עוד בתרבות ובידור
 >  > 

המבדיל בין חושך לד'אור

דוד ד'אור חוזר אחרי שבע שנות שתיקה עם "בנשמה", אלבום שמחמם את הלב והופך את הפופ הישראלי לבהיר יותר. גור בודק איך זה בדיוק קורה וגם מספיק לתהות מה ההבדל בינו לבין די.ג'יי קוויקסילבר שחוזר גם הוא (רק לכיוון ההפוך) והורס כל חלקה טובה בקטע השמיימי "Ameno"

בוקר טוב תלמידים! נפצח בשיעור מוסיקה. חזרו אחרי: קונטרה-טנור. קונטרה - טנור, ולא חלילה סופרן או משהו אחר. זהו קולו הייחודי של דוד ד'אור, שמתפרש על פני 4 אוקטבות שונות (כישרון נדיר ששייך גם למריה קארי, אגב) ובקול של דוד ד'אור אי אפשר לטעות ממש. הוא כמו גל שקט בים שאתה תופס עם המזרן ונותן לו לנענע אותך בעדינות. ד'אור יודע את זה, והוא משתמש בו היטב, פורש אותו לאורכו ולרוחבו, ומנצל כל טון בו באלבום החדש "בנשמה". אולי זה הזמן שעבר מאז האלבום האחרון, אולי זה סתם הגיל שעושה את שלו, אבל דוד ד'אור נהיה אפילו יותר רגוע, מאוד מלודי, מאוד חם. 12 שירים באלבום החדש, בהפקת פטריק סבג, שמשלב בתוכו כמעט כל סגנון מוזיקלי עדכני, והכל תחת הכיפה הרחבה של המוזיקה הישראלית במיטבה. ועל זה בעצם כל העניין: דוד ד'אור עושה את המוזיקה הכי ישראלית שיש, רק מעדכן אותה בצלילים שונים ומגוונים. כך, למשל, "רק אהבה" הוא קטע דיסקו עם לחן שפשוט גורם לך לרצות לשים כדור מראות באמצע החדר ולחזור 25 שנה אחורה ו"אם רק תבואי" הוא קטע אלקטרוני - אותו סגנון מוזיקלי שכל כך אוהבים לשחק איתו בזמן האחרון. "לאן זה מוביל אותנו", שמתחיל כעוד שיר שקט ונעים מתפתח לכיוונים לא צפויים כאשר נכנסות פתאום הדרבוקות והופכות אותו לאחד הקטעים הטובים והמעניינים באלבום, ואת הגוון האתני נותנים צלילי העוד שפותחים את שיר הנושא "בנשמה" והחליל בפזמון. אותם אלמנטים חוזרים גם ב"אוהב אותך", שרץ על קצב דאנס מעט מהיר יותר מהשאר, ואפילו מסנתז את קולו של ד'אור, ו"שקט" שאחריו כבר משתמש בלופ בעל מקצב הודי ספיריטואלי ומישהו שממלמל ברקע כמה פניני חוכמה. כל המילים והלחנים (פרט ל"כל הכוכבים" שכתב לא אחר מאשר ארקדי דוכין) נכתבו על ידי ד'אור עצמו, שמייצג כיום את הצד החדש של הפופ הישראלי המוכר והטוב אולי טוב יותר מכל אמן אחר. לאחר 7 שנות שתיקה מאז אלבום האולפן האחרון הוא חוזר ומפתיע בהחלט לטובה. מאלבום שהציפייה ממנו שיהיה דביק, לעוס ובסגנון המעצבן של סלין דיון מתגלה משהו אחר, הרבה יותר רענן. דווקא "כל הכוכבים" מתגלה כקטע הפחות מעניין באלבום, ודווקא הוא שנתן את הטון הראשוני כן משתייך לז'אנר השמאלץ, ומקהלת הילדים הופכת את זה לשיר שיותר יתאים להשתייך לאחד משירי הצדקה של הכריסמס. אל תבינו אותי לא נכון: האלבום ממלא את כל הציפיות ממנו, אבל יש קטעים שבו אחרי 10 שניות לתוך השיר אתם כבר יודעים את המשכו. אמנם מפתיע לטובה, אבל עדיין לא ממש מפתיע באופן כללי. יש כמה שירים שכנראה הייתם מדביקים בסטיגמתיות תחת השם "דוד ד'אור", ודווקא העובדה שד'אור מראה כאן שהוא גם יכול להגיע למחוזות אחרים ולעשות זאת היטב היא שעושה את האלבום מעניין. בשורה התחתונה, "בנשמה" הוא אמנם אלבום פופ רך ומלודי, אבל בעוד הוא יתחבב במהרה על אוהבי סוג המוזיקה הזה, יאהבו אותו גם רבים אחרים, בגלל אותה אקלקטיות שבו, ובזכות הקול של ד'אור שמתאים את עצמו לרגש האמיתי בשיריו ומביא שירים שבאמת ובתמים כיף לשמוע אותם ולהתחבר לחום שבהם, כמו של קרני שמש ראשונות ביום בהיר. "יש סודות שמסתתרים בתוך המים/ יש סודות שמתגלים מעליהם/ ואנחנו מנסים כך ביניהם/ ...המילים בתוכי/ שוקעות בים הגדול". ב"בים הגדול", השיר הפותח, שההימור הוא שיהיה הלהיט הכי גדול שיונפק מהאלבום הנ"ל, דוד ד'אור מגיע לאותם טונים שאם אני הייתי מנסה להגיע אליהם לא הייתי מדבר שבועיים מהכאבים, והוא עושה זאת בצורה מושלמת. מלטף עם הקול כמו מלאך, מרגיע, מנחם. תגידו מה שתגידו - לכל אמן יש את הייחוד שלו, אבל דוד ד'אור הוא באמת אחד ויחיד, ובאלבום החדש הוא נותן מעצמו עד הסוף, ואפשר לשמוע ברעידות מיתרי קולו שהוא שר מהלב, ואין סיבה שלא תתנו לו להגיע לשלכם. "בנשמה" הוא בהחלט אלבום נעים שמומלץ לחבק אותו בחום. הרבה חום. (ולא, אף מילה על הסאב-טקסטים. תשכחו מזה.)

קשה לומר מה קדם למה - הכישלון לנסיונות הנואשים, או הנסיונות הנואשים לכישלון,
אבל במקרה של די.ג'יי. קוויקסילבר, זה כבר לא ממש משנה.

למי שלא זוכר (שזה בטח כולם), קוויקסילבר הוא די.ג'יי גרמני, שמאז אצע שנות התשעים אוהב להשתעשע
עם רייב-דאנס-האוס ומה שרק מגיע לו לסינתיסייזר, באותם ביטים שכל כך מזוהים עם תעשיית הדאנס
הגרמנית.
הלהיט הכי גדול שלו היה "Bellissima" ואולי גם "Free" שיצאו ב-1997, בתקופה שכל ישראלי מצוי בן 16
אהב לדקלם את המושג "דרים-האוס" ולהצמיד אותו לכל מה שרק היה נשמע לו מתאים, ולא בהצלחה מרובה.
באותה תקופה של רוברט מיילס, סקוטר ומבול רב של קישקושים אירופאים קוויקסילבר נחשב לאחד המצליחים
ביותר ביבשת ובייחוד במולדתו.

אבל מה לעשות, המוזיקה האלקטרונית בכללה נעה קדימה, וקוויקסילבר המשיך לעשות דברים שתקועים אי שם
באמצע שנות התשעים, ולאט לאט הוא התרחק מהמרכז ונשאר רק אלמנט זעיר בניינטיז שלא רבים יזכרו.
אז עכשיו הוא החליט שהגיע הזמן, אחרי כמה יציאות לא מצליחות במיוחד, לעשות משהו שכן יתפוס. וכמו
שכל ילד טוב יודע שקאמבק מוצלח הוא או כשיש לך חומר חדש באמת טוב או שאתה ממחזר אחרים, החליט
די.ג'יי קוויקסילבר דווקא לא להתאמץ נורא ולהתנפל על שיר תמים אחר, בתקווה וזה יחזיר אותו למרכז
העניינים.

למרבה צערנו, מכל השירים בעולם, הוא בחר דווקא את "Ameno" של ארה.

"אמנו", למי שלא זוכר, היה קטע שיצא כבר ב-1996 אבל לא התגלה בכלל בארץ עד שנחת כפסקול לקמפיין
המצליח של חברת פלאפון, כאשר השיקה את טכנולוגית Next, בפרסומות עם השמש הכפולה (זוכרים?).
מכאן לשם, התאוצה היתה מהירה מאוד, הדרישה היתה גבוהה, וחברת הליקון שידעה להגיב בזמן הביאה את
האלבום בכמויות שמהר מאוד התחסלו ורק השאירו טעם של עוד.
כמה עותקים נמכרו בארץ אני לא יודע בדיוק, אבל לפני שנה וקצת הם נמכרו כמו לחמניות חמות, הצלחה
שאני בספק אם היתה ל"ארה" במולדת הצרפתית.

אז פה זה כבר נהיה רע.
לקח מר קוויקסילבר את אותו קטע גרגוריאני שמיימי, ודחף אותו למיקסר בעל שיניים חדות במיוחד.
התוצאה: שלא נדע מצרות.
מילא אם לפחות היתה מינימום השקעה, אבל כל מה שהוא עשה זה לקחת את "אמנו" כמו שהוא, בקטע מסויים
פשוט לעצור אותו ולשים קטע טכנו מוזר (שאם הייתי דוחף חתול למכונת כביסה היו יוצאים צלילים נעימים
יותר), ואז להחזיר את הקטע המקורי, ואז שוב רעש וחוזר חלילה.
כזה חוסר יצירתיות אני חושב שלא שמעתי לפחות מאז "קוקו ג'מבו", שהאמת היא שליד הביצוע המחריד הזה
נשמע כמו שיר העשור.

תרשו לי לחזור כדי להמחיש: "ארה", טכנו צווחני, "ארה", טכנו צווחני, "ארה", טכנו צווחני, "ארה".
אני אפילו לא יכול לתאר את גודל הזוועה.
תעשו לעצמכם את הטובה הכי גדולה שאתם יכולים, אל תתקרבו לקטע הזה אפילו עם מקל של 24 מטר, ובעת
קריאת ההגדה בליל הסדר אל תשכחו להגדיר אותו כמכה ה-11.

דוד ד'אור, "בנשמה", 51 דקות, הד ארצי.
http://go.walla.co.il/daviddor/index.html

DJ Quicksilver" ,Ameno", 03.54 דקות, פוליגרם.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...