נדב (נדיוש) ענתבי. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

כל הסיבות ללכת למצעד הגאווה

נמאס לי. נמאס לי לשמוע את אותם קולות מהולים בהומופוביה מופנמת שלא תומכים בקיום המצעד, או את הקולות שטוענים כי בשנת 2014 בישראל כבר אין צורך במצעד גאווה. הרשימה הבאה מוכיחה שצריך מצעדי גאווה ושחשוב שכולןם יקחו בהם חלק

בשנת 2001, התחלתי את פעילותי ההתנדבותית בארגוניה השונים של הקהילה הגאה. זכיתי להכיר אנשים מיוחדים במינם, אקטיביסטיות ששינוי חברתי בוער בהן ואנשים שבאמת איכפת להם מזכויות הקהילה הגאה. מצעד הגאווה, הן התל-אביבי והן הירושלמי, תמיד היה נושא לדיון פורה ואף סוער. מאז ועד היום, אני שומעת קולות שונים מתוך הקהילה (וכמובן גם מחוצה לה) המבטאים חוסר סיפוק, אכזבה, ואף אי אמון בנחיצותם של מצעדי הגאווה, ובייחוד זה התל-אביבי.

אז הרשו לי להתחיל בוידוי: נמאס לי. נמאס לי לשמוע את אותם קולות מהולים בהומופוביה מופנמת שלא תומכים בקיום המצעד, או את הקולות שטוענים כי בשנת 2014 בישראל כבר אין צורך במצעד גאווה. אחד מהטיעונים "החביבים" עליי הוא טיעון המשווה את מצעד הגאווה למצעד של סטרייטים בנוסח: "אני סטרייט ואני לא מנפנף במיניות שלי במצעדי גאווה של סטרייטים, אז למה אתם צריכים לנפנף במיניות שלכם?" אז כדי להגיב לכל הטיעונים הללו ועל טיעונים אחרים המועלים נגד נחיצותו ואופיו של מצעד הגאווה התל-אביבי, החלטתי לחבר רשימה מפורטת והרי היא פרושה לפניכן.

1.

כפי שטענתי בעבר, ההומופוביה משתוללת גם אם אנחנו לא רואות אותה באופן מפורש וגלוי בעינינו. אל תתנו לתקינות הפוליטית לעוור אתכן – ההומופוביה חיה ונושמת, רועשת וגועשת – גם בתל-אביב. הומופוביה נמצאת בכל מקום ויש לה השפעות שליליות מרחיקות לכת – הן על להטק"בים והן על סטרייטים וזה בגלל שהומופוביה היא עיוורת לנטיה מינית. במילים פשוטות, הומופוביה פוגעת בכולנו ומצעד הגאווה הוא מפגן כוח שאחד ממסריו המרכזיים הוא התנגדות ציבורית להומופוביה.

2.

סטרייטים לא צריכים מצעד גאווה כי יש להם את כל הזכויות שאנחנו עדיין צריכים להיאבק בשבילן, כמו אימוץ, נישואין חד-מיניים, פונדקאות בקרב זוגות חד-מיניים ורבות אחרות. סטרייטיות לא צריכות מצעד גאווה בגלל שכולנו חונכנו וגדלנו על ערכים סטרייטים שמציבים את ההטרוסקסואליות כברירת מחדל מובנת מאליה וכל מה ששונה ממנה כסטייה שלילית. עוד בגן, לימדו אותנו שיש "אמא של שבת" ו- "אבא של שבת" וכך למדנו והפנמנו כי ההטרוסקסואליות היא הדרך "הנכונה". עד שבגני הילדים לא יהיה "אבא של שבת" ו- "אבאל'ה של שבת" או "אמא של שבת" ו- "אימוש של שבת", אנחנו צריכים כל מצעד גאווה שמעודד נראות ציבורית של הקהילה הגאה ומראה לכולם שיש גם דרך אחרת וגם היא מאוד נכונה, טובה, בריאה ומלאת אושר.

3.

בתחום הפסיכולוגיה החברתית והקלינית ידוע כי על-מנת להתגבר על גורם מסויים שמעורר חרדה, פחד או אי-נוחות, יש להיחשף לאותו גורם בדיוק באופן ממושך ותדיר. חשיפה חוזרת ונשנית לגורם מעורר החרדה תוביל להפחתת החרדה ותחושת אי-הנוחות ותאפשר תהליך של הסתכלות מחדש נטולת הטיות שליליות על אותו גורם. זאת בעיקר בגלל שהגוף והנפש שלנו תמיד שואפים לחזור לאיזון ולשיווי-משקל נפשי ולכן רמת החרדה ואי-הנוחות תרד באופן אוטומטי. החברה האנושית, כמו הגוף והנפש האנושיים, גם היא שואפת לאיזון ולשיווי-משקל חברתי. ובהקשר של מצעד הגאווה, ככל שנקיים יותר מצעדי גאווה וככל שנקדם נראות להטק"בית לאורכה ולרוחבה של ישראל, כך תפחת ההומופוביה שכן כך רוב האנשים המחזיקים בעמדות הומופוביות ייאלצו להיחשף לגורם מעורר החרדה (הלא היא הקהילה הלהטק"בית) ולהתמודד עם תחושת אי-הנוחות המלווה לחשיפה זו.

לכן, לאחר חשיפה ממושכת לקהילה הלהטק"בית באמצעות מצעדי גאווה בערים שונות בישראל, עמדותיהן של אנשים ייהפכו להומופוביות פחות ויותר מכבדות וליברליות. כך תפחת החרדה החברתית אודות להטק"ביות ואט אט יבוא השינוי החברתי החיובי לו אנחנו מייחלות. תחשבו על זה, למרות הביקורת שלרבים מהקהילה יש אודות אופי המצעד התל-אביבי, עדיף שיראו בטלוויזיה ובעיתונים תמונות של גברים בספידו ושל מלכות דראג ממצעד הגאווה מאשר אפס נראות או סיקור תקשורתי למצעד.

4.

ביומיום, המרחב הציבורי בישראל הוא מרחב שנשלט על-ידי סטרייטים ועל-ידי מוסדות המשרתים ומקדמים ערכים סטרייטים. העולם מלא בדימויים, ייצוגים, מודלים לחיקוי, ומבעים הטרוסקסואליים. במילים פשוטות יותר, די לנו ללכת ברחוב ולראות זוגות סטרייטים הולכים יד ביד, מתחבקים, מתנשקים, חוגגים את האהבה שלהם באופן פומבי. סטרייטים מרגישים בנוח להביע את אהבתם בציבור שכן אין לכך שום השלכות שליליות. לעומת-זאת, להטק"בים הם מלאי פחד להביע את אהבתם בציבור כי עלולות להיות לכך השלכות שליליות, לעיתים אף הרסניות והרות גורל. כלומר, סטרייטים מהלכים במרחבים ציבוריים באופן חופשי ובטוח, בעוד שלהטק"בים נאלצים לחשוש ולנקוט משנה זהירות.

יתרה מכך, לעיתים פוגעים בלהטק"בים גם במקומות שאמורים להיות הכי בטוחים עבורם. דוגמא עצובה שחקוקה לכולנו לכך הוא הרצח הנורא בבר-נוער שהיווה מקום מבטחים לבני-נוער להטק"בים ומתלבטים לגבי נטייתם המינית ו/או זהותם המגדרית, אבל גם שם לא היה בטוח בכלל, לפחות באותו ערב נורא באוגוסט 2009. אחת ממטרותיו המרכזיות של מצעד הגאווה היא התנגדות לשליטה ההטרוסקסואלית וניכוס מחדש של המרחב הציבורי על-ידי הקהילה הלהטק"בית. לפחות ליום אחד בשנה, חלק קטן אך משמעותי מהמרחב הציבורי הוא מרחב להטק"בי. נכון שגם סטרייטים צועדים וחוגגים במצעד הגאווה, אבל המצעד הוא קודם כל של להטק"בים ולמען להטק"בים.

5.

במובנה הרחב, המילה פוליטיקה משמעה כל פעולה אנושית הקשורה בכוחות חברתיים. כלומר, כל פעולה המבוצעת על-ידי האדם ומטרתה לשנות או לשמר את הכוחות החברתיים (הסטטוס קוו) היא פעולה פוליטית. משום מה, רבים טוענים כי המצעד התל-אביבי אינו פוליטי והוא בגדר מסיבת רחוב או קרנבל ועל-כן אינו משפיע על קידום זכויות הקהילה הגאה. מנגד, יש הטוענות כי להבדיל מהמצעד התל-אביבי, המצעד הירושלמי הוא מצעד חשוב ומשמעותי בעל אמירה פוליטית ברורה ונוקבת. אז הרשו לי להשתמש בהגדרה הרחבה של פוליטיקה ולומר כי מצעד הגאווה התל-אביבי הוא מפגן פוליטי לכל דבר ועניין. למעשה, המצעד התל-אביבי הוא אף פוליטי יותר מהמצעד הירושלמי. בדיוק כמו המצעד הירושלמי, המצעד התל-אביבי כולל פעולות מחאתיות "נורמטיביות" כגון: שלטים, הפגנות, סלוגנים, וקריאת סיסמאות. אבל להבדיל מהמצעד הירושלמי, המצעד התל-אביבי גם כולל אקטים מחאתיים "לא-נורמטיביים" שחלקם הוזכרו לעיל. רבים מבקרים את המצעד ואף מדירים רגליהם ממנו בטענה כי הוא כולל עירום, גברים חשופים ומלכות דראג שכן כל אלה לא מייצגים אותם. אבל מופעים אלה הינם בגדר מחאה בלתי-ישירה שמעודדת וקוראת לחופש מיני ומגדרי ואלה קשורים קשר הדוק לעמדות ליברליות יותר החופשיות מלהטק"בפוביה.

6.

להטק"בים רבים משוכנעים כי תל-אביב היא העיר הכי גאה בעולם ושישראל היא גן-עדן להטק"בי ולכן מצעד הגאווה התל-אביבי הוא מיותר ולא משמעותי לקידום זכויות הקהילה הגאה. ראשית, תל-אביב רחוקה מלהיות העיר הכי גאה בעולם. ייתכן וחלק קטן משדרות רוטשילד הוא גאה ומושך להטק"בים רבים, אך מתי לאחרונה ראיתן איזשהו סוג של גאווה בדרום או צפון תל-אביב? אני מכירה את צפון ודרום תל-אביב מקרוב ואני לא זוכרת פעם אחת שראיתי זוג לסביות או הומואים הולכים ברחוב יד ביד באיזורים אלה, או לחילופין, דגלי גאווה התלויים ברחובות צפון ודרום תל-אביב. לעיריית תל-אביב יש אינטרס ברור מאוד לקדם את תדמית העיר תל-אביב כעיר ליברלית וגאה שכן זה מושך אליה תיירים להטק"בים רבים שמכניסים הון עתק לקופת העירייה. אל תתנו להליך השיווקי הזה להפוך אתכם לעיוורים ולמחוק מתודעתכן שהרצח בבר-נוער היה בתל-אביב, ושטרנסיות חוות אלימות על בסיס יומיומי בתל-אביב, ושגם בתל-אביב להטק"בים לא יכולים להתחתן או לאמץ ילדים או ללכת ברחוב בביטחה.

שנית, ישראל מעולם לא הייתה ואיננה כיום גן-עדן להטק"בי. אני בטוחה שתסכימו איתי שתנאי המינימום לתחושת "גן-עדן" הוא שיוויון זכויות ומכיוון שאנחנו רחוקים ממצב זה, ישראל אינה גן-עדן להטק"בי. בדיוק כמו עיריית תל-אביב, משרד החוץ והתיירות מקדמים את ייצוגה של ישראל כמדינה ליברלית וכגן-עדן ללהטק"בים (פינקוושינג). ולמה זה אתן שואלות? כי הכי קל להשתמש בקהילה הגאה כעלה תאנה לשלל הבעיות החברתיות כמו גם המדיניות בישראל. באופן אירוני, הקהילה הגאה הפכה לדימוי של סובלנות וקידמה בישראל בעוד שהקהילה בעצמה לא זוכה עדיין לשיוויון זכויות. למזלנו, מצעדי הגאווה הם התחום היחיד בו אנחנו מחליטות על הדימוי והייצוג שלנו וזאת על-אף שמצעד הגאווה התל-אביבי ממומן ברובו על-ידי עיריית תל-אביב. מקבלי ההחלטות הם מקרב הקהילה וזה מעיד על כוח פוליטי שיש לקהילה. נכונה הביקורת כי מקבלי ההחלטות הם קומץ קטן של להטק"בים והם בהכרח לא מייצגים את כלל גווניה של הקהילה הלטק"בית.

בהקשר זה חשוב לי לעודד כל אחד ואחת מכן לצעוד בכל מצעד גאווה שייצא לכן ולקדם בו את האג'נדה והמחאה האישית שלכן. אם אתם, כמוני, חושבים שזה ממש לא מייצג שיש רק גברים עם קוביות ומלכות דראג על המשאיות (ואין לי חלילה שום דבר אישי נגדן, נהפוך הוא), בואו למצעד  הגאווה הקרוב עם ההופעה הכי מחאתית שלכם בתוספת שלט עם אמירה נוקבת והציגו את הקול שלכם. מחאה זה סקסי. מאוד סקסי.

7.

יש כמובן סיבות רבות אחרות למדוע יש לקיים את מצעד הגאווה התל-אביבי, כמו גם מצעד בכל עיר אחרת, אך קצרה היריעה מלפרט את כולן. סיבה נוספת חשובה ביותר שאנחנו נוטות לשכוח היא שמצעד הגאווה הוא יום חג לקהילה הגאה. זהו קרנבל להטק"בי שמזכיר לכולנו כמה זה מהמם להיות להטק"ב וכמה זה נפלא להיות אחר ושונה ולא כמו כולם. זוהי חגיגת גאווה בלתי מתפשרת שמזכירה לנו את כוחה העצום של הקהילה שלנו ואת המגוון החברתי, הפוליטי והתרבותי שבה. ואם לא בא לכן על מסיבת רחוב להטק"בית (בגרסתו התל-אביבית), אתן יותר ממוזמנות לבקר בהפנינג הגאווה שנערך לפני המצעד ובו תוכלו ללמוד על הארגונים הקהילתיים השונים ועל עבודת הקודש שהם עושים. כפי שכבר אמרתי, אם יש לכם ביקורת אודות המצעד ו/או אודות הקהילה, הביעו אותה ופעלו בעצמכם להבאת השינוי לו אתם מייחלים. אף אחת לא תעשה את זה בשבילכם.

ואם זה לא מספיק: קראו את הטוקבקים בישראל

ואם אחרי כל זה לא השתכנעתן שמצעדי הגאווה הם חשובים, פוליטיים ואף חיוניים להתקדמותה של הקהילה הגאה בישראל, אני ממליצה לכם בחום להיכנס לכל כתבה שעוסקת בנושא להטק"בי כזה או אחר ולקרוא את כל הטוקבקים לאותה כתבה הנגועים בהומופוביה (והם לצערי הרוב). אם הם לא ירתיחו אתכם ויכריחו אתכן לקום מן הכסא ולצעוד במצעד הגאווה הקרוב לביתך, אני כבר לא יודעת מה כן יגרום לכם.

שיהיה לכולנו חג גאווה עליז ומרימלא!

נדב (נדיוש) ענתבי היא סטונדטית לבריאות הציבור ופסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק וחוקרת הומופוביה וקהילות להטק"ביות.


עוד בנושא

הלהט"בפוביה הייתה הרבה לפני מצעדי הגאווה בת"א
להיות הומו מחוץ לתל-אביב

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...