חיים שגב וחברים בליין הגברא. צילום: צילום אישי.
 >  > 

הומו דתי: לא מה שחשבתם

היום כבר ידוע שיש הומואים דתיים, שאפשר לחיות עם זה בשלום, ושלא צריך לחיות כל החיים בשקר והסתרה כמו שהמון דתיים חיו בלית ברירה עד היום. אבל כשאני הייתי צעיר והורים שלי זרקו מהבית לאחר שגילו שאני הומו - הרגשתי בודד ומנותק לגמרי מהעולם הדתי וגם הגאה. במקום לרחם על עצמי, החלטתי לפעול ולשנות את המצב עבור אלו שיבואו אחרי / טור אישי

אני בן 23, הומו דתי, חובש כיפה סרוגה, בן למשפחה דתית לאומית. למדתי בישיבה תיכונית, הדרכתי במשך שנתיים בבני עקיבא בסניף חוץ, והתנדבתי במקומות רבים. בילדותי התאהבתי מספר פעמים בחברי הטובים לכיתה. כמובן שאז, בתמימותי, לא הבנתי בדיוק במה מדובר, פשוט רציתי להיות בחברתם וחשתי רצון עז לקבל מהם יחס מיוחד.

כיוון שהם היו סך הכל חברים טובים, אבל סטרייטים, התאכזבתי כל פעם מחדש, וחוויתי מצבי תסכול ובדידות שלא ניתן לתאר. החוויות הקשות האלו גרמו לי, בהמשך חיי ולאחר שיצאתי מהארון, לשחק בסרט הקצר "כיבוי אורות" המספר על תלמיד תיכוניסט שמתאהב בחברו בישיבה התיכונית, ולא מצליח לספר לו.

בגיל שמונה עשרה התחלתי ללמוד בישיבת הסדר בדרום - מקום מרוחק ושקט שגרם לי לחפור בתוך רגשותיי, ולהבין עם הזמן שאני הומו. לילה אחד, בשלוש בלילה, כתבתי שיר שמתאר כמה קשים הם חייו של הומו דתי. 

קשה לי נורא

קם בבוקר מוקדם להתפלל,
מקיים מצוות בלי להתבלבל.
משרת בצבא, מתנדב המון,
לב זהב שיש אחד למיליון.
מתוק וחמוד, כל אחד אוהד,
אבל מיואש, עצוב ובודד.

למה רוב העולם מזלזל?
מה אני יכול לעשות לעזאזל?
מתפלל בקביעות ולומד גמרא,
משתדל מאוד, אבל קשה לי נורא.
מה לעשות שבמקומות עליונים
רצו שדווקא אני אמשך לבנים?

מה אני אעשה שאני כזה?
לא בחרתי או העדפתי את זה,
עברתי טיפולים, ניסיתי הכל,
אבל להשתנות פשוט לא יכול.
אז הגיע הזמן שתמצאו פתרון
כי צפוף ומחניק לי בתוך הארון.

זה לא רק אני, יש כאן ציבור
שחי עם קונפליקט ממש לא ברור.
תקראו על חברותא, תחפשו את הו"ד,
תנסו להבין ולתת קצת כבוד.
"ואהבת לרעך כמוך" בתורה נאמר,
ולא רק כשפשוט וקל הדבר.

גם אם תנסו זה לא יעזור,
אני בשאלה לעולם לא אחזור.
למרות כל הקושי והכאב
אמשיך להאמין בכל הלב
שאלוקים עדיין אותי אוהב.

את השיר החבאתי בכיס של התפילין, המקום שרק אני מגיע אליו, אבל בגלל שהוריי הרגישו שעובר עליי משהו הם חפשו סימנים בכל החדר שלי, ובשבת אחת, כשלא הייתי בבית, מצאו את השיר.

ההורים שלי לקחו את זה ממש קשה, הם בכו והיו במיטה כל השבת, אבא שלי לא היה מסוגל אפילו ללכת לבית כנסת. במוצאי שבת הם ביקשו לדבר איתי, אמי הבינה שהמצב נורא רגיש, והחליטה שננסה לפתור יחד את הבעיה. היא לקחה אותי למספר פסיכולוגים שונים, שאמרו שהכל בסדר איתי, אבל היא התעקשה ולקחה אותי לפסיכיאטר והכריחה אותי לקחת כדורים נגד דיכאון, ולאחר שלא הסכמתי, העיפה אותי מהבית.

חודשיים גרתי אצל חברים שונים ולא דברתי איתה מילה. עד שפתאום אבא שלי הבין שהבן שלו נעלם ובמצב הזה גם לא יחזור. יצר איתי קשר וביקש שאחזור. חזרתי בראש השנה הביתה והמצב השתנה. יחס ההורים אליי השתפר פלאים והם ניסו לתמוך כמה שאפשר. בינתיים עברתי ללמוד בישיבה באזור המרכז והתגייסתי לצבא, לחיל מודיעין שדה.

לאחר השחרור חזרתי ללמוד בישיבת הסדר, וכך יצא שבמהלך היום למדתי בישיבה ובערבים ביליתי עם חבריי ההומואים החילונים. חייתי בשתי עולמות שונים. מצד אחד בקהילה הדתית, ומצד שני בקהילה הגאה, אבל לאף אחת מהן לא הרגשתי שייך באמת. תמיד היה חסר לי משהו ולא מצאתי את עצמי. ההרגשה הנוראית הזאת, להיות שונה מכולם בכל מקום שאתה נמצא. 

התהיות הקשות לא אחרו לבוא: אפשר להיות דתי והומו?

בהתחלה התחמקתי מכל הדיונים שהיו בקשר לדת ולנטייה, לקח לי המון זמן עד שהשלמתי עם עצמי, אבל ברגע שזה קרה לא ידעתי כיצד אוכל להישאר דתי, כאשר רוב חבריי בעצמם הומואים חילונים. מעבר לכך, החלום להכיר בן זוג דתי היה בעיני חסר סיכוי.

לכן, ברגע של נחישות, החלטתי שהגיע הזמן להקים קבוצה להומואים הדתיים. מקום שאפשר לשמור בו על הדת והאמונה למרות המשיכה לגברים.

לקבוצה גייסתי אנשים מכל הסוגים – חרדים, דתיים חובשי כיפה סרוגה, שומרי מסורת, אנשים שנמצאים עמוק בארון וגם כאלה שמחוצה לו, נשואים לאישה, נשואים לגבר, לסביות, טרנסג'נדרים, ומה לא. כיום הקבוצה מונה כבר מעל ארבע מאות עשרים חברים, וכל שבוע נוספים חברים חדשים. הקבוצה מכילה את כל ארגוני ההומואים הדתיים וחבריהם, וחברי הקבוצה מתעדכנים באופן שוטף על כל הפעילויות שקיימות במסגרת כל ארגון וארגון. הפעילויות כוללת מפגשים, טיולים ושבתות והעדכון מתבצע באמצעות פרסום הפעילויות בקבוצה ישירות על ידי הארגונים.

בקבוצה נערכים דיונים על נושאים שונים שקשורים לאורח חייו של ההומו הדתי – אם מהצד ההלכתי והאמוני ואם מהצד החברתי והאישי. יש גם הרבה שיחות קלילות יותר בין חברים ויצירת קשרים שונים שמתבטאים גם במציאות. וכך נודע לי שיש לא מעט אנשים שרכשו את חבריהם הטובים לאחר הכרות בקבוצה ואף מספר אנשים שיצאו לדייטים אחד עם השני בזכות הקבוצה.

הבנתי שנדרש מקום מפגש לקהילה הדתית הגאה

לאחר שנה מהקמת הקבוצה החלטתי לקחת צעד נוסף קדימה ולהקים את הליין "גברא" שיהיה מקום מפגש ובילוי לחברי הקבוצה ולשאר ההומואים המסורתיים, וכל מי שמתחבר אליהם. מקום בילוי באווירה איכותית, ובו ניתן יהיה להכיר לקשר זוגי או לידידות.

"גברא" הוא בסגנון אירוע חברתי. הכל מסודר ורגוע, האווירה נוחה ונעימה. מרבית הדתיים לא מרגישים בנוח ללכת לברים ולמסיבות עם כיפה על הראש, לכן היה קיים צורך אמיתי לארגן מקום בילוי שיהיה נוח ומתאים לאוכלוסייה שלנו. במקום נמצאים אנשים מכל הגילאים, מחיילים, סטודנטים, צעירים בישיבות ועד אנשים בוגרים, ואף זוגות שבאים לבלות ולפגוש חברים מבלי לחשוש לבעיות צניעות. מגיעים לליין אנשים שבחיים לא יצאו למקומות אחרים ולא מוצאים את עצמם בשום מקום אחר..
"גברא" הוא מקום סולידי ונוח שנותן לנו להרגיש טוב עם עצם היותנו דתיים וחובשי כיפה. 

המקום מיועד גם לאנשים חילוניים ונועד לקשר בין הקהילה החילונית הגאה לקהילה הדתית הגאה, שהייתה מנותקת מהקהילה עד היום. ולגרום לחילונים להבין שדתיים הם בדיוק אותו הדבר. ולא משהו חריג.

מאז הקמת הליין ועד היום המקום התקדם מאוד, ומספר האנשים גדל באופן משמעותי ביותר. לקראת חגיגת חצי שנה לליין נחגוג לראשונה מסיבת חנוכה במועדון הבוטלג, מול דיזינגוף סנטר. המסיבה תתקיים בתאריך 28/11 ביום חמישי, ולמסיבה צפויים להגיע פי שלושה יותר אנשים מכפי שבאים לליין באופן קבוע. מבחינתי זה סימן ליציאה האישית שלי, וגם שלנו כקהילה, מחושך לאור. ממש כנגד כל הסיכויים, הפחדים והדעות הקדומות.

הערב יתחיל בקבלת פנים עם הדלקת נרות חנוכה, ולאחר מכן תיערך המסיבה. מסמר הערב יהיה הזמר ארז לב ארי - זמר דתי אהוב מאוד על הקהילה הדתית ששר את השיר "אנה אפנה", שיר הפתיחה של הסדרה 'סרוגים'. עבורי זו ממש פריצת דרך שתגרום לקבלה דתית ציבורית גדולה.

מעבר לליין אני פועל הרבה תקשורתית בכתבות בישראל, ובחו"ל, (ביפן, צרפת וברזיל), וחשוב לי להמשיך ולהפיץ את המסר בכל העולם - יש הומואים דתיים, אפשר לחיות עם זה בשלום, ולא צריך לחיות כל החיים בשקר והסתרה כמו שהמון דתיים חיו בלית ברירה עד היום. כולי תקווה שעם כל ההתחדשות והפעילות שאני וחבריי עושים לא ייקח המון זמן עד שתהיה קבלה מוחלטת בקהילה הדתית, ובכלל.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...