אילן שיינפלד. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

קבורת החמור של חוק הפונדקאות

אורי אריאל ("הבית היהודי") הפיל את הצעת התיקון לחוק הפונקאות, וכעת רק בנימין נתניהו יוכל להחזירה להצבעה. זו שעתו היפה של התא הגאה בליכוד, שיוכל להוכיח את מקומו ותפקידו בהיסטוריה הוורודה. עלינו כקהילה להילחם - במקביל - בנוסח הבעייתי והגרוע של הצעת החוק, ובו בזמן גם לנסות ולבטל את הערר שהוגש נגדו

אף פעם, בכל חיי עד הנה, לא עלתה בי המחשבה לשרוף את תעודת הזהות שלי, או להחזירה לראש ממשלת ישראל, עד אתמול. אבל אמש, אחרי שהתברר, כי השר אורי אריאל ("הבית היהודי") הגיש ערר לממשלת ישראל על הצעת התיקון לחוק לנשיאת עוברים – הצעת תיקון שאני עצמי התנגדתי לנוסח שלה, שהתקבל על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה – זו המחשבה הראשונה שעלתה בדעתי. לקחת את תעודת הזהות שלי ולשרוף אותה, או לצרור אותה במכתב ולשלוח אותה לראש ממשלת ישראל. המחשבה הבאה, המפוכחת יותר, הייתה – לקרוא להפגנה של משפחות הקהילה הלהט"בית בכלל, ובתוכה האבות הגאים, על ילדיהם וילדותיהם, מול הכנסת. וזאת אני בהחלט עושה כעת.

עוד בנושא: בקהילה ובמערכת הפוליטית זועמים, "אין שום דבר יהודי בבית הזה"

מעשהו של אורי אריאל לא מפתיע אותי. חברי "הבית היהודי," ובראשם אורי אריאל, כבר יצאו בשנה האחרונה נגד הצעות חוק אחרות של "יש עתיד," שנועדו ליצור שיוויון לחברי קהילת הלהט"ב. למשל, דברים שאמר אורי אריאל בתוכנית "פגוש את העיתונות" בנוגע להצעת החוק של חה"כ עדי קול, להשוואת הטבות המס להומואים: "יש בכל החברה 'כאלה'. אנחנו חושבים שזה לא דבר שצריך להיות בחקיקה. זה לא שאין פתרונות, אבל מה שהם רוצים זה הכרה ממלכתית בעניין, ואנחנו לא חושבים שזה דבר שהמדינה צריכה להוביל אותו. המדינה צריכה לתת תשובה לאנשים האלה, ויש הבדל בין הפרט לבין המדינה. בפרטים המדינה מטפלת [...] הומואים בחרו במה שהם רוצים להיות. כל אחד בוחר מה הוא רוצה לעשות. אנחנו חושבים שלא צריכה להיות הכרה ממלכתית, המדינה לא צריכה להוביל את זה. המדינה צריכה לתת תשובות והיא נותנת תשובות. לא צרך שתהיה הכרה. המדינה לא צריכה לשים את זה בכותרת בחוק." בזמנו, ב"בית היהודי" מיהרו להודיע כי יטילו וטו על ההצעה כיוון שלא תואמה איתם. כעבור יממה עשו הערכה מחודשת, והודיעו כי יתמכו בחוק, בהתאם לפשרה שהושגה לפיה החוק ישונה וינוסח מחדש.

הערר של אורי אריאל לא הפתיע אותי גם משום שמפלגתו הודיעה שתגיש ערר, אף על פי שכביכול הגיעה לסיכום עם שרת הבריאות, יעל גרמן, שיזמה את הצעת התיקון לחוק על פי המלצותיה של ועדת מור-יוסף. הפוליטיקה היא מערכת חסרת נאמנות. או, כפי שכתב רק הבוקר נחום ברנע (ידיעות אחרונות), בהקשר לשלוש הצעות החוק הדרמטיות, שאושרו ברוב קולות הקואליציה ובהיעדר האופוזיציה: "במערכת כל כך אופורטוניסטית, צבועה וחסרת נאמנות כמו הפוליטיקה, ההבטחות כתובת על הקרח, הנאמנויות הן כמו החולות הנודדים, הבריתות מתחלפות כמו עונות השנה."

אבל מה שעשה אורי אריאל עלול להביא לקבורת חמור של הצעת התיקון לחוק לנשיאת עוברים. וזה מחייב אותנו, כקהילה, להילחם הן בנוסח של הצעת החוק והן בערר של "הבית היהודי." לכן, זו גם הזדמנות לעשות קצת סדר בסערה שהתחוללה בקהילה ובציבור, וגם בפוליטיקה, בשל עצם הפרסום על הכוונה להגיש הצעת תיקון לחוק, נוסח ההצעה ואישורה.

שורשו של קלקול

נכנסתי הבוקר לאתר משרד הבריאות, לדף של הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים (פונדקאות). אני ממליץ לכל קוראיי וקוראותיי להיכנס לשם, לקרוא את מצב החוק הקיים קודם להצעת התיקון שהגישה יעל גרמן, ואת מגוון הטפסים והליכי האישור שעל ההורים המיועדים להגיש ולעבור, לפני הצעת התיקון שנלחמנו בה.

מן העיון בחומר התבררו לי כמה דברים מרעישים. שהקביעה, שמי שיעשה פונדקאות ללא אישור הוועדה צפוי למאסר של שנה אחת לא נולדה בהצעת התיקון של יעל גרמן, והיא קבועה בחוק לנשיאת עוברים כבר משנת 1999; שהדרישה מן ההורים המיועדים להגיש לוועדה אישורים רפואיים ופסיכולוגיים, המעידים על כך שלא היו בטיפול או באשפוז פסיכיאטרי ושאינם חולים במחלות שונות, ובהן שאינם נשאי HIV, אף היא מצויה כבר בחוק הקיים; לבסוף, גם הדרישה, שמי שעושה העברת ביצית בחו"ל יעשה כן במרפאה מוכרת על ידי הוועדה כבר קיימת בלשון החוק כיום.

מה בכל זאת השתנה בהצעת התיקון של הגב' גרמן? ראשית, השינוי הדרמטי לטובת הקהילה – העובדה שבני זוג חד-מיני וגברים יחידים יוכלו לקיים פונדקאות בישראל. שנית, שורת קלקולים איומה – הגבלת גיל ההורה המיועד ל-54, הגבלת פונדקאות רק למי שאין לו ילד ביולוגי, הגבלת ניסיונות הפונדקאות והחלת החוק לנשיאת עוברים בישראל גם על פונדקאות בחו"ל, באופן כזה, שלא יאפשר לישראלי לעשות פונדקאות בחו"ל ללא אישור הוועדה את סוכנות התיווך, המרפאה, אופן הטיפול בפונדקאית וכמובן גם את מצבו הרפואי והנפשי של ההורה המיועד.

כתוצאה מכל אלה, ברצוני לומר כאן כמה דברים על הצעת התיקון לחוק ומצבה החקיקתי כרגע – ולהציע להכניס מעט סדר ברשימת יעדיה של הקהילה, וגם ברשימת אויביה.

מבחינה אתית, עצם ניסיונה של מדינה, כל מדינה, ליצור רגולציה של תהליכי הפיריון הוא בעיניי ראשית כל חטאת. שכן, הזכות להביא ילדים לעולם היא זכות בסיסית של האדם, חלק מחירויות הפרט ויסוד מהותי במימוש האדם את זהותו ואת חייו. בעצם חקיקתו של חוק לנשיאת עוברים פולשת המדינה, כריבון, לתחום הפרט. אבל לנוכח השינויים הגדולים במדע הרפואה, שמאפשרים הליכי פונדקאות, ובשל העובדה, שבעולם גלובלי כעולמנו, פתחה התפתחות הרפואה 'שווקים' לפונדקאות של אזרחי המערב לא רק במערב, אלא גם בעולם השלישי, חקיקת חוק זו הייתה הכרחית. הצורך להגן על הפונדקאיות, בכל חלק של העולם, להבטיח את שלום היילוד ולקבוע את מערכת היחסים בין האם הנושאת לבין ההורים המיועדים אכן חייב חקיקת חוק לנשיאת עוברים. יתר על כן, כיוון שבארץ התפתח גל של פונדקאות חו"ל, שיצר סיבוכים דיפלומטיים ומשפטיים בין ישראל לבין מדינות אחרות, ומכיוון שבישראל, החוק הקיים מתיר רק לגבר ולאישה נשואים לעבור תהליך פונדקאות, חייב החוק הקיים גם את הצעת התיקון שהגישה יעל גרמן.

הבעיה איננה הגשתה של הצעת התיקון. הבעייה החלה כבר בהצהרה הפומבית של השרה יעל גרמן על כוונתה להגיש הצעה כזו בפני ועדת השרים לענייני חקיקה. שכן, כמו שאמרו חכמינו, " אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין." מוטב היה לשרה לשמור בחשאי את כוונתה הטובה, עד לרגע הנכון לחשיפתה. הרי מיד אחרי הצהרתה הפומבית יצאו נגדה חברי הבית היהודי. בהקשר זה אזכיר רק את דבריו של סגן שר החינוך, אבי וורצמן, בכנס לשלום הילד באוניברסיטת בן-גוריון, לפני חודש: "אנחנו לא הקמנו את מדינת ישראל כדי להיות שבדיה אלא כדי להיות מדינת היהודים. משפחה זה אבא אמא וילד".

הבעייה המשיכה בהליכי הגיבוש של הצעת התיקון לחוק. לא הייתי שותף להם, ולכן אני יכול רק להניח לגביהם הנחות בלבד. ככל הידוע לי, השרה נעזרה, לצורך הגיבוש של הצעת התיקון, ביועצה מר אסף וייס, ובשורת המלצות, בהן של ד"ר חיה זנדברג, מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, שדעותיה לגבי פונדקאות הן נחרצות. אני חושש, שבזמן הגיבוש של התיקון להצעת החוק גם הייתה השרה גרמן נתונה להשפעותיהם של ארגוני נשים בעלי השקפות פמיניסטיות רדיקליות, כגון "אישה לאישה," שעמדותיו נגד פונדקאות וראייתה כסחר באיברי אדם ידועות. לבסוף, בנוסח הקיים של הצעת התיקון, ובהתנהלות המדינה בפרשת תאילנד, גם ניכר רצונה של הפקידות הממשלתית לשים קץ לתופעת פונדקאות חו"ל, כדי לחסוך לעצמה אי-נעימויות דיפלומטיות ומשפטיות, או סתם כאב ראש. פשוט כך.

התנהלות תקשורתית לא מוצלחת של השרה עם הצעת התיקון שלה – חשיפתה בציבור לקראת ישיבתה של ועדת השרים לענייני חקיקה, לפני חשיפתה בתוך הקהילה הלהט"ב והתקשורת הפנימית שלה – הביאה גם לגל עצום של התנגדות להצעת התיקון של השרה מתוך הקהילה, זו שאמורה הייתה לקדם הצעה זו בברכה ולהודות לשרה על פועלה למענה. לו הייתה השרה מזמנת אליה נציגות ראויה של אבות גאים ושל חברי/ות הקהילה, חושפת בפניהם את הצעת התיקון לחוק ונועצת בהם, הייתה מונעת מעצמה צער רב.

כך או כך, הנוסח הקיים של הצעת התיקון לחוק לנשיאת עוברים רע לקהילה. תחת אשר תיצור שיוויון בין בני הקהילה, המבקשים להיות להורים באמצעות פונדקאות, לבין סטרייטים המבקשים לעשות כן, הצעת חוק זו תמנע כמעט כליל את האפשרות לפונדקאות חו"ל, שבעבור רבים מאיתנו היא אפשרית יותר (בשל מחירה) מאשר בארץ; היא לא תאפשר לאבות שהם נשאי HIV להביא ילדים בעולם – בעוד שניתן, בטכניקה פשוטה של שטיפת זרע, לאב נשא, להביא לעולם ילדים בריאים ולגדלם לתפארת מדינת ישראל; היא תמנע מאבות מבוגרים, שהגיעו רק עתה למעמד כלכלי כזה, שמאפשר להם לממן פונדקאות, מלעשות כן; ולא תאפשר למי שכבר יש להם ילד או שניים להביא לעולם אח או אחות לילדיהם, מפני שבהיותם הורים כבר איבדו את 'זכאותם' בפני החוק הנבזה הזה מלעשות כן.

שעתו היפה של התא הגאה בליכוד

אין חולק על כך שיש לתקן את הצעת התיקון לחוק לנשיאת עוברים, ואז לנסות שוב להעבירה. אבל הדרך היחידה לעשות כן עוברת, עתה, דרך ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו. כעת, משהגיש אורי אריאל את הערר שלו לממשלה, רק ראש הממשלה יכול להטיל את כל כובד משקלו בנושא ולהחליט להמשיך בתיקון הצעת התיקון, בגיבושה הסופי – ובהעברתה לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית.

כדי שראש הממשלה יעשה כן, יש לפנות אליו בכל דרך, ציבורית ופרטית, להסביר לו את חשיבות הצעת התיקון לחוק ולבקש ממנו וגם מאשתו, אם לשני ילדים האמונה על שלום הילד מכוח מקצועה, פסיכולוגית ילדים, להתערב לטובת הקהילה ולהעביר את החוק להמשך תהליך החקיקה.

את זאת יכולים לעשות יותר מכל חברי התא הגאה במפלגת הליכוד. חברים, זו יכולה להיות שעתכם היפה ביותר, כתא גאה במפלגת השלטון. פנו למר נתניהו ורעייתו, הציעו להם לארח בביתם משלחת של אבות גאים וילדיהם, או הזמינו אותם לבקר בבתינו – אני אשמח מאוד לארח אותם בביתי, או לחליפין לבוא עם בניי לביתם – ועזרו לכולנו ולשרה יעל גרמן להמשיך בהליך החקיקה.

ברשימת האויבים של הקהילה אינני מונה את השרה יעל גרמן. בניגוד לדעות של כמה מחבריי, כאילו כל הליך החקיקה הקלוקל הזה מקורו במחשבה מקייווליסטית מתואמת מראש בין 'האחים,' "יש עתיד" ו"הבית היהודי," אני חושב שמפלגת "יש עתיד," ובתוכה חה"כ עדי קול והשרה יעל גרמן, אכן שואפות להביא ליתר שיוויון לחברי קהילת הלהט"ב. אבל אויבי הקהילה, ובתוכה ארגוני הנשים, בכל הנוגע לפונדקאות, וחברי "הבית היהודי" בכל הנוגע לחקיקה שיוויונית לקהילה בכלל, משפיעים עליהן לרעה ומנסים להצר את צעדיהן.

זה הזמן לפעול בתוך הליכוד לשינוי המצב, וציבורית – על ידי הפגנת משפחות גאות מול משכן הכנסת. וככל שיקדם כן ייטב.

בכל מקרה, במידה והצעת התיקון לחוק הפונדקאות לא תעבור – עלינו להבטיח, כי לא יחול שום שינוי לרע במצב הקיים. כלומר, ב'נוהל חו"ל' כפי שאנו מכירים אותו והתנסינו בו – השארת דוגמית גנטית קודם לנסיעה לקראת הלידה בחו"ל, העברת דגימת רוק דרך קונסול בארץ שבה התהליך מתבצע, אישור ההורות על ידי משרד הבריאות, משרד הפנים ומשרד החוץ – וקבלת דרכונים לילדים הממתינים בארץ הלידה. כל סטייה מנוהל זה, בלי שחל שינוי כלשהו במצבו של החוק, צריכה להביא לתגובה עזה, חדה וחותכת מצד הקהילה.

 

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...