דגל אוגנדה. צילום: Matt Lucht, Flickr.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

הקהילה הגאה באוגנדה צריכה אתכם

רצח, אונס כ"טיפול המרה" והתעללות אלימה. אלו חלק מהזוועות שעוברת קהילת הלהט"ב באוגנדה, בחסות השלטונות. אנשי קהילה במדינה נרדפים ויורדים למחתרת, שם הם חיים בתנאים מחפירים, כשסכנת חיים מרחפת דרך קבע מעליהם. כעת, מבקשים פעילים בישראל מהקהילה הישראלית להצטרף למאבק ולתרום טלפונים סלולריים ישנים ששוכבים במגירות כדי שלהט"בים במדינה האפריקנית יוכלו לתעד את מעשי האלימות ולהביאם למודעות העולמית וכראיה לבתי-המשפט

לפני חודשיים אדם בשם אנדרו נעצר על-ידי המשטרה המקומית באוגנדה ועבר התעללות קשה במהלך החקירה. לאחר שהחל להשתעל דם, הוא פונה לבית החולים. אנדרו שרד 7 ניסיונות התנקשות בשנה האחרונה, חלק מהן ע"י הציבור וחלק בידי הממשל שהיה רוצה להשתיק את קולו.

באוגנדה אנשים כמו אנדרו נתונים לרדיפה רק בגלל שדעתו שונה מזו של מרבית האוכלוסייה, בגלל שלטעמם הערכים אותם הוא מייצג שגויים ומסוכנים. אנדרו הוא מנכ"ל ארגון הפועל למען להט"ב (לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים ומיעוטים אחרים) באוגנדה, ונרדף עקב נטייתו המינית והדגל שהוא נושא.

אנדרו שוחרר לפני שבועיים מבית החולים, עדיין חלוש, מחלים מפציעותיו, שמסרבות להחלים משום שאין לו כסף לתרופות, משום שעדיין מנסים לפגוע בו.

אנדרו יכל לחיות חיים אחרים. הוא קיבל מקלט מדיני בקנדה, וחי שם שנתיים. עם זאת הוא לא יכל לסבול את הרעיון שחבריו נרדפים בארץ מולדתו והוא לא עושה כלום בנידון. אז הוא הקריב הכל וחזר. חזר למקום בו דודו ינסה להרעיל אותו עם רעל עכברים, למקום בו אמו שלו תערוך חגיגה ביום מותו.


ככה זה נראה: תיעוד של תקיפה שנעצרה ברגע האחרון בזכות שוחד שניתן לחברי הכנופייה. הצילום נעשה בזכות מצלמה שנשלחה מישראל

רצח, אונס כ"טיפול המרה" והתעללות

שותפו של אנדרו לארגון, אייזק, לא היה כה בר מזל. לפני מספר שבועות הוא הורעל לעיני חבריו, ומת ביום שאחרי. אלו הם רק סיפורים בודדים מתוך אינסוף מקרים שהתרחשו לאורך השנים וכוללים מכות מוות, הרעלות, סקילות, אונס "מתקן" לנערות הנחשדות כלסביות, חטיפות ועינויים, רצח וכל סוג התעללות שניתן להעלות על הדעת.

באוגנדה קיימים עוד מאז שלטון המנדט הבריטי (1888-1962) חוקים נגד הומוסקסואליות, והיחס הציבורי ללהט"ב במדינה הוא בלתי נתפס. סקרים מצביעים שלמעלה מ-90% מאזרחי אוגנדה רואים בהומוסקסואליות תופעה שיש למגר מהחברה, ופועלים באלימות בהתאם לתפיסה זו. למען האמת, באוגנדה המושחתת גם אלמלא החוקים נגד הומוסקסואליות הממשל והציבור היו נוקטים בפעולות אלימות כנגד הקהילה.

הארגון אותו מנהל אנדרו (GEHO Uganda) פעיל בעיר החמישית בגודלה במדינה הענייה, ג'ינג'ה ומנסה לספק לקהילה המקומית מקום מפלט בו הם יוכלו לקבל ייעוץ ולדבר ביניהם על נושאים שונים, ליצור מודעות לבריאות מינית ולהיאבק בחוקי המדינה ההומופוביים וביחס הקשה של הציבור כלפי הקהילה המקומית. בזמן האחרון הארגון התחיל להפעיל גם בתי מסתור של ממש ללהט"בים שנרדפים ע"י משפחותיהם, קהילותיהם או ע"י הממשל. נכון לרגע זה הארגון מפעיל שלושה בתי מסתור המספקים הגנה לכ-73 אזרחים אוגנדיים.

פעולה נוספת בה החל הארגון לעסוק באחרונה היא ממש הברחת אנשים אל מחוץ לאוגנדה, תחילה לקניה ולאחר מכן למדינות בטוחות כמו קנדה, מחשש לפגיעה ממשית ורחבת היקף בקהילה. לא פחות מ-400 בני אדם נושאים עיניהם אל אנדרו, עובדים ומתנדבים בארגון, חברי הקבוצות הקהילתיות וכמובן דיריי בתי המסתור. הסיבה המקורית בגינה אנדרו נעצר ועונה היא כדי להוציא ממנו מידע מסווג - מיקומי הבתים הבטוחים, מקומות המפגש ושמות הלהט"בים תחת חסותו.

גם אנחנו צריכים להצטרף למאבק

בקרוב יעבור באוגנדה חוק חדש הקובע מאסר עולם להומוסקסואלים, לאחר שעקב לחץ בינלאומי עונש המוות המקורי ירד מן הפרק. קהילת הלהט"ב באוגנדה צריכה עזרה דחופה כדי להישאר על הרגליים. לאף אדם לא מגיע יחס שכזה על כך שנולד מעט שונה, מעט חריג.

רבים מאיתנו מרגישים שונים בנוף בשלבים שונים בחיינו, אם כי נולדנו עם נמשים, כי הרכבנו משקפיים, היינו גבוהים או נמוכים, מחוצ'קנים, ג'ינג'יים או בעלי עודף משקל, או כי נולדנו עם נטייה מינית שונה, או זהות מגדרית שלא תואמת את גופנו. רבים עברו תקופות קשות, ולכולן משותפת תחושת חוסר האונים, תחושת הפגיעה ללא סיבה של ממש.

רק דמיינו איך היו נראים חייכם אילו הייתם בסכנת חיים ממשית עקב השוני שלכם, אילו הייתם עומדים בפני מאסר עולם רק כי אתם אחרים. אני הייתי שונה במשך מרבית חיי, ורק המחשבה על מה שעובר על אוגנדי "שונה" מוציאה אותי משלוותי. אני לא מסוגל לשבת בנחת ולא לעשות כלום, ולכן כתבתי את המכתב הזה. כדי לנסות ולשנות. כדי לזנוח לרגע את הציניקניות ("זה לא יעזור") ולא להישאר עם מועקת חוסר האונים. כדי לדאוג שאנדרו יוכל לישון טיפה יותר טוב בלילה.

אם קראתם עד כה אני מניח שאכפת לכם מספיק כדי לעשות פעולה, קטנה ככל שתהיה.

דבר ענק שתוכלו לעשות כדי לעזור הוא להפיץ את הסיפור. לחלוק עם חבר, לשתף ברשתות החברתיות. דבר כל כך פשוט, ובכל כל זאת בעל הפוטנציאל לשנות מעט את העולם לטובה ולהדליק נר תקווה קטן באוגנדה, ובכל מקום אחר בעולם בו אנשים מרגישים שלא בנוח להיות עצמם, או נרדפים על רקע זה.

יש לכם טלפון סלולי ישן? אנחנו צריכים אותו

הקהילה האוגנדית מאוד דלה במשאבים, וקיום 73 אנשים במסתור זהו עסק יקר. גם תיעוד האלימות כנגד הקהילה בכדי לשתף עם העולם ולהגיש כראיות בעתירה לבית המשט העליון זה עסק יקר, בהתחשב בכך שמצלמות אין בנמצא. הם פתחו קמפיין לאיסוף תרומות, כרגע ללא תוצאות משמעותיות. הארגון עימו אני נמצא בקשר מחפש מצלמות, ולמעשה כל אמצעי צילום שהוא. לא מדובר על מצלמות חדשות ונוצצות, אלא פלאפונים ישנים שכבר אינם בשימוש (0.3 מגה פיקסלים עדיפים על כלום), או מצלמות דיגיטליות ישנות שפינו את מקומן לטובת הסמארטפונים. אם יש לכם אפשרות לעזור, בבקשה תעזרו להציל חיים, להציל אנשים מרדיפה, או לפחות לעזור להם במעט.

כולנו שותפים לנעשה בעולם, וזוהי האחריות האישית של כל אחד ואחת מאיתנו לפחות לנסות להשאיר את העולם טוב יותר מכפי שהיה טרם בואנו. כל אחד ואחת מאיתנו היה רוצה שיעזרו לו בעת צרה, ובדיוק בגלל זה עלינו לעזור לאחרים. לאוגנדה.

לתרומות - www.gofundme.com/652ky0
למידע נוסף ופניות - http://why-not-uganda.blogspot.co.il
או במייל - why.not.uganda@gmail.com
פלאפונים ומצלמות ניתן להביא לבית הפתוח בירושלים (www.joh.org.il , 02-6250502), או לשלוח בתיאום במייל.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...