוגי ולא מדור יעוץ רפואי, אך הממשק שבין הפסיכולוגיה והפסיכופרמקולוגיה הפך בשנים האחרונות לאינטנסיבי ביותר, והשאלות המתעוררות בהקשר זה (חלקן צויינו במכתבך) רבות וחשובות, וקשורות באופן ישיר לעבודה הטיפולית הפסיכולוגית.

ראשית מהו הדיכאון הזה שעליו כולם מדברים? מה מבחין בין דיכאון לבין 'סתם' דיכי? דיכאון הוא מצב נפשי קשה ומייסר, אשר עלול לתבוע מהסובל ממנו מחירים כבדי משקל הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. הסובל/ת מדיכאון מוצא עצמו פעמים רבות מתמודד עם שורה ארוכה של סימפטומים הגורמים לפגיעה קשה באיכות החיים מצב רוח קודר וירוד, חוסר אנרגיה, חוסר חשק לעשות דברים, היעדר-הנאה מביצוע פעילויות שבעבר היו מהנות, פסימיות רבה, הערכה עצמית נמוכה, מחשבות על המוות כל אלה, ונוספים, מאפיינים את הדיכאון.

לדיכאון מספר גורמים, המשתנים מאדם לאדם, כאשר אצל כל אחד חוברים יחדיו מספר גורמים ליצירתו של הדיכאון. בין הגורמים הללו ניתן למנות את הגנטיקה (בנים להורים דיכאוניים סובלים משיעור גבוה יותר של דיכאון מאשר בנים להורים שאינם דיכאוניים) וכן גורמים ביולוגיים כגון רמתם של הורמונים מסויימים בדם.

בין הסיבות לדיכאון גם סיבות פסיכולוגיות. לדוגמא, דיכאון של אחד ההורים בילדותו של האדם הסובל מדיכאון או נסיבות חיים קשות אחרות בילדות או בבגרות כגון גירושין, אסון, אובדן והתעללות פיזית או מינית כל אלה עלולים לתרום להופעתו של דיכאון כבר בילדות וגם בהמשך החיים. בנוסף, גם דפוסי החשיבה של האדם עשויים להיות קשורים להופעת דיכאון. כך למשל, אנשים עם נטייה לסבול מדיכאון נוטים לייחס את התרחשותם של אירועים שליליים בחייהם לסיבות שהן פנימיות ("זה קרה באשמתי" לעומת "גם לי היתה תרומה חלקית לכך שזה קרה"), יציבות ("אף פעם לא הצלחתי ולעולם לא אצליח" לעומת "הפעם התפקשש לי") וגלובליות ("אני לא שווה שום דבר" לעומת "כנראה שאני לא כל כך טוב במתמטיקה").

בהתאם להבנת הפסיכולוגיה את הדיכאון כתופעה הנוצרת כתוצאה מגורמים ביולוגיים ופסיכולוגיים, הטיפול בדיכאון מתמקד אף הוא בשני צירים אלה. קיימות מספר שיטות של טיפול פסיכולוגי בדיכאון, ביניהן טיפול פסיכודינמי, טיפול קוגניטיבי, טיפול בין-אישי וכן טיפול משפחתי או זוגי, אך עליהן ארחיב בהזדמנות אחרת וכעת נחזור לטיפול התרופתי.

בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בשטח הטיפול התרופתי בדיכאון. כניסתה של התרופה נוגדת הדכאון פרוזק לשוק התרופות מסמלת במידה רבה תחילתו של עידן חדש בתחום זה. התרופות נוגדות-הדיכאון החדשות מביאות לשיפור משמעותי במצבו של הסובל תוך גרימת הרבה פחות תופעות לוואי (וגם זאת במספר מועט של מקרים) בהשוואה לתרופות מהדור הישן. השיפור מורגש אמנם לרוב רק לאחר שלושה שבועות רצופים של שימוש בתרופה, אך השימוש בתרופות אלה אינו ממכר, כך שלא קיימת סכנה שהאדם ירגיש צורך להעלות בהדרגה את המינון לשם השגת האפקט הרצוי (להבדיל מתרופות נוגדות-חרדה מסויימות כגון ואליום, שבשימוש ממושך עלולות ליצור סבילות והתמכרות).
הפסקת השימוש בתרופה צריכה להיעשות בהתייעצות עם הרופא המטפל, וזאת עושים בדרך כלל רק לאחר תקופה של מספר חודשים עד שנה של הטבה ניכרת במצב.

עדיין נותרו כל אותן שאלות באשר להתחלת הטיפול אשר העלית במכתבך, ועליהן אנסה לענות עתה. האם כדאי להתחיל בטיפול תרופתי נוגד דיכאון? השאלה די מורכבת, ומשתנה, מטבע הדברים, מאדם לאדם. ראשית, הן טיפול פסיכולוגי והן טיפול תרופתי, כל אחד בנפרד ובזכות עצמו, עשויים לשפר באופן ניכר ואף להעלים כליל את הדיכאון בחלק גדול מהמקרים. יחד עם זאת, המחקרים מצביעים על כך כי הטיפול הטוב ביותר בדיכאון הינו טיפול משולב: הן טיפול פסיכולוגי והן טיפול תרופתי המתקיימים במקביל. עובדה זו הינה חשובה ביותר בבואנו לשקול את כדאיות השימוש בתרופה.

מניסיוני האישי בעבודתי הטיפולית אוכל לספר כי לא פעם מצאתי כי השילוב של טיפול תרופתי במקביל לשיחות מניב תוצאות מצויינות ותוך זמן קצר יותר. לעתים, לאדם הסובל מדיכאון עמוק וממושך אין בכלל את הכוחות הדרושים לשם כניסה אמיתית לתהליך טיפולי. במצב זה האנרגיות הירודות, היעדר העניין בשום דבר והפסימיות חוברים יחדיו והופכים את מלאכת הטיפול למשימה קשה במיוחד והטיפול התרופתי הופך לדבר הכרחי לשם התנעת התהליך.

עניין זה מוביל אותי לחשש שלך, המתלבטת, שהשימוש בתרופה יגרום לך לאכזבה מעצמך "כי זה יראה שלא הצלחת להתמודד עם הדברים בעצמך". אני שותף לתחושתך, מתלבטת יקרה, כי יש חשיבות רבה ליכולתך לדאוג לעצמך בכוחות עצמך, להרגיש קומפטנטית ובשליטה על חייך. ואולם, וזהו 'ואולם' משמעותי ביותר, הרצון להרגיש בשליטה מוחלטת על המצב ולרצון לעשות את הכל לבד עלול להיות מחירים כבדים. נדמה לי שכולנו הכרנו בחיינו אדם אחד או יותר אשר מכריזים כי "הם לא הולכים לרופא!". אלה אותם אנשים אשר לא הולכים לרופא כאשר כואבת להם השן, ואחר כך מוצאים עצמם בלי כאב אך גם בלי שן. כך גם לגבי דיכאון. דיכאון לא מטופל (בין אם פסיכולוגית או תרופתית) עלול להעמיק ולהעמיק, תוך יצירת פגיעה הולכת ומתרחבת בתחומים שונים בחייו של האדם (עבודה, חברים, משפחה) ועד כדי הגעה למצבים מסכני חיים (נסיונות התאבדות).

עוד שאלה שהעלית במכתבך הינה לגבי ה"אמיתיות" של תחושותייך לאחר השימוש בתרופה נוגדת-דיכאון. חשוב להבין, מתלבטת יקרה, כי פרוזק והתרופות הדומות אינם משנים את אישיותו של האדם. התחושה המתוארת על-ידי אנשים הנוטלים טיפול נוגד-דיכאון הינה שהדיכאון כאילו "עזב אותם" וקשת הצבעים של הרגשות, שקודם לכן היתה מוגבלת לתחום האפור והשחור בלבד הפכה לעשירה ומגוונת יותר. אנשים שמגיבים לתרופות נוגדות הדיכאון אינם חשים אושר תמידי ואינסופי. הם חשים עצבות כשקורים להם אירועים עצובים, ושמחה כאשר שקורים להם דברים משמחים. העצב שהם חשים כתוצאה מאכזבות, אינו דומה לדיכאון מרסק אלא לתחושת דכדוך רגילה. התרופות נוגדות הדיכאון אינן גורמות לאושר, אלא מיטיבות עם הדיכאון. תוכלי לקרוא עוד על נושא זה בספר "Listening to Prozac" אשר נוגע בין היתר בנקודה זו של "אמיתיות" התחושות עם השימוש בתרופות נוגדות-דיכאון בצורה מדוייקת ורגישה.

לגבי השאלה האם כדאי לך עצמך להתחיל בטיפול תרופתי הייתי נזהר מלתת תשובה, שכן אני עצמי איני פסיכיאטר ואנו איננו מכירים. יחד עם זאת אוכל לומר כי מדברייך עולה כי ייתכן ואת סובלת ממספר של סימפטומים של דיכאון, סימפטומים אשר בהחלט עשויים להיעלם או לשכוך עם שימוש בתרופה נוגדת-דיכאון. לפיכך, המלצתי אלייך הינה כהמלצת המטפלת שלך והיא לפנות לרופא פסיכיאטר ולשטוח בפניו את תחושותיך ורגשותיך. בפגישה זו הרופא יוכל לשאול אותך שאלות אשר יעזרו לו להבין אם מצבך הוא כזה המצדיק התחלה של טיפול תרופתי.



שאלות למדור יש לשלוח באמצעות האימייל offerm@gogay.co.il

אנא פרטו ככל הניתן את נסיבות הבעיה או הקושי שלגביהם אתם שואלים וכן את הרקע האישי שלכם עד כמה שניתן מבלי לחשוף פרטים מזהים. המדור אינו מתחייב לענות על כל השאלות אשר תתקבלנה. היעוץ במדור אינו בא להחליף טיפול נפשי מקצועי. בכל מקרה שבו מתעורר קושי נפשי המצריך התערבות מקצועית יש לפנות לגורמים המתאימים.

המדור נכתב על-ידי אנשי "צוות מטפלים" יעוץ וטיפול פסיכולוגי גיי-פרינדלי להומואים, לסביות, בי, טרנס ומתלבטים, בפריסה ארצית. לפרטים: 03.7326883, או באמצעות אתר האינטרנט
http://www.t-metaplim.co.il

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...