שחר בן-פורת. 
עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

להיות ביחד: שיעור בחוסר סיפוק

רבים אינם מבינים מדוע הם לא מצליחים להיות בזוגיות. תשובה לשאלה אפשר למצוא במחשבה שבגלל הזוגיות מפספסים הזדמנויות. וגם: מדוע יחסים פתוחים אינם תמיד פתרון?

באחת הסדנאות שאני מלמד משתתף בחור שאני רוצה לספר לכם עליו מעט. הוא סטרייט אמנם, אבל הסיפור שלו משותף לגברים רבים מאוד, הומואים וסטרייטים.

הוא חכם, מצחיק, פתוח, נראה טוב. בשנה בה הוא משתתף בסדנה הוא היה רווק. אני כותב זאת בלשון עבר כי זה השתנה בחודש וחצי האחרון, אז הוא פגש מישהי והגשים – כך זה היה נראה – את החלום שלו.

אבל יחד עם ההגשמה, הכוללת קרבה רגשית ופיזית גדולה מאוד, התחיל להתעורר קול פנימי נוסף. הוא לוחש בתוכו "הנה ההזדמנות שלי לכבוש את העיר, להכיר עוד בחורות. לא להסתפק בבחורה אחת". זה הגיוני, אומר הקול בתוכו, אם אחת רוצה אותי כל כך, בוודאי יש עוד.

יש מי שיגידו "אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים". גם אני אמרתי לו את זה לרגע. אבל אז התאפסתי. זה לא עניין של מצב השיניים; זה עניין של תחושת סיפוק וחוסר שאינו באמת קשור למה שקורה במציאות.

יחסים פתוחים אינם תמיד פתרון

אבל יש לזה פתרון, בוודאי חלק מכם חושבים את זה למקרא הסיפור של אותו בחור. הרי זו בעיה של סטרייטים. אנחנו ההומואים המצאנו – או שכללנו לכדי אומנות – את סוגיית היחסים הפתוחים, בה אפשר להנות מכל העולמות: להיות ביחד ובו זמנית לא לוותר על אף אפשרות וחוויה.

לי אישית הסידור הזה נראה בלתי אפשרי. אני לא רואה אותי ואת בן הזוג שלי מכניסים מישהו למיטה או יוצאים כל אחד בזמנו הוא למיטות של גברים אחרים. זאת למרות שעברו שמונה שנים מאז שהכרנו, זמן שבו לכאורה השעמום המיני אמור לדרוש את מנת הבשר שלו. אני יודע שאני לא היחיד; רבים מתקשים לפרוץ את הגבולות של המונוגמיה ואולי פשוט לא רוצים.

מהמקום הזה אני מסתכל על מה שקורה מסביבי ומזהה בצורך בעוד חוויות והתנסויות, כזה העולה בתוך מערכת יחסים זוגית ומקשה עליה להתפתח, בתור דבר מה עמוק יותר מחרמנות: חוסר סיפוק.

להרגיש שונה ולא שייך

אני יכול לראות את זה בעצמי לפעמים. רגעים בהם אני פוגש מישהו שנראה טוב בעיניי ואני מסתכל לבחון אם הוא מתעניין בי בחזרה. אין זה משנה שאני לא מחפש, לא סקס ולא חבר. יש חוסר עמוק בתוכי המתקיים ללא כל קשר למה שיש לי במציאות, כלומר בן זוג אוהב שרוצה אותי.

אני חושב שהסיבה העיקרית שבגללה החוסר הזה אינו מניע אותי לחפש זיונים ולפרק בדרך את מערכת היחסים שאני נמצא בה היא בגלל שאני מטפל בחוסר הזה כבר שנים רבות. אחרת, זה היה חזק הרבה יותר.

מה באמת חסר לי? סקס זה לא באמת העניין כמו להרגיש אטרקטיבי, רצוי, להרגיש מקובל. תחושה שמעולם לא ממש הרגשתי אותה. זו תחושה כללית שאני מכיר מגיל צעיר מאוד, תחושה של חוסר שייכות וחוסר התאמה לעולם בו אני חי. תחושה שהתעצמה בשנים בהן הרגשתי דחוי בבית ספר יסודי, בזמנים בהם הרגשתי חריג בתוך הקהילה. בין אם הילדים שלא רצו לשחק איתי בבית ספר או הבחורים שלא רצו לשחק איתי במיטה, הכאב המשותף מכל החוויות הללו אומר "אני לא טוב מספיק" ומניע אותי לחפש אישור מהעולם מסביבי כדי להרגיש סיפוק.

המענה יבוא רק מבפנים

הטריק בעניין הזה נובע מכך שפעמים רבות אנשים אינם מרגישים זאת כחוסר סיפוק. זה מתבטא כחרמנות ברמה הפשוטה ביותר או כפחד מפספוס ברמה עמוקה יותר. אך אם הולכים יותר עמוק, מדובר בחוסר פנימי באהבה שדבר מבחוץ אינו יכול למלא.

אין זה משנה כמה יאהבו אותנו, כמה ירצו אותנו, כל עוד החוסר קיים הוא יניע אותנו לחפש לו מענה. אך המענה, המרפא היחיד לחוסר הוא בריפוי פנימי, באהבה עצמית.

בנאלי ככל שזה אולי נשמע, ככל שאנו אוהבים את עצמנו יותר כך אנו יכולים לבחור בחופשיות עם מי אנחנו רוצים להיות, אם בכלל, ולהרגיש מסופקים עם מי שאנחנו ומי שבחיים שלנו.

הכותב הוא מתקשר של טוהר ומנחה סדנאות חופש להרגיש, מחבר הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים עם כל הרגשות הללו?"

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...