עוד בתרבות ובידור
 >  > 

קח אותי סקעת

אני מעדיף את הכוכבים שלי - אם לא הומואים - אז לפחות פנויים, שלא תתקלקל לי הפנטזיה. כשהראל חייך וקיפץ, הוא נתן לי סיבה מצויינת לחלום על הסופ"ש שלנו בפרובאנס

זכרך הוא נוף כל כך יקר, עכשיו רחוק עכשיו אכזר

לכתוב על "כוכב נולד" בגוגיי, זה בערך כמו לכתוב על תוכנית ההתנתקות ב"הצופה". בערך לכל הקהילה יש דעה נחרצת על התוכנית אלו שצופים בה באדיקות, ואלו שלא צופים בה, ודואגים באדיקות להבהיר שהם לא צופים בה. ומתוך אלו שצופים (וגם בעצם אצל רבים מאלו שלא), ניטשים מאבקים רבים בשאלה למי יש להצביע אולם בכל זאת, אין ספק שמתמודד אחד עומד ניצב מעל כולם.

אם נבחן לרגע את קהל הצופים העיקרי של "כוכב נולד" על שתי עונותיו, נגלה שמדובר בשני קהלים מרכזיים בנות מתבגרות רעשניות ("סקעת תעשה לי ילד!!!") והומואים צעירים מתוחכמים ("סקעת תעשה לי ילד!!!"). מספיק להסתכל על הגמר של העונה הקודמת, ולראות בבירור את קהל המצביעים העיקרי בראש עומדת נינט, הדיווה השמנמנה עם הקול הנהדר שמתמחה בבלדות חזקות ומרגשות, החתיך הצעיר עם הכיפה הקטנטנה (מה שרק הופך את האתגר לגדול יותר) שלובש בגדי כאוס כסופים, ושירי מימון, שבהעדר קישור מספיק ברור לקהילה, ניסתה את מזלה עם שיר של דנה אינטרנשיונל.

שי גבסו, אהובי מהעונה הקודמת, אומנם מילא היטב רבים מהפרמטרים ההכרחיים חתיך, בעל חיוך מבויש וכובש, שר יפה, ואפילו כותב שירים בעצמו. אולם מהרגע הראשון נצמדה לתדמיתו של גבסו החברה, שכחתי כמובן את שמה, זאת שליוותה אותו לדבריו עוד מימי התיכון, ונשארה לצידו גם בימי הזוהר. אז אני באמת מעריך את הזוגיות היציבה של גבסו הצעיר אבל על משכבי בלילות, איך אחלום על סופי שבוע בפרובאנס עם שי, כשחברתו נדחפת לכל חלום? ביסקסואל אני לא, וכשאפשר, אני מעדיף את הכוכבים הנוצצים שלי אם לא הומואים, אז לפחות פנויים, שלא תתקלקל לי הפנטזיה.

מצוידים מראש בידע החשוב הזה, הגיעו השנה מתמודדי כוכב נולד מוכנים. הקריצה המודעת יותר ופחות של המתמודדים לקהלים המדויקים שלהם, נמשכה לאורך העונה כולה והגיעה לשיא בחצי הגמר הראשון. אהובנו סקעת השכיל יותר מכולם לנוע בזהירות על הקו הזה שבין הנערות המתבגרות וההומואים הנרגשים, וכך לבסוף זכה בתמיכת כולם, בצורה כמעט-מושלמת, מלבד מספר מעידות קטנות לאורך הדרך.

הגדולים שואלים נו ילד, מה תרצה לעשות כשתגדל. שאלה שכזאת מבלבלת...ואני לא יודע בכלל

לצורך הדיון הציבורי, השאלה אם הראל סקעת, האדם, הוא הומו או לא היא שאלה קצת פחות רלבנטית. השאלה החשובה יותר כרגע היא האם "הראל סקעת" יכול להיות הומו האם הכוכב הנולד שמחייך אלינו על המסך ומקפיץ את ליבנו עם כל תזוזה של הכפתור העליון בחולצתו האם הדמות הטלוויזיונית הזאת יכולה להיות הומו. והתשובה לכך היא לשמחתי כן החל מהביצוע המצוין ל"בתוך" ועדכון המילים שהפך את השיר לשיר אהבה מגבר אל גבר, דרך הדיונים האינסופיים בפורומי המעריצים בשאלה הזאת בדיוק, וכלה בהתייחסות האוהדת, בדרך כלל, של סקעת לנושא. וכשהאפשרות שהכוכב הוא אולי הומו תלויה באוויר, התשובות הספציפיות של האדם שמאחורי הדמות הטלוויזיונית אל מול כיתת היורים ברייטינגים ופנאי פלוסים למיניהם פחות משנות העיקר שלי יש כוכב חתיך, חייכן, מרקד ומקפץ, ששר נהדר שאולי הוא הומו. (ואולי הוא לא, יגידו הנערות בצדק וישלחו 250 הצבעות SMS)

וכעת לחצי הגמר עצמו: לא אתיימר לנתח את השירים והביצועים עצמם, לשם כך קיימים השופטים המכובדים, והמגיבים המכובדים לא פחות שבוודאי יגיעו במהרה ("הביצוע היה חלש", "סקעת תעשה לי ילד!!!") . אולם כן אתייחס לנושא חשוב לא פחות הבגדים. בהודעתי בפורום שפורסמה לפני שידור חצי הגמר, כבר התייחסתי לכך שהמלתחה של סקעת לאורך העונה הייתה מאכזבת למדי. אומנם אשמח לראותו בכל מלבוש (וגם, כמובן, ללא) אבל נדמה לי שאפשרויות המרצ'נדייזינג של בובת סקעת שכבר הצהרתי שאשמח לרכוש אם וכאשר תצא, יהיו הרבה יותר מגוונות באם המלתחה של סקעת האמיתי הייתה מגוונת מעט יותר.

מתחילת העונה מסתובב סקעת עם אותו ג'ינס משופשף ודהוי (אמש בחצי הגמר נדמה היה לי שמדובר בג'ינס כהה יותר, אבל אני בספק כנראה שעודף הכביסות עשה משהו לצבע) אין לי דבר נגד גבר בג'ינס, להיפך, אבל קצת גיוון היה מוסיף לעניין. גם בחלק העליון לא נרשמה התרגשות גדולה בעוד שכל שאר המתמודדים אימצו באופן מפתיע את מראה חולצת-הפרחים-של-טפטה, דווקא סקעת שלנו הגיע שוב עם חולצת פסים משעממת, שלא שונה במאום מהחולצות שלבש בפרקים הקודמים (ואתעלם ברשותכם מסריג הפסים עם הצווארון הגבוה, שלמרבה הפלא לא הכשיל את סקעת באודישנים).

ניתן אולי להגיד שסקעת נותן לקול, למראה ולנוכחות לדבר, ולא לבגדים מה שנכון, במקרה שלו אבל הפוטנציאל המפוספס בתחום הזה בא לידי ביטוי ב"שיר השופטים", הקאבר המשעשע ל"שיר הסטיקרים", שבו סקעת לבש סוף סוף משהו חדש קפוצ'ון שחור חסר שרוולים, שהקנה לו מראה סקסי למדי. (חכו עם התגובות, כן, בסדר, סקעת סקסי תמיד אבל גם לקצפת אפשר להוסיף דובדבן)

מאחורה, בגזרת המלווים, מעניין היה לשים לב ללירון לב, שלבש למרבה הפליאה את חולצת כאוס השחורה שקניתי אני לאירוע בסינמטק לפני כחודשיים. לא ברור האם מדובר במחמאה לטעם שלי, של לירון לב, או של כאוס אבל אם נתעכב לרגע על דמותו של לירון לב, נדמה שגם הוא מתחיל לפזול לקהלים חדשים. אחרי שאיבדנו בשלב מוקדם את אלון ליטבק, נדמה היה שעמדת הסטרייט השרירי והרגיש נותרה יתומה. ליטבק, שעם כל שריר נוסף שנחשף הקפיד גם לחשוף עוד פרט מעורר-דמעות (בעיקר שלו) מהביוגרפיה האישית, לקח את קונספט הסטרייט הרגיש קצת רחוק מדי. גבר שבוכה לפעמים זה מצוין, אבל מה מועיל לנו גבר שרירי וחסון בבית, אם הוא מתחיל לבכות בעקבות כל שיר ברדיו?

לירון לב, אם כן, התחיל דווקא בנישה מעט שונה בביצוע המצוין שלו ל"אני נבראתי לך", הוא תפס את עמדת הרוקיסט החתיך. לא שרירי במיוחד, אבל נאה, שר נהדר ומנגן בגיטרה נדמה היה שסוף סוף נקבל גבר קצת פחות "רגיש" מכל הדומעים של העונה. אבל באופן קצת מאכזב, בתוכנית שנות ה-70 התחיל לב לשנות תדמית, ובמהלך כל שירו הקפיד להישיר מבט למצלמה במבט מצועף, כדי שנתחבר אל נפשו הרגישה. המעבר אל חולצת כאוס השחורה הוסיף לו עכשיו, מלבד הרגישות, גם את המימד האופנתי, שאם לא מיוחס דווקא להומוסקסואליות, אז לפחות למטרוסקסואליות, עוד מושג שכנראה הכרחי לגברים טלוויזיוניים בימים אלו.

בי יש נתיב כל ישותך, אני טובע בדמותך

אבל בואו נמהר ונחזור לסקעת, שהרי לא דיברתי עליו כבר 2 פסקאות ואני מתחיל להתגעגע. בחירת השירים נעשתה בחוכמה והמשיכה ללכת על קו המעריצות-והמעריצים. "בתוך" התייחס כאמור ישירות לאהבת גבר לגבר (את מחנה הנערות ריצה סקעת בראיון בפנאי פלוס, בו אמר שכשהוא שר את השיר הזה הוא חושב על אישה ששרה לו את זה האם הראיון הוא הנכון, או המילים של השיר? שניהם, והנה הגיע עוד SMS). "עודני ילד" השאיר את סקעת ילד, וילדים לא מתעסקים ברומנטיקה, לא עם גברים ולא עם נשים (וכמובן, הביצוע המקורי הוא של הכל עובר חביבי, להקת אירוויזיונים קאמפית בפני עצמה). ואילו "בדידות" אומנם מתייחס במילותיו הצרפתיות במקור למישהי אולם במקביל, חשוב לזכור כי הביצוע המקורי שייך ליזהר כהן, עוד כוכב אירוויזיונים, על כל המשתמע מכך.

לסיכום, ניתן לומר כי בחצי הגמר מילא סקעת כמעט את כל ציפיותיי חייך וקיפץ בשירים שבין הסולואים, ריגש והרטיט ב"בדידות", ונתן לי שוב סיבה מצוינת לחלום על סוף השבוע בפרובאנס, עם גבסו וחברתו משתזפים על החוף מולנו, בעוד סקעת מודד בגדי ים שיחליפו את הג'ינס הדהוי. והרי הוא קיבל חופשת סוף שבוע זוגית בארץ מההפקה, ואת מי כדאי לו לקחת לשם אם לא אותי? הרי אם חלילה יקח בחורה, יתעצבנו ההומואים ויסגרו את הפלאפונים בגמר. ואם יקח בחור, יתעצבנו המעריצות על שנהרס להן החלום הפרטי של החופשה שלהן איתו אז שיקח אותי, ואני אעמיד פנים שאני מוכר בגדי ים שרק הצטרף כדי לעזור עם התאמת הצבעים. וגם אם במקרה לא יקח אותי סקעת תמיד תהיה לנו פרובאנס.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...