אורי שמילוביץ ושולמית אלוני ז"ל. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

האישה שהוציאה את ישראל מהארון

לנו, קהילת הלהט"ב, יש מקום מיוחד בפעילותה של אלוני, ולאלוני יש מקום מיוחד בהיסטוריה הגאה שלנו. למעשה, היא היתה ממולידות המאבק הגאה בישראל, ממש מקרבה, מתוך משנתה ומפעילותה למען זכויות אדם. אחרי מות

יקירת הקהילה ואבירת זכויות האדם והאזרח, שולמית אלוני, הלכה מאיתנו לפני כשבוע. ההספדים נאמרו ונכתבו וזו העת לסכם את פעילותה למען קהילת להט"ב ומורשתה.

בעשרות שנות פעילותה הציבורית והפוליטית, קידמה הפעילה החברתית, חברת הכנסת והשרה שולמית אלוני את המשנה ההומניסטית בה דגלה. כל כך הרבה ישראלים חייבים לה את עצם העובדה שיש בחברה איזשהי מודעות וקיימות של ערכים דמוקרטים, של זכויות הפרט, זכויות נשים, זכויות ערבים, זכויות להט"ב ועוד. הרוב כנראה כלל לא מודעים לכך.

חוט השני של דרכה זו עבר החל מפעילותה בצעירי מפא"י בשנות החמישים, דרך הקמת המועצה לצרכנות ותכנית רדיו בה עסקה בבעיות של האזרח הקטן עוד בשנות הששים, דרך פעילותה החדשנית בכנסת, הקמת מפלגת רצ-למען השלום וזכויות האזרח, ולאחר מכן יסודה של מפלגת מרצ, ועד להעלאת מודעות לנושאים ותפיסות שרובן לא היו מדוברות עד אז בשיח הציבורי.

אלוני העלתה על נס את המודעות לפמניזם- לזכות האישה על גופה, נפשה, רכושה ומעמדה. לזכותה לשיוויון מלא. למצב זכויות האדם בשטחים הכבושים, לצורך לסיים את הכיבוש הזה על מיליוני פלסטינים משוללי זכויות, לכפיה הדתית הבלתי נסבלת המפרה ברגל גסה את זכויות הפרט ועמדה על כבודו וזכויותיו של כל מוחלש באשר הוא.

מקום מיוחד בהיסטוריה המשותפת

לנו, קהילת להט"ב, יש מקום מיוחד בפעילותה של אלוני, ולאלוני יש מקום מיוחד בהסטוריה הגאה שלנו. למעשה, אלוני היתה ממולידות המאבק הגאה בישראל, ממש מקרבה, מתוך משנתה ומפעילותה. בשלהי שנות השבעים עמדה חברת הכנסת שולמית אלוני בראשות ועדה בכנסת שעסקה ברפורמה בכל הקשור לעברות מין בחוק. חלק מהחוקים בנושא היו מיושנים וארכאיים, חלקם קיבלנו בירושה עוד מהמנדט הבריטי.

אחד מחוקים הללו היה חוק אשר אסר על יחסי מין "שלא כדרך הטבע", קרי משכב זכר ומשכב בהמה. על הפושע שיעבור חוק זה היה ניתן לגזור עד עשר שנות מאסר. חוק זה ריחף כעננה שחורה מעל ראשה של קהילת להט"ב בישראל לאורך שנים. הגם שהיועץ המשפטי לממשלה בשנות הששים, חיים כהן, הורה לתייחס לחוק זה כ"אות מתה", היינו לא לאכוף אותו בפני עצמו, אלא במסגרת עבירות נלוות או נסיבות מיוחדות.

עצם קיומו של החוק הדרקוני הזה בספר החוקים הישראלי, מנע כל יכולת לקדם את זכויותינו ובכלל לעסוק בנושא בגלוי. כמעט כל הומו ולסבית היו בארון ואפילו הארגון הראשון שהוקם בקהילה, סורב מלהרשם כאגודה לזכויות ההומואים והלסביות ונאלץ להרשם כאגודה לשמירת זכויות הפרט.

אלוני ביקשה לשים לכך קץ. במסגרת ועדה זו ניסתה לקדם את ביטולו של החוק או צמצומו, ככל האפשר. על הפרק עמד קיצור העונש על משכב זכר מעשר שנים לשנה אחת, אך בסופו של הליך ממושך, לא יצא לפועל כלל. במסגרת מאמציה לביטול החוק ההומופובי, לעג לה ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, וקרא לעברה בכנסת "הגברת אלוני רוצה להגן על הבהמות". האווירה הקשה ששררה סביב להט"ב והטאבו היו גדולים מידי מכדי לשנות באופן גלוי את החוק.

במרוצת השנים ועל אף היותה באופוזיציה, קידמה אלוני את המשך הרפורמות בהתייחסות החוק לעבירות מין והפעם נקטה בתרגיל פוליטי מבריק, לאור הבנתה שהסיטואציה הציבורית והפוליטית לא תאפשר מאבק שכזה בהומופוביה חוקית. בבליל העיסוק והמאבקים סביב שינויי החוק ההמוצעים, השמיטה אלוני את הסעיף שעסק באיסור על משכב זכר והגישה את ההצעה, מבלי שתהיה לכך התייחסות. חברי הכנסת מהמפלגות הדתיות היו עסוקים בהתנגחות מתמדת עימה על שאר הסעיפים וכלל לא שמו לב, כך עפ"י עדותה, לעניין.

1988: השנה בה הקהילה בישראל יצאה סופסוף מהארון

ביום 22.03.1988 הצביעה הכנסת בעד החוק החדש ולמחרת בבוקר זעק העיתון "יחסים הומוסקסואלים בהסכמה- לא עבירה". ראש האגודה לזכויות הפרט התראיין בשמו המלא ודיבר על ביטול האפליה וההשפלה. המהפכה הגאה החלה. יצאנו מהארון.

בשנים לאחר מכן החלה הקהילה להאבק, צעד אחר צעד, למען שיויון זכויות, לביטול שורה של אפליות ועיוותים על רקע הומופובי. אלוני קידמה שיח של זכויות אדם לכל אדם באשר הוא, ועם הקמת מפלגת מרצ ב1992, בראשה עמדה אלוני, היתה המפלגה לראשונה שהתייחסה במצעה לזכותה של הקהילה לשיוויון וכנגד התעמרות בה.
אלוני היתה שותפה להליכי חקיקת חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, הגם שהיתה לה בקורת על כך שאינו מספק. בשנות כהונתה בממשלת רבין, לראשונה הגיעה הקהילה לכנסת בכנס שנערך בה והוקמה תת ועדה לטיפול בענייניי הקהילה. חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה תוקן והיה לחוק הראשון שאוסר אפליה מחמת נטיה מינית. שונתה פקודת המטכ"ל שהגבילה שירות הומואים בצבא וביחידות קרביות.

הקהילה הגאה כבר דרשה את כבודה וזכויותיה, והיו לה תומכים בכנסת. גם משכבר לא היה לה תפקיד רשמי, אלוני קידמה את המאבק הגאה, תמכה בהקמת הפורום הגאה הראשון במפלגה פוליטית בישראל- פורום גאות במרצ ונטלה חלק במצעדי הגאווה הראשונים.

בשנת אלפיים קיבלה אלוני שני פרסים המהווים מעין סגירת מעגל להליך אותו החלה אלוני. מצד הממסד הוענק לה פרס ישראל על תרומה לחברה הישראלית, על כלל פעילותה הציבורית והפוליטית. קהילת להט"ב, מצידה, העניקה לה את פרס יקירת הקהילה.

מהעובדה כי גם הממסד, זה שהתעמר שנים בקהילת להט"ב, הכיר בפעילותה הענפה של אלוני למען זכויות לכל אדם, ובחשיבותו, וגם קהילת המיעוט הלהטבי המדוכאת, העניקה לה פרס זה, סימלה את ייחודיותה של אלוני בכך שהיתה מעמודי התווך של שיח ורוח זכויות האדם והאזרח בישראל, ובכללם זכויות הקהילה הגאה.

רוח זאת התבטאה בנימוקי השופטים להענקת פרס ישראל לאלוני, ומהווים סיכום מדויק גם בהקשר הקהילה: "מאבקה על כבוד האדם וזכויותיו היסודיות והטבעיות, היותה פה לאזרח, מאבקה למען תיקון עוולות, הנפת דגל השוויון בין העמים והאמונות השונות בישראל והכבוד ההדדי... רבים מן הנושאים שעליהם נאבקה אלוני בעוז כחלוצה לפני המחנה הפכו במרוצת השנים לנחלת הכלל, וכמה מהם אינם שנויים עוד במחלוקת".

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...