אילן שיינפלד. צילום: עדי נס.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

הרגולציה של הפיריון

הצעת התיקון לחוק הפונדקאות ראשיתה בכוונה נאצלת, להקנות שיוויון לבני קהילת הלהט"ב, והמשכה - בכוונה נאלחת ומהופכת - לעצור את גל ההולדה של בני הקהילה, לצמצם ככל האפשר את בניה ובנותיה, ולהפכם על ידי כך למבודדים חברתית, למצורעים בצלם הוריהם

מאז נולדו לי ילדיי, ישנם מעט מאוד דברים המדירים שינה מעיניי. עיקרם הוא הדאגה לשלומם ולשלומי-למענם. כל היתר הוא פחות ערך.

אבל הערב אני טרוד, מותש ועצוב, בשל השתתפותי בשיחת צ'ט קולקטיבית, שניהלה שרת הבריאות, גב' יעל גרמן, עם גולשי פייסבוק, שעיקרם היו חברי קבוצת האבות הגאים, בנוגע להצעת התיקון לחוק לנשיאת עוברים, שעברה אישור של ועדת השרים לענייני חקיקה, וכעת היא מועמדת לקריאה ראשונה מתוך שלוש בכנסת.

הצעת חוק זו היא יוזמה חשובה וברוכה, שבאה ליצור שיוויון בין גברים הומוסקסואלים, המבקשים להביא ילד לעולם באמצעות פונדקאות, לבין זוגות הטרוסקסואלים המבקשים לעשות כן. עד כה, איפשר החוק בישראל רק לגבר ואשה לפנות להליך פונדקאות. כעת, משגבר לאין ערוך גל הילודה בקרב הקהילה הלהט"בית, באמצעות פונדקאות חו"ל, במקומות שונים בתבל - הכול לפי ההיצע האפשרי, המצב הכלכלי של המתפנדקים והמצב המשפטי בארץ שבה מתבצע התהליך - ובעיקר אחרי משבר תאילנד, הבינה מדינת ישראל כי עליה להסדיר את הפונדקאות להומוסקסואלים בחוק.

אלא שכבר לידתה של הצעת חוק זו לוקה, והתוצאה היא - כפי שזה נראה עתה, הצעת התיקון, שעליה מברכים רבים בגדר 'מהפכה' ביצירת שיוויון לקהילת הלהט"ב, היא אבן נגף נוראה, שתעצור כמעט כליל את פונדקאות חו"ל, תערים קשיים עצומים בפני הומואים שיבקשו לקיים את התהליך בארץ, ולמעשה תביא לצמצום גל הילודה ההומואי בישראל, אם לא להפסקתו כליל.

הצעת התיקון לחוק נשיאת עוברים היא תוצאה של ועדת מור יוסף, שהוקמה אחרי שזכו איתי פנקס ויואב ארד בעתירתם לבג"צ, בנוגע לפונדקאות בישראל.

כאשר ישבה ועדת מור יוסף לדיוניה, היו בקרב חבריה חילוקי דעות מהותיים. אני יודע זאת, מפני שחבר בכיר בוועדה, עמו נועצתי ערב צאתי לפונדקאות בהודו, אמר לי מפורשות לנסוע ולעשות פונדקאות, ולא לחכות למסקנות הוועדה, מפני שהן עלולות להתמהמה, וגם לא להיטיב עם רצוני להיות להורה.

כתוצאה מהחלטותיה של ועדת מור יוסף, שאנו מכירים רק את החלק הגלוי בהן, אך לא את כל הפרוטוקולים של דיוניה, החליטה שרת הבריאות, יעל גרמן, וכל הכבוד לה על כך, להסתכן פוליטית, והושיבה צוות לגיבוש ולניסוח הצעת תיקון לחוק לנשיאת עוברים.

על עצם החלטתה לעשות כן, ועל תעוזתה הציבורית והפוליטית בזה מגיעה לה תודה גדולה. אך לא כל כך באשר לתוצאות עבודה זו, עד כה.

ככל הידוע לי, מי שעסק בגיבושה ובניסוחה של הצעת החוק היו עוזרה של השרה, אסף וייס, בשיתוף ד"ר חיה זנדברג, מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, ונציגיהם של משרדי הממשלה השונים הקשורים בזה - משרד החוץ, משרד המשפטים, משרד הבריאות ועוד. את דעותיה של ד"ר חינה זנדברג בנוגע לפונדקאות תוכלו לשמוע מפיה, כאן:

למן פרסומו לפני כשבועיים החריד הנוסח של הצעת התיקון לחוק את חברי הקהילה, מפני שיצר קשר בין הליכי פונדקאות בישראל לבין הליכי פונדקאות בחו"ל, לא הפריד בין שני המסלולים, ובתוכם בין מסלולים שונים (למשל, תאילנד מול נפאל, ארה"ב מול מקסיקו, וכיו"ב), והתנה תנאים שונים לקיום הפונדקאות. הוא חייב התייצבות ההורה המיועד בפני ועדה, שתחליט אם להתיר לו להתחיל בהליך, אם לאו, גם הוא בכלל מתכוון לעשות את התהליך בחו"ל. כדי לקבל את אישורה, עליו להביא חוות דעת מרופא ומפסיכולוג, להיות בן פחות מ-54, לקיים את ההליך רק במרפאה מאושרת ודרך סוכנות תיווך המאושרות על ידי הוועדה (ואישורן מותלה בהגשת מסמכים רבים, המעידים על אופן ההתייחסות לפונדקאית ועוד). החמור מכול, הצעת התיקון קובעת, כי ביצוע הליך פונדקאות ללא אישור הוועדה יהיה עבירה על החוק, שדינה מאסר (בתחילה התכוונו להטיל שנת מאסר אחת, בינתיים מיתנו את הנוסח), וכמובן – אדם כזה לא יקבל דרכון ישראלי בעבור ילדו.

במהלך הימים שחלפו מאז הוצג הנוסח לראשונה, הציגו אנשים ומוסדות שונים, מכותב שורות אלה, דרך רבים אחרים ועד עמותת האבות הגאים, את התנגדויותיהם לו, וחלק מבקשות השינוי התקבלו. כך, למשל, ההתנייה של קיום הליך פונדקאות בחו"ל בהתקשרות עם סוכנות תיווך. התנייה זו הורדה מן ההצעה לתיקון שהוגשה לוועדת השרים לענייני חקיקה השבוע ואושרה על ידה.

אלא שלמרות כל ההשגות שהועלו לגבי הצעת התיקון לחוק, גם הנוסח שהועבר בוועדה נראה כדבר והיפוכו, ככלי שלטוני לרגולציה של הפיריון, שתכליתו אינה יצירת שיוויון בין הומואים וסטרייטים, בכל הנוגעים לקיום פונדקאות, אלא לצמצום התופעה עד כדי עצירתה.

כתוצאה מגל הנגד שעוררה הצעת חוק זו יזמה שרת הבריאות, גב' יעל גרמן, צ'ט פתוח לאזרחים עימה, שהתקיים הערב, בין השעות 19-20, בפייסבוק.

עצם היוזמה לקיים צ'ט כזה היא נפלאה מצידה. היא מראה כי השרה מבקשת להיות קשובה לרחשי ליבו של הציבור, פתוחה להקשיב וגם מוכנה לחשוב חשיבה נוספת על הצעת החוק שיזמה. אוסיף ואומר, כי כאשר כתבתי לה, באופן אישי, השיבה לי מייל אחרי מייל, היא וגם יועצה, אסף וייס, אחרי חצות הליל, באחד מימי המשבר המרים ביותר של בית החולים "הדסה".

הלוואי ושרים אחרים בממשלת ישראל ילמדו ממנה, ויהיו נגישים כמוה לציבור הבוחרים.

דברי השרה חשפו את מה שחששנו ממנו

אבל נגישות לציבור היא רק ראשיתו של דבר. עיקרו הוא התשובות שמספקת השרה לשאלותיהן הנכוחות מאוד של משתתפי הצ'ט. וכאן, לצערי, לא רק שלא סיפקה תשובות מעמיקות ומדויקות לשאלות שנשאלה, אלא חשפה בתשובותיה את מה שרבים מאיתנו חששו מפניו. שלמעשה, מטרת החוק אינה יצירת שיוויון בין הומואים לסטרייטים, אלא משהו אחר לגמרי - צמצום ככל אפשר של תופעת הפונדקאות, אפילו עד כדי חדילתה.

שכן, כך הגיבה השרה לאחת משאלותיו המצוינות של אודי לדרגור, יו"ר עמותת אבות גאים. אודי שאל על כוונת החוק להגביל את מספר הילדים לאחד לכל הורה ביולוגי. דהיינו, הצעת התיקון לחוק קובעת, שמי שכבר יש לו ילד ביולוגי לא יוכל לפנות לוועדה לאישור הליך פונדקאות. וכך כתב "אני מבין את הסיבה לעשות את זה בפונדקאות בישראל (בגלל חוסר בפונדקאיות), אבל אין שום סיבה לעשות את זה בפונדקאות חו"ל. צריך לאפשר למי שרוצה ויכול לעמוד בהוצאה הכספית להביא לעולם כמה ילדים שירצה. למדינה אין שום עלות בתהליך והיא לא תרוויח כלום מההגבלה. הגבלה דרקונית שכזו מזכירה משטרים שאנחנו לא רוצים להידמות אליהם ובוודאות תפתח שוק שחור לא רצוי. את מסכימה?"

השרה גרמן ענתה לו כדלקמן: "ההגבלה נועדה לשמור על תופעת הפונדקאות כעניין מצומצם מבחינה חברתית, דבר שנכון גם לארץ וגם לחו"ל וכן לא לגרום לכך שפונדקאות חו"ל תהיה מסלול עוקף."

דבריה אלה חשפו את הכוונה האמיתית, העומדת מתחת להצעת התיקון לחוק הפונדקאות. ייתכן, שאף השרה עצמה אינה לגמרי מודעת לכך. אולם, כפי הנראה, בדרך מבקשתה התמימה של עדי מורנו מאבות גאים להתראיין בפניה, דרך הדו"ח שחיברה, והועבר על ידי ארגון "אשה לאשה" לוועדת מור יוסף, בדרך הזאת, מוועדת מור יוסף והמלצותיה, שעברה דרך גב' חיה זנדברג, מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, משהו השתבש לחלוטין. הכוונה המקורית, להשוות בין זכויות ההורות של סטרייטים לזכויות ההורות של גייז, המוכרחים להיעזר בפונדקאות כדי להביא ילדים לעולם - אם אינם רוצים או אינם יכולים לקיים הסכם הורות אחרת - הפכה למשהו אחר לחלוטין. לרגולציה של הפיריון ההומואי, באופן כזה, שיבטיח את צמצומה של התופעה עד כדי ביטולה לחלוטין.

בתוך הדבר הנורא הזה מסתתרות גם עוולות נוספות. כזוהי היא האיוולת המעסיקה אותי. בחוק לנשיאת עוברים המקורי הוגבל גיל ההורה הפונה לפונדקאות ל-54. כשמדובר באישה, אני יכול להבין זאת, בשל גיל הבלות. כשמדובר בהומו המבקש לחתום הסכם פונדקאות, זה לא מובן לי לחלוטין.

כיוון שברצוני להביא לעולם עוד אח או אחות לילדיים, ובעוד שישה שבועות אני כבר בן 54, הפניתי שאלות בנוגע להגבלת הגיל הזאת לשרה, הן במייל והן בצ'ט. התשובה שקיבלתי ממנה היא, שהגבלת הגיל נובעת מהרצון ב"טובת הילד." אמרה, ולא פירטה.

המטרה האמיתית: להגן על תקציב המדינה, בשם "טובת הילד"

כשכתבתי על כך השבוע בווי נט, פנה אלי חבר ועדת מור יוסף, וכתב לי, שהוא זועם מאוד על תשובה זו, מפני שבעיניו היא מסתירה דבר נורא בהרבה - את אי רצונה של מדינת ישראל לטפל ביתומים, שייווצרו להורה מבוגר בתהליך פונדקאות, אם ימות אביהם בעודם צעירים.

כלומר, מתחת לטיעון הקרוי 'טובת הילד,' שהמדינה מחליטה עליו, מבלי להבהירו, מסתתר משהו ציני בהרבה. תקציב המדינה.

יתר על כן, הוסיף אותו חבר מלומד בוועדה ציבורית זו, הגבלת גיל ההורה מנוגדת לעקרונות כבוד האדם וחירותו, וספק אם תעמוד בבחינת בג"צ.

אלה הם פניה האמיתייים של הצעת התיקון לחוק לנשיאת עוברים. מדובר ביוזמת חקיקה, שראשיתה בכוונה נאצלת, להקנות שיוויון לבני קהילת הלהט"ב, והמשכה - בכוונה נאלחת ומהופכת - לעצור את גל ההולדה של בני הקהילה, לצמצם ככל האפשר את בניה ובנותיה, ולהפכם על ידי כך למבודדים חברתית, למצורעים בצלם הוריהם.

הדברים שכתבתי כאן חריפים מאוד. אני יודע. אני מתכוון לכתבם גם לכל שרי ישראל וחברי הכנסת שלה, ולהפנות את הצעת התיקון לחוק לנשיאות עוברים גם לשופטי בית המשפט העליון, כבר עתה, כדי שיחוו דעתם בפני בית המחוקקים, האם הצעת תיקון זו ראויה בכלל להיחקק.

חובתו של כל חבר בקהילה להיאבק בה. מפני שאם תתקבל, תמנע מעוד הומואים רבים וטובים לממש את אבהותם, ולשנות בזה את נתיבות חייהם. והאמינו לי, זה דבר שאסור לאיש מאיתנו לוותר עליו. עם כל הקושי בגידול ילדים בלא אם, ובמקרה שלי כאב יחיד לתאומים, מעולם לא חייתי חדור כל כך באושר ובתחושת תכלית כמו היום, ואני מאחל זאת לכל אחד מכם.

אבל בשביל זה צריך כעת להיאבק.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...