ד"ר גיל פישהוף. "מתוך החיבור הבסיסי נובעת המטרה המרכזית של שיחת הסיוע". צילום: צילום אישי.
מיכאל פינקלשטיין. "לאפשר לנערים תהליך של חשיבה רגועה". צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

מישהו שומע אותי

אנשים רבים חושבים ש'יש עם מי לדבר' פונה אך ורק לאנשים בארון ובתחילת דרכם, אבל בקו התמיכה מטפלים במגוון רחב של נושאים, החל בהתמודדות עם הזדקנות בקהילה, דרך בדידות ודימוי עצמי, וכלה בשאלות בריאותיות או כאלו שעוסקות בעולם הדייטינג, חשיפה לאפלייה ועוד. לקראת פתיחת קורס חדש להכשרת מתנדבים, פגשנו את רכזי הקו לשיחה

בראשית פברואר הקרוב תפתח אגודת הלהט"ב מחזור נוסף של קורס הכשרת מתנדבים לקו הקשב והסיוע שלה "יש עם מי לדבר". לקראת פתיחת הקורס, הזמנו לראיון את רכזי הקו בכדי לשמוע מהם על החוויה שלהם כמתנדבים ורכזים ועל האתגרים במתן סיוע לחברי הקהילה.

"הדבר שהוא אולי המרגש ביותר מבחינתי בהתנדבות בקו הקשב", אומר ד"ר גיל פישהוף (36), רכז קו הקשב והתמיכה "יש עם מי לדבר", "הוא החיבור האנושי. אתה מרים את השפופרת ובצדו השני של הקו נמצא אדם אשר יכול להיות שונה ממך לחלוטין – בגיל, במגדר, בחוויות שהוא או היא עברו – ובכל זאת למרות השוני אחרי כמה דקות של שיחה נמצא החיבור, ותמיד הוא אל הרגש האנושי הבסיסי המשותף לכולנו שהוא הרצון לאהוב ולהיות נאהבים חזרה, הרצון שיקבלו אותנו בכבוד, הרצון להיות מי שאנחנו".

"אני זוכר שבתור מתנדב צעיר בקו", הוא אומר, "מאוד חששתי שלא יהיה לי מה לומר, למשל, להורים של להט"ב שמתקשרים, או להומואים חרדים, שחייהם שונים מחיי, אבל שנות ההתנדבות הרבות שלי למדו אותי שמבעד לשוני בנסיבות החיים, הבסיס של כולנו משותף".

"זה נכון", מוסיף מיכאל פינקלשטיין (28), עמיתו של גיל לריכוז הקו. "מתוך החיבור הבסיסי הזה נובעת גם המטרה המרכזית של שיחת הסיוע. הרבה פעמים אנשים שמתקשרים אלינו מבקשים פתרון מידי לדילמה או לבעיה שמציקה להם, ויכולים לשאול את המתנדב שלנו שאלות כגון 'האם להישאר בזוגיות הזו?' 'האם לצאת מהארון?', 'האם לספר לאשתי ולילדים על הנטיות שלי?' בציפייה שהמתנדב או המתנדבת יחליטו עבורם ויתוו להם דרך שהיא 'נכונה', וכך אולי יורידו מעליהם את עול ההחלטה".

"אבל זו לא המטרה של השיחה. זה יהיה יומרני מצדנו לחשוב שאחרי ששוחחנו עם הפונה עשרים או שלושים דקות, אנחנו יכולים להבין את חייו טוב יותר מאשר הוא עצמו ולהחליט במקומו. זה יכול להיות אפילו מסוכן. המטרה של שיחת הסיוע היא אחרת לגמרי – לא לחשוב במקום הפונה אלא יחד איתו. להעצים אותו מחדש מתוך הבילבול ולעשות איתו תהליך מסודר ושקוף של חשיבה שבמסגרתו אנחנו מנסים לשרטט את האופציות שישנן – וגם כאלו שלפעמים הוא לא ראה או לא חשב עליהן".

"אני זוכר", ממשיך פינקלשטיין, "שיחות שבהן התקשרו אלינו בני נוער נסערים לאחר תגובה לא טובה של ההורים כשיצאו בפניהם מהארון, ובעצם רצו מאתנו אישור או אור ירוק לכעס שלהם ולרצון שלהם להתעמת עם ההורים ולעזוב את הבית. כמובן שאנחנו לא יכולים להחליט החלטות כאלו. ולכן מה שניסיתי לעשות זה להביא את הנערים לראות מעבר לעלבון ולכעס (אפילו שלפעמים הם מוצדקים) ולחבר אותם מחדש לכל הרצף של היחסים שלהם עם ההורים. לנסות ולהתחבר לאופן שבו ההורים תופשים את המצב החדש שהרבה פעמים מגיע מבחינתם כהפתעה גמורה ומביא איתו פחד, בלבול או תחושת אשמה. שיחות כאלו מאפשרות לנערים ולנערות איזשהו תהליך של חשיבה רגועה, ולפעמים פותחות צוהר להרגעת המצב ולחיבור מחדש עם ההורים שיכול להגיע אחרי מספר ימים".

מגעים ראשונים של קבלה וכבוד

פישהוף מציג נקודה מעט שונה. "אצלי דווקא השיחות הזכורות ביותר הן אלו שבהן החיבור הוא אפילו ברובד יותר בסיסי מאשר סידור המחשבות. אלו השיחות שבהן החיבור מגיע מהמקום העמוק של מתן כבוד ולגיטימציה לזהות של האדם. למשל, כאשר מתקשרים אלנו אנשים טרנסג'נדרים אני מקפיד לשאול האם הם ירצו שאפנה אליהם במגדר שבו הם מרגישים נוח. אני זוכר שיחות שבהן זו היתה הפעם הראשונה שמישהו בעולם פנה אל אותו אדם באופן שמכבד את התחושה שלו לגבי עצמו. והיו גם שיחות שבהן עצם הפניה אל האדם, נניח בלשון נקבה, היתה כל כך בעלת משמעות מבחינתו שעצם הפניה הובילה אותו לפרוץ בבכי משחרר. זו חוויה מאוד חזקה וזו תחושה שיש בעולם מישהו שמכבד אותו, שלפעמים יש לה יותר משמעות בשביל הפונה מאשר כל מה שנוכל לומר במילים במהלך השיחה עצמה".

"החיבורים הללו עם מגוון מאוד גדול של אנשים בכל מני רגעים בחיים שלהם הם עיקר העיסוק שלנו בקו הקשב, ובכל זאת משום מה ישנה דעה כאילו קו הקשב מיועד רק לבני נוער או למתלבטים לגבי הנטייה המינית שלהם", הוא אומר. "הרבה פעמים כשאני מספר לאנשים על ההתנדבות שלי אני זוכה לתגובות כגון 'אה...זה הקו שאליו מתקשרים בני הנוער בקשר ליציאה מהארון', או 'חבל שלא הייתם שם כשאני הייתי בן נוער'. זה לפעמים מתסכל אותי, משום שהתייעצות או קבלת סיוע, ואפילו סתם אוזן קשבת, היא דבר שנחוץ לנו בהרבה רגעים בחיים, אפילו אם אנחנו מגובשים ושלמים עם הנטייה המינית שלנו. וזאת במיוחד כשאנחנו יודעים שמעגל החיים הלהט"בי מעלה הרבה התמודדויות ואתגרים, למשל זוגיות גאה או הקושי להגיע לזוגיות כזו, הורות, הזדקנות בקהילה ומה המשמעות שלה, עולם הדייטינג, או החשיפה שלנו לאפליה, להט"בופוביה ואפילו אלימות, כפי שראינו די הרבה בתקופה האחרונה".

לדברי פישהוף, תפישות שגויות על אופיו של הקו משפיעות על יחס הקהילה אליו ולכן אנשים לא מזהים את הקו כרלוונטי עבורם, בשעת הצורך. "לצערי, בגלל התפישה המוטעית הזו, הרבה אנשים שנמצאים במצוקה, ואפילו כאלו שמכירים את 'יש עם מי לדבר' פשוט לא מזהים את הקו כמקום שמתאים לבעיות שלהם", הוא אומר. "זה חבל, משום שאנחנו יודעים שהרבה פעמים חברי הקהילה נמנעים מלפנות לקבלת סיוע מנותני הסיוע הכלליים (קווי הקשב כגון ער"ן, רופא משפחה, עובד סוציאלי במחלקת הרווחה), מתוך בושה או מתוך מחשבה שממילא אף אחד לא יוכל להבין אותם, ולכן כול כך חשוב שאנשים יבינו שיש להם כתובת אצלנו".

"יש עם מי לדבר" פועל בימים א-ה בשעות 19:30-22:30 בטלפון 03-6205591, או בדוא"ל yesh@glbt.org.il.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...