שחר בן-פורת. 
עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

להרגיש אלוהי

גם בעולם הרוח הרגשות שלנו אינם מובנים כהלכה ונתפסים כבעיה שיש לפתור אותה. רק בשנים האחרונות יותר ויותר מורים ומטפלים מבינים כי הרגשות שלנו הם גשר לאלוהי שבתוכנו

כאב, פחד, כעס, עצב, קנאה, בדידות, בושה, ייאוש, אשמה, זעם, דכאון, חרדה, שנאה, כל אלו הם חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית, וכל אדם יודע לומר שהוא הרגיש כמה וכמה פעמים במרוצת חייו את כל אחד מהם. למרות זאת, בכל מקום אפשר למצוא אנשים המתאמצים בכל כוחם לצאת מהרגשות הללו.

אם בעולם הרגיל אנשים פונים לכדורים פסיכיאטריים כדי להרגיע את עוצמת הרגשות שלהם, בעולם הרוח יש אמצעים אחרים. חשיבה חיובית, דמיון מודרך, מנטרות, מדיטציות, כל אלו ונוספים מגוייסים בעת הצורך כדי להוציא אותנו מהרגשות ה"שליליים" ולהחזיר אותנו ל"איזון".

רק בשנים האחרונות אני פוגש ושומע על יותר ויותר מטפלים ומורים רוחניים המבינים כי אנחנו מפספסים משהו ביחס המקובל לרגשות. יתרה מכך: יותר ויותר קולות מדברים על החשיבות שיש לרגשות שלנו בכל תהליך התפתחות רוחני. זה בסדר אם אני אגיד "הייתי כאן קודם"?

בהתחלה היינו (כמעט) לבד

כן, הייתי כאן קודם. לא אני אישית, אבל כשפגשתי לפני 19 שנה את ורדה דרור, המרוה הרוחנית שלי, שמעתי לראשונה קול אחר על הרגשות. כזה שעודד אותי להרגיש את הרגשות שלי, כולם ועד תום, שעזר לי להבחין במתנות שמחביאים הרגשות, שזיהה רגש כגשר ללב. 

הייתי אז צעיר, בעולם הכלל וברוח בפרט. בן 18 בסך הכל, רק בשנים שעברו פגשתי עוד מורים, מסורות רוחניות ודרכי טיפול, שהציגו במרבית המקרים תפיסה אחרת לחלוטין. שמעתי עוד ועוד קולות המדברים על רגשות חיוביים לעומת רגשות שליליים ועל הצורך שלנו לצאת מהשליליים ולחזור למה שמוגדר חיובי.

הדרך שלי הפכה להיות ברורה במרוצת אותן שנים: החלטתי להפוך את הרגשות שלי לחברים שלי ואת היותי רגשי לתכונה שאני שמח בה. אבל הרגשתי בודד, למרות שיחד איתי נוצרה קבוצה של חברים אשר יחד אנו הולכים במסע משותף.

בכל מקום אליו פניתי, לא שמתי קולות המדברים באופן מקבל על הרגשות שלנו. יכול להיות שאנחנו היחידים? אני זוכר ששאלנו את טוהר את השאלה הזו לפני לא מעט שנים, והם הסבירו שיש עוד קבוצות הרואות את הדברים באופן דומה, ועם הזמן אנו נכיר אותם.

הבנה חדשה מתחילה להתפשט

לשמחתי, זה בדיוק מה שקורה בשנים האחרונות. זה התחיל עם ברנדון בייס, מפתחת שיטת המסע ותלמידה של פאפאג'י, מאסטר הודי שוורדה היתה בין תלמידיו. פאפאג'י לא דיבר כלל על רגשות אך ברנדון, בדומה לורדה, הבינה את חשיבות הרגשות וההתמסרות אליהם. את ההבנה הזו הפכה ברנדון לשיטה הנפוצה כיום במדינות רבות בעולם, כולל ישראל.

אחר כך הגיעו עוד אנשים, בהם עמיחי זלינקובסקי ונילי דור האלה, שהגיעו אל אותה ההבנה ומסייעים כל אחד בנפרד לאנשים במסע שלהם על בסיס תפיסה זו. זה שימח אותי מאוד להכיר אותם.

לאחרונה קראתי את הספר "מתה להיות אני" של אניטה מורז'אני, אישה שחלתה בסרטן והבריאה ממנו ברגעי חייה האחרונים. התובנות אליהן היא הגיעה מסבירות היטב את הקשר בין ההסכמה להרגיש לבין איכות חיינו, כולל בריאותנו. זה בעיניי אחד ספרי הרוח החשובים ביותר שיצאו אי פעם בעברית.

ויש עוד אנשים שאת שמם איני זוכר, שמדברים אחרת על רגשות. במובנים רבים, ככל שיותר ויותר אנשים בורחים מהם לכדורים פסיכיאטריים, בעולם הרוח מתחילה להתפשט ההבנה כי כל רגש הוא חיובי במהותו, ואל לנו להתנגד להם.

לתת מקום למהות האלוהית

המציאות הזו מעודדת אותי. הידיעה שאנחנו לא לבד בהבנה הזו, שיותר ויותר אנשים מבינים את תפקידם של רגשות בחיינו, מוציאה מתחושה של בדידות שכבר התרגלתי אליה, לתחושה של יחד שאני עוד מעכל אותה. 

המציאות הזו גם נותנת לי כוח: העולם שלנו אכן משתנה. ברגעי ייאוש נראה לי שהכל הולך לאבדון אבל גילויים מסוג זה מעודדים אותי שאנחנו בכיוון הנכון.

אנו כבני אדם מורכבים מהיגיון, רגשות, גוף ולב. השילוב של כל ההבטים שלנו יחד מאפשר לנו להיות מי שאנחנו באמת. לכולם יש מקום: יש תפקיד להיגיון כמו גם לרגשות; הגוף שלנו חשוב לצמיחה שלנו והלב הוא היעד של המסע כמו גם ההשראה בדרך.

המשמעות של הדברים היא שתפקידו ללמוד לתת לרגשות להיות ולחלוף, כשם שמחשבות באות והולכות. בו בעת עלינו ללמוד להכיר את הרגשות שלנו, שכן הם מחביאים כאבים שעלינו לרפא כמו גם מתנות שביכולתנו לממש בחיינו. מתוך ההסכמה להכיר את עצמנו אנו יכולים לתת מקום למהות האלוהית שאנחנו.

הכותב הוא מתקשר של טוהר ומנחה סדנאות חופש להרגיש

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...