טל איתן. צילום: אלון פורת.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

לחבר את הנקודות

קו ישר עובר בין כתובות הנאצה שרוססו על דלתם של זוג הומואים מתל-אביב, לבין פעולות הגירוש והרדיפה של פליטים בדרום העיר. כאשר הרשות השופטת מתייחסת לפליטים ומסתננים כרצף מספרים אקראיים שאינם זכאים אפילו להיות מיוצגים בשמם, לא פלא שהרשות המחוקקת מתקינה חוק שמתחמק מלקרוא להורים הומואים בשמם ורמות האלימות עולות / דעה

קו ישר עובר בין כתובות הנאצה שרוססו על דלתם של זוג הומואים מתל-אביב, לבין פעולות הגירוש והרדיפה של פליטים בדרום העיר. אותו קו, חוצה נקודות שחורות נוספות במפה של הישראליוּת מודל 2013: גזענות, שנאת זרים, הדרת נשים, להט"בפוביה, אלימות, עיסוק מתמיד ואובססיבי ב"הם" לעומת "אנחנו", בצפיפות הפיגמנטים בעור ובשאלות של הסכמה ואונס, בני טובים או רעים ומה לא.

על פניו הכל שמח: ב"יש עתיד" מכרכרים ביומיים האחרונים סביב הישג שהיה בכנסת. אחרי לא מעט מאבקים ומלחמות מביכות, וארוחת ערב מתוקשרת אחת בין אסי עזר לנפתלי בנט (היו חסרים שם כמה נרות מרצדים ומוזיקה רומנטית) הצליחה קואליציית הפרנקנשטיין של נתניהו, שחוברה לה יחדיו מנציגים מוזרים ותאבי-קרב ופרסום, להעביר סופסוף חוק שמכיר בזכויותיהם של הומואים ומקבע שינוי חברתי ממשי לכדי חוק. לא בלי מאבקים בזויים, משיכת חבל וניסיונות חבלה הדדיים.

זאת אומרת, לא בדיוק, אבל בערך. התוצאה של אותו מו"מ קואליציוני הזוי, הוא "חוק וולדמורט", שמדבר רק על הומואים אך לא מזכיר את השם המפורש כדי לא - חס וחלילה - לקבע הכרה חוקית בעצם קיומם של תאים זוגיים ומשפחתיים שכאלו. אותו חוק, שמהווה תקדים מינורי למדי בהעניקו חצי נקודת זכות כהטבת מס לזוג הורים גברים, לא ממש מכנה אותנו "הומואים", או מכיר בזוגיות גאה. 

אבל זו ראייה שמתעסקת בחצי הכוס הריקה, יאמרו בוודאי תומכי לפיד וחברי גאווה בליכוד, במידה חלקית של צדק. ואכן חבל להמטיר גשם על המצעד שלהם ולבזבז על כך משאבים במאבקי סרק רטוריים. כרגע, יש עניינים אחרים, חשובים יותר, בוערים יותר, שעלינו לתת עליהם את הדעת כקהילה, כאזרחים בישראל, אך בראש ובראשונה כבני אדם.

על המוקד: זכויות אדם, או היעדרן והפרתן הבוטה. רשימת המספרים המחליפים שמות או זהות ומוחקים כל צלם אנוש, בכתב אישום שהגישה המדינה נגד מסתננים, הפכה במהירות לכתב אישום הפוך וחמור שלנו נגד עצמנו. כאשר ישראל פועלת בצורה כזו כלפי פליטים או מסתננים, ולא מאפשרת להם אפילו את זכות היסוד להיקרא בשמם, מה הפלא שבכנסת עובר חוק, שאינו יכול לקרוא להורים הומואים בשמם? כאשר אנשים עוברים רדוקציה ומיוצגים בפני מערכת החוק כרצף מספרים, בל נתפלא שבאותה שעה ברשות המחוקקת מרימים נפתול-מילים כדי להימנע מלהכיר במושג או במוסד של הורות הומוסקסואלית.

מחיקת זהותם של המסתננים, חוק וולדמורט, כתובות נאצה על דלתות הבתים. בשלב הזה, כל פעמוני האזהרה שלנו צריכים כבר לצלצל. כל הנורות האדומות צריכות להבהב. כל הנקודות חייבות להתחבר. וזה שאינו רואה ואינו זוכר ואינו מבין, בוחר שלא לראות, שלא לזכור ושלא להבין. עליו לפקוח את עיניו, וחשוב יותר, לפתוח את ליבו, ולחפש את שארית האנושיות שעוד נותרה בו.

רק מתוך ראיית המכלול והלבשתו על הנראטיב ההיסטורי הנתעב, נוכל להבין לאילו דברים נוראיים אנחנו נותנים יד, מי בהסכמה ומי בשתיקה. רק כך נחזור להיות חברים הגונים, ראויים וטובים יותר בקהילת בני-האדם. עד אז, אנחנו סתם אנשים, ומכאן קצרה הדרך להפוך, בתורנו ובעצמנו, למספרים אקראיים ורציפים.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...