פיטר קנט. צילום: פייסבוק.
עוד בתרבות ובידור
 >  > 

"התקינות הפוליטית מסכנת את היצירה הגאה"

פיטר קנט, מומחה לקולנוע קווירי, הגיע לביקור בארץ ומספר בראיון על התהליכים שעברה התרבות הגאה בשנים האחרונות. "תור הזהב של שנות ה-80 וה-90 בקולנוע ההומואי מאחורינו, היום מרוב פוליטיקלי קורקט מתחילים למשטר את המילים ואולי אפילו קצת את המחשבות, וזה פוגע ביצירה ובתרבות"

פיטר קנט (Peter Knegt), עיתונאי ועורך פסטיבלי סרטים ממונטריאול, קנדה, הגיע לארץ במסגרת פסטיבל הקולנוע הגאה, בו הוקרן סרט קצר שכתב ולקח בו חלק. במקביל הוא נמנה על צוות השופטים בתחרות הקולנוע העלילתי.

במהלך שמונה השנים האחרונות כותב קנט סקירות על סרטים לחלק מגופי המדיה המוכרים ביותר בתחום ובעולם: Salon, The Toronto Star, Variety, Exclaim, Xtra! ובעיקר Indiewire ככותב ראשי, שם הוא גם מתחזק בלוג קווירי. מתוקף תפקידו גם יצא לו להשתתף, ולעיתים גם לעבוד, ביותר ממאה פסטיבלי סרטים, מהם המוכרים והמובילים בעולם.

לרגל הגעתו ארצה פגשתי אותו לראיון אישי, על תעשיית הקולנוע הגאה, על ההתפתחויות בתחום ועל התרבות הגאה שעוברת בשנים האחרונות שינויים ניכרים. מעניין לשמוע מאדם שכל כך מעורב בתחום, על מה שקורה בו. לכן, כבר בפתיחת הראיון הופתעתי לגלות, שעל אף הניסיון רב השנים של קנט בתחום הקולנוע, זו אינה האהבה האמיתית שלו בחיים, וכי הוא הגיע לתחום במקרה. לאחר שסיים את לימודיו בקולנוע לימודי מגדר, הוצעה לו התמחות במגזין Indiewire ומשם הכל התגלגל.

הוא מגלה כי התשוקה האמיתית שלו היא כתיבה, וספציפית כתיבת ספרים, כשב-2011 הוציא לאור ספר הסוקר את תנועת זכויות הלהט"ב בקנדה, והיום הוא עובד על ספר נוסף. הוא מרגיש שכיום, לאחר שמונה שנים במקצוע, הדברים שהוא עושה מתחילים לחזור על עצמם, ולכן הוא מעוניין להקדיש לכתיבה יותר זמן.

השיחה בינינו מגיעה, באופן מהיר מאוד, לאחד הנושאים החשובים שמטרידים את הקהילה בעולם, וגם בישראל - עידן התקינות הפוליטית והאופן שבו הוא משפיע על הקהילה הגאה בכלל ועולם הקולנוע בפרט. בדומה לתרבות השיח האופיינית בארץ, גם בצפון אמריקה אפשר למצוא דפוסי פילוג משמעותיים בין מגזרים בחברה. "כיום, להיות גבר הומו לבן ממעמד בינוני ובעל זכויות בצפון אמריקה הפך דווקא, באופן פרדוקסלי, להיות אתגר. חשוב להדגיש שמצבי נהדר ושאני לא נתקל באתגרים במובן היומיומי, אלא במובן שאני צריך להיאבק על מנת לשמור על המקום שלו. מרוב ניסיון להיות פוליטיקלי קורקט ולהימנע מאפליה נוצר מצב שבו מי שנופל תחת הזהות של גבר הומו לבן וכדומה, נדחק הצידה והקול שלו נשמע פחות", הוא אומר.

   "התקינות הפוליטית בקהילה הפכה למשטור מילים ומחשבות"   

קנט מספר על כך שהוא משתתף בניו-יורק בתוכנית מיוחדת של הקולנוען איירה סאקס (Ira Sachs) בהשתתפות 10 קוורים/יות. אחת הנשים המשתתפת במיזם, אמרה לו שהוא ה-token white guy, כלומר עלה התאנה שהביאו כדי להגיד שאין אפליה כלפי הומואים, גברים ולבנים, בדומה למה שהיו עושים בעבר עם האפרו-אמריקאים.

כשאתה אומר את זה כך, זה נשמע כמו משהו מאוד ממשטר.

"בדיוק", הוא אומר. "מרוב פוליטיקלי קורקט מתחילים למשטר את המילים ואולי אפילו קצת את המחשבות. למשל, המאבק של קווירים ברו פול, דראג קווין שאי-אפשר לטעון או להאשים אותה שאינה חלק מהקהילה [יש יאמרו שהיא אפילו חלוצה בקידום התרבות הקווירית והדראג בפרט, אד"א]. כבר די הרבה זמן היא נמצאת במרכזה של סערה בגלל שהיא משתמשת במילה Tranny, הנחשבת כמילה שאינה מילת גנאי אך לא מכבדת במיוחד. את האנרגיה הנדרשת להתעסקות סביב הנושא הזה עדיף היה להסיט לכיוונים יותר פרודוקטיביים", הוא אומר.

למרות הסכנות והמכשולים שמציבה התקינות הפוליטית המוגזמת, קנט סבור שיש לתופעה גם צדדים חיוביים. "בעבר הקולנוע הגאה עסק בעיקר סביב הומואים ולסביות כתמות המרכזיות של הסרטים, אך בשנים האחרונות רואים שינוי בולט שמכניס לתמונה הרבה סוגי תמות שבעבר לא קיבלו במה, כמו טרנסים וקווירים. אחת הסיבות העיקריות שחיזקו זאת היא שבשנים האחרונות יצירת סרטים נעשתה קלה בהרבה, ההפקה הרבה יותר פשוטה וזולה".

"השיפור הטכנולוגי וזמינות יכולת ההפקה, יחד עם מהפיכת האינטרנט שמאפשרת גישה מיידית לסרטים מסוגים רבים ושונים, הפכו את התעשייה למגוונת מאוד. לצד סרטים טובים, אפשר להבחין גם בעודף של הפקות, ורמות איכות שונות באופן קיצוני. מאחר וקשה לדעת מראש אם סרט הוא גרוע או טוב, כיום הרבה פחות אנשים רואים סרטים קטנים שמופקים עצמאית או/ו בתקציבים נמוכים", הוא אומר.

   הקולנוע בתקופת מעבר   

קנט סבור שעולם הקולנוע נמצא כרגע בתקופת מעבר, שבה יש עושר יצירתי עצום שמאפשר להכין יותר סרטים מאי פעם, אך העוסקים בתחום מתקשים להבין איך ניתן להפוך סרטים למקור הכנסה ממשי בעולם שהופך יותר ויותר דיגיטלי. "הבעיה נפוצה בכל תחום קולנועי שהוא לא מיינסטרימי ולאו דווקא בקהילה הגאה", הוא אומר. "אחד ההיבטים המלהיבים של השינויים בתחום, הוא מימון ההמון, שמשנה לגמרי את כללי המשחק הכלכלי".

איך?

"מימון המון מאפשר ליצור סרטים מבלי לדבר על החזר השקעה, כי הם מתוקצבים מראש על ידי הקהל. השינוי הזה מחזיר את הכח לקולנוענים ומוביל לייצור מוגבר של סרטים, אך כמו בכל שוק פתוח, נוצרים הרבה מאוד סרטים גרועים, כאשר מדי פעם מגיע גם סרט מוצלח. כדי שאנשים כישרוניים יקבלו גישה קלה יותר לכסף, צריך לקחת בחשבון שגם אנשים לא כישרוניים יקבלו את אותה גישה".

איזו עצה יש לך לקולנוענים שמבקשים מימון מהקהל הרחב?

"תהיו צנועים. אם מעולם לא עשיתם סרט קודם לכן ואתם רוצים את עזרת הקהל, אל תתרברבו. אין לכם דרך לדעת אם הסרט שתכינו יהיה מדהים או לא. ולא, אתם לא סלברטיז".

קנט טוען ש"מחוץ למעגל הצופים של פסטיבלי הקולנוע הגאים ברחבי העולם, מעטים זוכים לראות סרטים בעלי אופי גאה, פרט אולי לאחד או שניים בשנה שהם יוצאי דופן. אלו הם הסרטים שיש סיכוי שיצליחו בבתי הקולנוע מבחינה מסחרית. בעבר, בשנות התשעים, היו הרבה מאוד סרטים שאמנם התמקדו כמעט אקסקלוסיבית בהומוסקסואליות, אך היו הצלחה קולנועית מאוד גדולה והגיעו להרבה מאוד צופים".

תמיד ראיתי את הקולנוע ככלי בעל השפעה עצומה על החברה ותהיתי אם הוא חושב שלקולנוע הגאה החדש יש השפעה על החברה גם היום?

"אני מאמין ששנות ה-80 וה-90 היו תור הזהב של הקולנוע הגאה ומאז לא הייתה שום תקופה שדומה לה. היציאה מתקופת האיידס והעובדה שהקהילה הייתה הרבה יותר מאוחדת ומגובשת הובילה ליצירת סרטים רבי תוכן, ואילו היום כל אחד עומד בפני עצמו".

האם הסיבה לכך היא שהשגנו התקדמות כל כך גדולה בקבלה בציבור הרחב, ולכן יש פחות צורך בסרטים גאים?

"כאן אנחנו צריכים לחזור לאחד השלבים המוקדמים בשיחה, בו דיברנו על המקום שתופסים גברים הומואים לבנים בחברה. כתוצאה מכך שבעבר רוב הסרטים עסקו סביב תמות הומוסקסואליות ושהיום סוג הקולנוע הזה כבר מיצה את המסר שלו לקהל הסטרייטי, חלק מהקולנוענים ההומואים החליטו לעבור הלאה, ולכן נוצר חלל המאפשר הרבה יותר ייצוג נשי והרבה יותר ייצוג לטרנסים ולקווירים בכלל".

"אפילו היום, ולמרות כל ההקפדה על אפליה מתקנת ופוליטיקלי קורקט, המצב הוא דיי מעוות ונוצר מצב שבו מספר יוצרי הסרטים ההומואים שזוכים בפרסים גבוה יותר מהמספר הכולל של נשים יוצרות בתעשייה. לגבר הומו עדיין יש יותר גישה לתקציבים, ונפתחות בפניהם יותר הזדמנויות מאשר נשים בכלל, לא רק יותר מלסביות".

   הפרשי גילאים ומגע בין-דורי   

סרטו הקצר של קנט, "בוקר טוב", הוקרן כאמור בפסטיבל וזכה להתעניינות מצד הצופים בגלל העיסוק בנושא טעון, גם בארץ: יחסים בין-דוריים. במרכז הסרט בחור שמתעורר עם הנגאובר לאחר מסיבת יום הולדתו ה-30, ומוצא נער בן 17 על הספה בסלון.

"העבודה על הסרט התחילה לפני כשנה כשהייתי במונטריאול והרגשתי שאין לי מוקד עניין מהותי בעבודה. לכן רציתי לנסות משהו חדש. ישבתי בבית קפה עם השותף שלי לסרט, המגלם את הנער בן ה-17, וביחד כתבנו את התסריט תוך יומיים", הוא מספר.

איך הגעתם לרעיון?

"הסרט התחיל מהמחשבה על איך זה כבר לא להיות הדור הצעיר ביותר של הומואים, ובמקביל, איך זה להיות חלק מהדור הצעיר ביותר שבו הקבלה של החברה ותהליכי היציאה מהארון קלים יותר, והנגישות של סקס ואפליקציות היא כל כך גבוהה. רציתי לחקור את השאלה האם זה טוב יותר או דווקא פחות מוצלח?"

והגעת למסקנה כלשהי בנושא?

"באופן אישי אני מאמין שהדור שלי הוא הדור שהרוויח הכי הרבה, כי מצד אחד זה דור שזכה להנות מקבלה חברתית ולחיות את החיים שלו בצורה חופשית בניגוד לאלה שקדמו לו, ומצד שני הוא לא היה חשוף לתרבות האינטרנט שקצת דפוקה ומעוותת את המציאות. אני שמח שזכיתי להכיר אנשים פנים אל פנים והספקתי לעבור תהליכים רגשיים ולעצור רגע לחשוב על מה מתאים לי ומה לא, ולא להיות מופצץ במסרים על סקס כל הזמן"

"אני גם מכיר תודה על זה שכשיצאתי מהארון זה לא היה משהו שהוא כל כך מובן מאליו ואולי אפילו קצת יותר תמים מאשר היום", הוא אומר.

זו הסיבה שהסרט מתמקד בגריינדר?

"אני לא יודע אם זה משהו שהוא בסדר או נוראי ויש לי קשר דואלי של יחסי אהבה שנאה עם האפליקציה, מה שמוביל להתקנה ומחיקה חוזרות מהסמארטפון", הוא אומר. "אני חושב שזה בעייתי שהשימוש באפליקציה יוצר משהו שמרדד אנשים ומצמצם את הזהות המינית שלהם לכדי חוויה מינית חד פעמית בלבד, ומעלים את האנושיות שבהם. כחלק מהיחס הדואלי אני אישית מעדיף לפגוש אנשים בצורה יותר מקרית וטבעית אבל מודה שמדי פעם כשכל מה שרוצים זה סקס הפתרון הזה הוא די נוח", הוא צוחק.

אז האפליקציה לא כל כך גרועה.

"לא תמיד, אני חושב שיש לזה פוטנציאל להשפיע לטובה על אנשים והעולם, ואני חייב להודות שכשמטיילים בחו"ל זה בהחלט מאוד שימושי. אבל במקביל צריך לזכור שהפוטנציאל להרס גדול בהרבה בגלל יוהרה והתמקדות בחיצוניות".

בסיום השיחה, אנחנו מדברים על קולנוע ישראלי גאה, ועל השגריר מספר אחת שלנו בתחום: איתן פוקס. "רוב הסרטים הגאים מישראל שראיתי הם סרטים של איתן פוקס כמו "הבועה", "יוסי וג'אגר" ו"ללכת על המים", מספר קנט. "הסרטים שלו הם אלה שגילו לי את תל אביב ושהיא מקום כל כך מקבל ופתוח. הם אלה שהפכו את החוויה התל אביבית להרבה יותר מוחשית, לא כמו טקסטים שלא מצלחים להעביר את התחושה האמיתית. הסרטים מאוד קלים ומהנים לצפיה והם עזרו לו להבין איך נראית אינטראקציה יומיומית בעיר. זו גם הייתה אחת הסיבות שכל כך שמחתי להגיע לארץ, ולבקר בתל-אביב בפעם הראשונה".

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...