שחר בן-פורת. 
עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

בדידות: הנתק מתחיל בתוכי

כולנו רוצים להרגיש ביחד, להמנע מתחושות של בדידות. אך דווקא ברגעי אינטימיות עמוקים אנו עשויים להרגיש בודדים. מדוע? משום שבדידות אינה בהכרח קשורה במה שיש או אין במציאות שלנו

מרגע שפקחתי את עיניי ההומואיות אי שם בשנה ה-17 של גופי הפיזי, כל מה שרציתי היה חבר. כבר כתבתי על כך אבל אני אוסיף עוד כמה מילים: לא רציתי להרגיש בודד.

זה לא היה פשוט כל כך, כמובן. בהתחלה היו הקשיים בתור תושב יבנה בעידן טרום הפייסבוק והאטרף, ובהמשך התעוררו קשיים בתור תושב תל אביב בעידן טרום הבטחון העצמי. אז למדתי להתרגל למצב הזה. כלומר, למדתי להיות לבד. לא לחכות לדייט כדי ללכת לסרט, למשל; אני זוכר את עצמי בצעירותי יוצא כמה וכמה פעמים לבית קפה בעצמי. ולא שלא היו לי חברים; גם איתם ביליתי. אבל הבנתי אז שלמצב של הלבד אני צריך להתרגל, אם אני אי פעם רוצה להכנס למערכת יחסים.

כלומר, אי אפשר להכנס לזוגיות כי כל מה שאני רוצה הוא לא להיות לבד. זוגיות מביאה איתה את החוויות וההתמודדויות שלה, שיכולות להיות לעיתים קשות יותר. לכן, כדי שזוגיות תתממש בחיים שלי נדרשתי להסתגל למצב הלבדי-רומנטי הזה.

להיות בודד גם כשנמצאים ביחד

הרגש שפגשתי באותן שנים ביתר שאת, במיוחד ברגעים בהם הפסקתי לרדוף אחרי גברים והסכמתי להסתפק בעצמי, הוא בדידות. הרגש המאיים מכולם שמחכה בתהומות הרווקות, זה שכל בר דעת היה רוצה לא להרגיש לעולם.

זו אינה רק חוויה המתעוררת כאשר אין מישהו בחוץ שאוהב אותי, עובדה הידועה לכל מי שאי פעם הרגיש בודד באמצע מסיבה עם חברים. גם היום, עמוק בתוך זוגיות מאושרת, אני מרגיש ברגעים בודד. גם בקרב החברים, עם בני המשפחה, אנשים שאני אוהב מאוד, אני עשוי להרגיש לעיתים בודד.

בדידות יכולה לעלות ברגעים בהם אני מרגיש שונה מהסביבה שלי. ברצונות, בשאיפות, בעיקר בנקודת המבט ובאופן בו אני רוצה לחיות את החיים. ברובד העמוק יותר של הרגש הזה, בדידות מעידה על נתק המתקיים בתוכי.

בדידות היא חוויה של נתק עמוק מהסובב אותי, מכוח החיים הזורם בתוכי, מאהבה הנמצאת בבסיס של כולנו. גם כאשר אני כותב את המילים כדי לתאר את הרגש הזה, אני מרגיש שאיני מבין את מהותו. אז אני אצטט את ורדה המורה שלי, האומרת שבדידות היא נתק בין הראש ללב. בין האמת אותה באתי לחיות בעולם לבין הפנטזיות שיש לי על מי אני צריך להיות.

הריפוי מתחיל בתוכנו פנימה

הדרך לרפא בדידות היא לחזור אל עצמי פנימה. הכאב הזה הוא כמו מבחן שעלינו לעמוד בו, כלומר לעבור דרכו. אם נסכים להרגיש את הכאב הזה נוכל להתחיל לגלות את המקור של הבדידות.

ברגעים כאלה אני שואל את עצמי "מי בודד בתוכי?" או "את מי בתוכי אני מבודד?". אילו חלומות, רגשות, רצונות, חשקים או שאיפות אני מרחיק, מבודד, מנתק מהמעגל. את מי בתוכי איני רוצה עד כדי כך שלעיתים אני כבר לא זוכר שהוא חלק ממי שאני.

המחקר של הבדידות אינו קל, שכן הרגש הזה יכול, בעוצמה הגבוהה שלו, לפלח את הלב. ברגעים מפלחי לב כאלה אני לא שואל שאלות, רק מניח לרגש להיות ולחלוף. אך כאשר אני מתאושש, אני לא חוזר לחפש ביתר שאת את מה שאני מאמין שאם יהיה לי מחוצה לי, לא ארגיש בודד. אני חוזר פנימה, אל תוכי, לגלות איזה שחר שכחתי, איזה שחר רוצה את תשומת ליבי.

הכותב הוא מתקשר של טוהר ומנחה סדנאות  חופש להרגיש.

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...