שחר בן-פורת. 
עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

התמכרות: מה באמת חסר לנו?

התמכרות היא אחד המצבים המוכרים ביותר לכולנו ועם זאת הכי פחות מובנים. רוצים לצאת מזה? אז קודם כדאי להכנס אל תוך זה

אני שותה קפה פעם בשבוע, מקסימום פעמיים; הפסקתי לעשן שלושה שבועות אחרי שהתחלתי כי הטעם הגעיל אותי; פטריות הזיה וסמים כימיים הפחידו אותי כל כך עד שמעולם לא ניסיתי אותם; אני לא חייב סקס כדי להרגיש טוב עם עצמי; ומעולם לא מצאתי פעילות גופנית שאני כל כך אוהב לעשות עד שאני אקום בארבע בבוקר כדי לתרגל אותה, כמו כל רצי המרתון שממלאים את המציאות שלי.

מצד שני, אני אוהב אוכל. אוכל טעים, מספק, ממלא, מנחם. אוכל שמעיר את החושים, שפותח לממדים אחרים. אוכל ביתי, פשוט, אוכל מסעדתי, מושקע. אני חובב בשר מושבע שאוהב מאוד נבטים, אך מעל הכל אוהב את השלב האחרון בארוחה. מתוקים מכל המינים והצבעים, במיוחד כאלו שהשקיעו בהם טכניקה, חומרי גלם ואהבה.

כן, אני מכור לאוכל, מה שאומר שאני מכור גם לביקורת עצמית על המשקל שלי. אבל הביקורת היא איננה העניין הפעם וגם לא המשקל. אני רוצה קצת לספר לכם איך אני רואה את עניין ההתמכרויות, חוויה כלל אנושית וקהילתית במיוחד.

לקבל את ההתמכרות

החוויה הבסיסית של התמכרות היא שמשהו חסר לי. חוויה פנימית של חוסר שרק משהו חיצוני יצליח למלא אותו. כאן כמובן טמונה הבעיה: מאחר ומשהו חיצוני לעולם לא יצליח למלא חוסר פנימי, אני תמיד אצטרך עוד ועוד מאותו הדבר, וזה לא משנה אם אני מכור לעדשים כתומות, לעוגיות או ל-MDMA.

הבעיה העיקרית ביחסים שלי עם ההתמכרות שלי היא בציפייה שזה ייגמר. מעטים האנשים שפגשתי במהלך חיי אשר הצליחו להגמל מהתמכרות מסויימת מבלי לפתח התמכרות אחרת. מעשני סיגריות מכירים את זה: מפסיקים לעשן, מתחילים לאכול.

היו רגעים בחיים שחשבתי להפסיק לאכול ולהתחיל לעשן, אבל כאן טמונה בעיה בהתמכרות שלי: היא טעימה מאוד. סיגריות, לעומת זאת, לא כל כך.

אז מה אני עושה? אני חוזר ללמד את עצמי לקבל את ההתמכרות שלי. במובן פרדוקסלי זה הדבר שיכול לעזור לי לעשות שינוי יותר מכל דבר אחר. כל עוד אני מתייחס לחוסר הפנימי שלי בשלילה, אני למעשה מגדיל את החוסר. אך ככל שאני מתייחס בחיוב לאותו חוסר עלום, אני מתחיל אט אט לשנות את החוויה הרגשית שלי ממלחמה לאהבה.

בטווח הארוך, רק שינוי גישה מהותי ביחס להזדקקות הנואשת שלי לעוגה, יוכל לעזור לי לרפא את עצם הצורך. מדוע? משום שבעצם ההסכמה שלי להיות מכור אני יכול לגלות למה אני מכור. במילים אחרות, אני יכול להתחיל לגלות מה באמת חסר שלי.

אהבה היא מה שחסר לנו

אז מה חסר לנו? כל התמכרות והסיפור שלה. מתוק, למשל, זו התמכרות המתרחשת פעמים רבות אצל אנשים שלא ינקו חלב אם בשלבי החיים הראשונים שלהם. אני אחד מהם ואני יכול להבין את הקשר, אבל אני מודה שבתהליך שאני עובר אני מגלה עוד ועוד חוסרים היוצרים את ההתמכרות שלי.

חשוב להכנס לעומק של כל התמכרות כדי להבין מה יוצר אותה. רק כאשר ניתן לעצמנו את מה שחסר לנו בדרך אחרת, נוכל להפרד מהדרך הישנה והממכרת. אבל חשוב להבין כי מעבר לכל ההסברים והתובנות, בבסיס שלנו חסרה לנו אהבה.

 הכותב הוא מתקשר של טוהר ומנחה סדנאות חופש להרגיש. 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...