איידס (אילוסטרציה). צילום: Sham Hardy, Flickr.
עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

אפשר לחיות טוב עם איידס? אמת ומיתוס על המחלה

בזכות מחקרים רבים הנעשים בכל העולם, פותחו תרופות מתקדמות שעוזרות לנו להתמודד עם הנגיף ואף לעכב את פעילותו. למרות הקידמה בתחום המחקר והרפואה והשיפור הגדול ביכולת לטפל בנשאים ובחולים, יש לא מעט מיתוסים שנקשרו למחלת האיידס, שהגיע הזמן להפריך

מאז שזוהה נגיף ה- HIV האחראי למחלת האיידס, בשנות ה-80' של המאה הקודמת, חלו לא מעט פריצות דרך בכל הנוגע לטיפול במחלה, הארכת חיי החולים והנשאים ולא פחות חשוב מכך - היכולת לשפר את איכות חייהם.

למרבה הצער גם היום אין דרך לרפא את המחלה לחלוטין, אך בזכות מחקרים רבים הנעשים בכל העולם פותחו תרופות מתקדמות שעוזרות לנו להתמודד עם הנגיף ואף לעכב את פעילותו. למרות הקידמה בתחום המחקר והרפואה והשיפור הגדול ביכולת לטפל בנשאים ובחולים, יש לא מעט מיתוסים שנקשרו למחלת האיידס, שהגיע הזמן להפריך.

"היום כבר לא מתים מאיידס"

לא מדויק. כיום, בזכות התרופות המתקדמות הקיימות רוב הנשאים של נגיף ה- HIV באמת "לא ימותו" מאיידס וילכו לעולמם מסיבות הקשורות למחלות שכיחות באוכלוסיה מבוגרת, כגון: סיבוכי לחץ דם, אירוע לבבי אסכמי, אירוע מוחי וכדומה. למעשה תוחלת החיים של הנשאים דומה מאוד לזו של האוכלוסייה ה'בריאה'. במצב זה חשוב לערוך מעקב קפדני אחר מחלות רקע אפשריות כגון סוכרת, לחץ דם, עלייה בפרופיל השומנים, מחלות כלייה ועוד, אשר קיימות בשכיחות מעט גבוהה יותר בקרב נשאיHIV הן בשל הדלקת הקיימת כחלק מהמחלה וכן בשל תרומה של חלק מהטיפולים לתהליכי הדלקת ולמחלות מטבוליות.
חשוב לזכור כי המצב שונה במדינות העולם השלישי, בעיקר באפריקה ודרום מזרח אסיה, שם לא קיים טיפול נגיש לאוכלוסיית הנשאים והתמותה מאיידס עדיין גבוהה מאוד.

"כל מי שנדבק, סופו שייחלה במחלה"

ההבדל במינוחים של נשא וחולה הוא מעט אנכרוניסטי והוא היה נכון לתקופה בה לא היה טיפול למחלת האיידס. אז נאמר שכל מי שנדבק בנגיף אך המערכת החיסונית שלו טרם נפגעה הוא נשא, לעומת מי שהמערכת החיסונית שלו כן נפגעה ואז ההתייחסות אליו הייתה כאל חולה. כיום פחות משתמשים במינוחים האלה, כיוון שמבחינה פרקטית בעולם המודרני אנו מגלים את דבר ההידבקות בשלבים מוקדמים, כך שכיום נהוג אף לכנות בני אדם שנגיף ה- HIV נמצא בדמם כ "אנשים החיים עם HIV". חשוב לזכור שהמחלה במהותה, על אף הטיפולים הטובים, לא השתנתה ומי שלא מטופל תחול אצלו התדרדרות ובסופו של דבר הוא ימות מהמחלה. לכן, גם מי שנדבקו בנגיף אסור להם להקל ראש או לשגות בשאננות, כיוון שהדרך היחידה למנוע החמרה וקריסה של המערכת החיסונית היא בטיפול קבוע ללא הנחות.

"אי אפשר לחיות טוב עם איידס"

לא נכון. אמנם עד שנת 1996 כאשר לא היו טיפולים החולים סבלו מאוד מהמחלה, חלקם אף מתו בייסורים בשל מחלות שונות בהם הם חלו בשל כשל של המערכת החיסונית. מאז חלה התקדמות אדירה בזכות פיתוח של תרופות מתקדמות. עדיין, חלק מהתרופות עשויות להעלות את השכיחות של מחלות כרוניות, ולכן יש לנהל מעקב צמוד אחר המטופל ולהתאים לחולה שיש לו מחלות רקע תרופות שיש להן הוכחות לטווח הקצר והארוך כגורמות פחות לשיבושים במערכת המטבולית.
המטרה שלנו הרופאים היא להנחות את החולים להקפיד על הטיפול כדי שיוכלו להבטיח לעצמם חיים רגילים וטובים לאורך שנים. את התוצאות אנחנו רואים מידי יום במרפאות, כאשר מגיעים אלינו חולים מכל השכבות שמנהלים חיים עצמאיים, עובדים, מקימים משפחות ובונים את עתידם כמו כולם.

"אפשר לזהות מיהו נשא או חולה באיידס"

לא נכון. מקור המיתוס הזה הוא בסטיגמה שהשתרשה בשנים הראשונות בהן נראו חולי איידס, ברובם אנשים צעירים, כשהם רזים מאוד, עם לחיים שקועות (תוצאה של המחלה ושל התרופות שקיבלו אז), חלשים מאוד ולחלקם אף התפתחו גידולים על העור. כיום, מי שמקפיד על הטיפול המתאים לו, במיוחד כשהגילוי מוקדם, אם הוא לא יספר לא יידעו שהוא נשא של הנגיף.

"הטיפול במחלה כרוך בנטילת עשרות כדורים ליום"

לא נכון. כאשר פותחו התרופות הראשונות, החולים נאלצו לבלוע עשרות כדורים ביום, טיפול שזכה לכינוי 'קוקטייל'. הטיפול אז גם היה מלווה בתופעות חמורות וקשות עד שחולים היו על סף ייאוש כשאמרו "אני לא יודע מה עדיף, למות מאיידס או מתופעות הלוואי".

עם השנים ה'קוקטייל' שינה צורה והרכב כימי והיום הטיפול ניתן לרוב בצורה של שני כדורים ליום או כדור אחד ליום (מקסימום עד 4 כדורים ליום), ולא פחות חשוב מכך רוב החולים אינם מדווחים על תופעות לוואי אשר פוגעות משמעותית באיכות חייהם.

יש לציין, שלמרות שתופעות הלוואי של התרופות החדשות הן לרוב לא משמעותיות, עדיין יש תרופות מהדור החדש שעלולות לגרום לתופעות נוירוקוגניטיביות (דמנציה, חרדה, דיכאון, סיוטי לילה וכדומה) או גסטרואינטסטינליות (במערכת העיכול), תופעות אלו לרוב קלות יחסית ומוגבלות מעצמן לגבי רוב החולים אולם לעיתים החולה כלל לא מודע להן ולכן על הרופא להסב את תשומת ליבו של המטופל להשלכות לאורך שנים של טיפול כזה או אחר ולבחור עבור החולה את הטיפול המתאים ביותר בשבילו.

"איידס זו בסך הכל עוד מחלה כרונית"

לא. איידס היא אמנם מחלה שתלווה את החולה כל חייו והוא יזדקק לטיפול רפואי ומעקב צמוד, אך אין בשום אופן להתייחס אליה כמו אל סוכרת או יתר לחץ דם, למשל. בשונה ממחלות כרוניות אחרות, איידס זו מחלה מדבקת מאדם לאדם ויכולים להיות לה סיכונים מורכבים ביותר, כגון: עלייה בשכיחות זיהומים וגידולים, והיא משפיעה מאוד גם על אורח חייו של החולה ולעתים גם מקשה על יצירת זוגיות. למרות האמור, יש לציין שכיום אנו יודעים להתמודד עם המחלה בדרכים טובות ובלבד שהמטופל מקפיד על ההוראות ועל שימוש נכון ומוקפד בתרופות המתאימות לו ביותר.

"יש חיסון נגד נגיף ה- HIV"

לא נכון. שני אתגרים גדולים ניצבים מולנו כיום, הראשון הוא מציאת חיסון למחלה שחולים בה כ- 34 מיליון בני אדם ברחבי העולם, ורבים נוספים נדבקים בה מידי שנה. והשני, העלמת הנגיף מגופם של החולים והבראה מלאה שלהם.

בעבר נעשו שתי עבודות גדולות במטרה למצוא חיסון נגד הנגיף. אחת העבודות נחלה כשלון והשנייה השיגה תוצאה נמוכה של 30% הגנה בלבד. יחד עם זאת התקווה למציאת חיסון קיימת ונראה שבעתיד הלא מאוד רחוק גם יימצא חיסון שכזה.

כל עוד אין חיסון נגד הנגיף הפעילות בעולם מתמקדת בשני מישורים על מנת להקטין ככל הניתן את ההדבקה: חינוך למין מוגן עם קונדום והקפדה על טיפול במי שכבר נדבק בנגיף. מכיוון שהיום רוב הנשאים מאובחנים מוקדם והעומס הנגיפי בגופם נמוך, ככל שיקדימו לקבל טיפול ויתמידו בו כך הם מדבקים פחות.

בנוסף, נעשה מחקר גדול שמצא שאנשים בקבוצת סיכון שלקחו טיפול קבוע כמניעה לא נדבקו. אך נושא זה שנוי במחלוקת וכן באף מדינה לא מממנים טיפול תרופתי מניעתי בסל התרופות. ייתכן שבעתיד יינתן טיפול כזה לנשים באפריקה (בה אחוז הנדבקות הוא מהגבוהים בעולם), הנמצאות בסיכון גבוה גם בשל העובדה שפעמים רבות, בשל אלמנטים תרבותיים וחברתיים, הן אינן יכולות לבקש מהגברים להשתמש בקונדום.

אחד הדברים שחשוב לזכור הוא שהאינטראקציה בין הנגיף לתרופה היא אינדיבידואלית, וכל השאר זו סטטיסטיקה. פעמים רבות, כשפונים לפורומים שונים ניתן לקרוא חוויות אישיות של החולים והנשאים. חוויה אישית זו מורכבת הן מהתגובה של אותו אדם לתרופה (שהיא אינדיווידואליות) והן מאלמנטים נפשיים או מצב רוחו באותו רגע, כך שהחוויות הללו שונות מאדם לאדם. בהחלט ייתכן מצב בו אדם אחד ידווח על תופעת לוואי ואילו אדם אחר, שמקבל אותו טיפול לא חווה אותה.

כאשר מגיע אדם אל הרופא אין ספק שחשוב להיות קשובים אליו, אבל יש לזכור שהאספקטים שחשובים למטופל, כמו לקחת כדור אחד או שניים ליום, לא תמיד עולים בקנה אחד עם הידע הרפואי וצריך לקחת בחשבון גם פרמטרים נוספים, כגון: השפעות מטבוליות, סיכוי לסוכרת, סיכוי לעלייה בשכיחות של מחלות קרדיווסקולאריות ועוד. כמו-כן, מכיוון שתוחלת החיים של הנשאים היא נורמאלית או קרובה לנורמאלית ובמקביל יש עלייה בשכיחות של מחלות כרוניות, מן הסתם הנשא צפוי לצרוך תרופות נוספות לאותן מחלות, לכן שיקולים כמו אינטראקציה בין תרופות שונות הפכו לקריטיים כאשר בוחרים את הטיפול לנשא HIV. כך שכיום, אדם החי עם HIV הוא אדם פעיל, תורם ועובד הזקוק לטיפול ומעקב במרפאת ה- HIV תוך התאמת הטיפול המתאים ביותר עבורו ("המותאם למידותיו") – אין "טיפול אחד לכולם".

ד"ר דניאל אלבירט הוא רופא בכיר במכון האיידס ('נווה אור'), מרכז רפואי קפלן

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...