עומר רוזן. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

לא מוכן לשתוק להומופוביה

מעולם לא שנאו אותי, מעולם לא איחלו למותי. כל הדיבורים על הומופוביה, זריקת ביצים וחיים בפחד נראו לי קיימים רק בסרטים של במאי קולנוע מלודרמטיים. הכל השתנה אתמול, כשברגע אחד, הצלפה של מציאות ניפצה את הבועה. לצערם של ההומופובים, הם הסתבכו עם ההומו הלא נכון

הלילה, בפעם הראשונה מאז שעברתי לתל אביב, חוויתי הומופוביה.

שני גברים שאני לא מכיר ולא פגשתי בחיי החליטו שמגיע לי ולחברים שלי למות מאיידס נטו על סמך זה שאנחנו קבוצה רק של בנים.

אני איש גבוה, חמוד וחייכני. מעולם לא שנאו אותי, מעולם לא איחלו למותי. כל הדיבורים על הומופוביה, זריקת ביצים וחיים בפחד נראו לי קיימים רק בסרטים של במאי קולנוע מלודרמטיים, עד שברגע אחד, הצלפה של מציאות ניפצה את הבועה.

קשה לי לתאר את העלבון, את הדם שמבעבע בתוך הורידים בשעה שאתם מעמידים פנים שלא שמעתם, גם כשהם ממשיכים לצעוק אחריכם "איידס, איידס". אבל המשכנו, כי פורים עכשיו וכי צריך להתמקד בכיף.

אבל לאנשים שונים יש הגדרות שונות של כיף, מסתבר, כי כשחבר שלי ואני החלטנו לחתוך למוזס אותם שניים עדיין חיכו לנו בדרך חזרה באותו רחוב, הפעם בעיצומו של מטח קללות לעבר זוג בנות שהלכו משולבות ידיים.

"יא מגעילות" הקולני מבין השניים ירק.
"כולכם ההומואים והלסביות צריכים למות מאיידס"

בום.

באותו רגע הרגשתי את הדם שלי כולו עוצר, מצטמק בתוך הגוף שלי רגע לפני ההתפרצות. במעומעם עוד הספקתי לשמוע את חבר שלי מנסה להרגיע את הרוחות אבל אני כבר הייתי במקום אחר.

"מה אמרת עכשיו?!?!" נראה לי שהשאגה שלי הקפיצה את כל הנוכחים ללא יוצא מהכלל.

אני איש גבוה, חמוד וחייכני, אבל מי שמכיר אותי לעומק, מי שראה אותי ברגעים נדירים של זעם, יודע שאתה לא רוצה את הזעם הזה מופנה כלפייך.

אני לא זוכר בבירור מה קרה מאותו רגע, אני רק זוכר את הידיים שלי נסגרות על החולצה שלו ומצמידות את הפנים שלי לשלו. אני זוכר את חלקיק השנייה שבה הבעת הפנים הזחוחה שלו התחלפה באימה כששאלתי אותו אם הוא איחל לי הרגע למות מאיידס, ואת ההבנה שלו, ושלי, שהוא נמצא בסכנה.

אני זוכר את מלמולי ה"כן...לא.. בבקשה... זאת הייתה בדיחה", ואני זוכר את האגרוף. לא חזק מדי, אבל גם לא חלש מדי בחיבור בין הצוואר לכתף, מספיק בשביל לגרום כאב שיהדהד לו בהמשך הערב.

הלכנו בלי להסתכל אחורה כל הדרך עד המוזס, שמה הזמנתי את הגולדסטאר הטעים ביותר ששתיתי בחיים שלי, מתובל בכף גדולה של סיפוק וגאווה.

אני לא מוכן לשתוק להומופוביה. לא בעיר שלי.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...