צילום אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לכתבה. צילום: Dave Herholz, Flickr.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

הערות לתזכיר על חוק הפונדקאות

בתקופה האחרונה מתחלקת הקהילה לשניים: מצידו האחד של המתרס נמצאות הלסביות המתנגדות לפונדקאות מטעמי סחר בגוף האישה, מעברו השני נמצאים הומואים שתומכים בפונדקאות עם מידת ההסתייגות הנדרשת. החוק המתהווה ינסה לאזן בין הצדדים, אבל הוויכוח בנושא צפוי להימשך עוד זמן רב / פרשנות

נדמה שבתקופה האחרונה מתחלקת הקהילה לשניים. מצידו האחד של המתרס נמצאות הלסביות המתנגדות לפונדקאות מטעמי סחר בגוף האישה. מעברו השני נמצאים הומואים שתומכים בפונדקאות עם מידת ההסתייגות הנדרשת. בהעדר חלופה, נאלצים ההומואים להלך בין טיפות המוסר והגיהינום ולמצוא עמק שווה, שבו אפשר להביא תינוקות לעולם ועדיין לישון בלילה.

לפתע מגיחה יעל גרמן ומזכירה לכולם שאנחנו לא חיים בעולם של דיונים תיאורטיים. קיימת מציאות חזקה, שאם לא נכופף אותה היא תכופף אותנו, ושבכלל, זו לא בעיה של הקהילה, כי אם בעייה אוניברסלית של אנשים שמתקשים להביא ילדים לעולם. מכאן צומחת הצעת החוק והתזכיר האמור, שהשרה פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה פלוס בקשה להערות. אז הנה. הנושאים הנידונים בהצעה רבים ומורכבים מאוד, ומטבע הדברים אתייחס רק לשניים שנראים לי חשובים במיוחד.

נתחיל מההגנה שהחוק מספק לפונדקאית המיועדת. מספר הנסיונות הוגבל, והיא תעבור ייעוץ על מנת להבין את כל ההשלכות של התהליך. שכרה יוגבל, כך לדברי החוק, על מנת שלא ליצור מצב שבו רק עשירים יכולים להנות משירותי פונדקאות, לגובה של 160,000 ש"ח. בניגוד לכל תחום אחר במשק, השכר של הפונדקאית יהיה פטור ממס.

כלומר, בהנחה שהתהליך לוקח כשנה, מדובר על 13,333 ש"ח נטו לחודש. למען הסר ספק, זוהי משכורת נטו שמתאימה לעשירון העליון בישראל. המצדדים בתפיסה המתנגדת לפונדקאות מטעמי סחר חייבים להבין שיש כאן ניצול ששכר גבוה בצידו. אין הדבר נאמר כדי להקל ראש בטיעון, אלא שחייבים להכיר בכך שאנחנו רחוקים מימי סדנאות היזע ועבודות כפייה. מעניין שלא ראו לנכון להגדיר את השכר המינימלי: האם משום שיש להניח שהמקסימום ייגבה במרבית המקרים? או שמא משום שמניחים שתהיינה פונדקאיות אלטרואיסטיות? אין לכך תשובה בתזכיר. אפשר רק לתהות מדוע לא נקבע מחיר מפורש במקום לתת לו להיקבע על ידי כוחות השוק. שאלה נוספת ללא מענה היא האם תהיינה מספיק פונדקאיות על מנת לספק את צרכי אלו שתלויים בהן, ומה קורה במקרה שאין מספיק?

כאן אנו מגיעים לסעיף הבא שמערב הרבה השקפות עולם גם יחד, ושניתן למצוא בו יתרונות וחסרונות על פי כל אידיאולוגיה ולכל דורש (להלן "סעיף 9 הארור"). עד כאן החוק עסק בכל הדברים שלהם הורגלנו: הפונדקאית, ההורים העתידיים, שכר, למי מותר, למי אסור ומי מפקח. בסעיף 9 אנו עדים לשעטנז של השקפות אשר בא לתת מענה כשלא ניתן לקיים את הפונדקאות בישראל.

ומדוע שלא ניתן יהיה? אפשר לדמיין מספר סיבות: ראשית, יתכן שלא תהיינה מספיק פונדקאיות או מספיק ביציות. שנית, יכול להיות שהמערכת הביורוקרטית תהיה כל כך מסובכת עד שאנשים יעדיפו להאיץ את התהליך במדינה אחרת. או אז מגיע סעיף 9 ומבהיר: "לא ולא! פונדקאות? אך ורק מוסדרת בארץ." כל מקרה אחר הוא סכנה לנשים הפונדקאיות בחו"ל או למשאבי המדינה שתידרש לעסוק בנושא מחוץ לגבולותיה (ראו מקרה תאילנד).

ועכשיו מגיע הבלגאן של "מה אם זה כן קורה?". בסוף התזכיר מצויין מפורשות: "לא תותר כניסה לישראל שלילד שנולד כתוצאה מהסכם לנשיאת עוברים מחוץ לישראל, אלא אם כן התקיימו הוראות חוק זה" (העדר הריווח במקור, א.מ.). אלא שהפיקוח על "חוק זה" מועבר ל"מתווכים". משרד הבריאות לא ינהל את התהליך אלא ישלח אותו למיקור חוץ של כל מיני גופים שיעמדו בכל מיני קריטריונים, כולל לקבוע אם ההורים המיועדים ראויים או לא. הגופים האלו, מיותר לציין, יהיו גופים למטרות רווח. כלומר, אם המדינה לא תוכל לאפשר פונדקאות לאלו שזקוקים לה, הם לא יוכלו לפנות לשירותי פונדקאות בחו"ל. סליחה, הם יוכלו, אבל יוכפפו להמון תקנות, ויהיו שבויים של מתווכים פרטיים שבוודאי ייקרו את התהליך. אגב, הסכומים שייגבו גופי התיווך אינם מוגדרים בתזכיר. משתמע שהתהליך יהיה החל מקשה לקיום בישראל ועד בלתי אפשרי מחוצה לה.

מכל מקום, יעבור זמן רב עד שיאושר חוק סופי ויוקמו כל המוסדות. נדמה לי שהימים שבהם לא יטוסו אנשים לחו"ל על מנת לייצר ילדים רחוקים מאוד. ועד אז ניתן לקוות שהדיון בקהילה יהיה פורה ומכיל ואוהב. אמן.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...