איתי ציפר. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

למה אני חייב/ת ללכת השנה לאיגי?

להגיע לאיגי זה לתת ביטוי לעצמי. עם כל האהבה לחברים מהבית, לחברים מהצבא וגם למשפחה, בין אם אתם מחוץ לארון ובין אם אתם עמוק בתוכו, אין מקום שמאפשר פתיחות כמו ארגון הנוער הגאה. אתם חייבים את זה לעצמכם

מעצם היותי חניך, אני לא יודע מה מתכננים המדריכים המהממים לשנת הפעילות הבאה (סוד: השמועות רומזות על דברים מדהימים), אבל אני אנסה לתת לכם טעימה קטנה מהמקום שאיגי וקבוצת חיפה בוגרת תופסים בחיים שלי, כשאחזור לרגעים שזכורים לי במיוחד משנה שעברה.

היה משהו כמעט אופורי בשנה שעברה, ובמיוחד ביוני – חודש הגאווה, חודש שבו נושא זכויות קהילת הלהט"ב עולה מחדש כבכל שנה, לשיח הציבורי. והשיח הזה קיבל דגש מיוחד לאחרונה. פענוח הרצח בבר-נוער, על כלל המשמעויות שלו (המשמחות והמאכזבות); מהפך בחקיקות המאפשר נישואים חד-מיניים ברחבי העולם; ובכלל, תחושה שהקהילה הגאה מעולם לא זכתה ללגיטימיות כה נרחבת, בשיח הציבורי בארץ ובעולם.

איגי בשבילי

במשך 7 חודשים הקפדתי להגיע לקבוצת חיפה בוגרת, שנפגשה אחת לשבוע במיקום הקבוע והסודי שלה. הקפדתי, גם כשהיה לא פשוט עם לוח הזמנים העמוס, כי היה לי חשוב. הרבה פעמים שואלים אותי "למה בכלל אתה מגיע לשם?", או "זה לא רק לבני נוער? הרי אתה כבר בן 21", והשאלה הכי נפוצה "אתה הולך למפגשים של איגי? זה לא קבוצת תמיכה בכלל?". קשה להשיב לשאלות בצורה חדה והחלטית, מאחר והתשובות הן לרוב מורכבות.

להגיע לאיגי בשבילי זה קודם כל לתת ביטוי לעצמי. בין אם אתם מחוץ לארון ובין אם אתם עמוק בתוכו, הגעתי למסקנה שאין מקום שמאפשר פתיחות כמו ארגון הנוער הגאה. עם כל האהבה לחברים מהבית, לחברים מהצבא וגם למשפחה, שם כולם יודעים ומקבלים, באיגי מתאפשר משהו אחר, יש אווירה מיוחדת. אווירה שבה תחושות ההבנה ההדדית, השותפות והאחווה סובבות ומקיפות כל מפגש ומפגש, ומאפשרות פתיחות שאין בשום מקום אחר.

הקבוצות הצעירות מיועדות לבני נוער עד גיל 18 והקבוצות הבוגרות מיועדת לגילאי 18 עד 23, ככה שזה עונה על שאלת הגיל. בנוסף, הקבוצה היא בהחלט לא(!) קבוצת תמיכה. בגדול, ניתן לומר שהקבוצה תהיה מה שחבריה יעשו, יצטרכו וירצו שהיא תהיה. תחושות ההזדהות שתמיד מהדהדות במפגשים יתנו את הפן התמיכתי למי שזקוק לו, בנוסף לחברים שמחזקים אותך וצמד המדריכים שתמיד שם כדי להקשיב ולעזור במה שאפשר. אבל יש הרבה מעבר. החל ממשחקי היכרות פשוטים, דרך התנסויות באלתור ותיאטרון, עריכת דיונים (או ויכוחים ידידותיים) וגם פעולות בנושאים ספציפיים, רובם אקטואליים ובוערים.

אני בארגון כבר כמעט 5 שנים, אוף אנד אוף. וגם בתקופות שפחות הייתי פעיל, תמיד הייתה תחושה שאיגי שם, ברקע. אם אלו האנשים שהכרתי ונשארו חברים, אם אלו הערכים שלמדתי ללכת על פיהם ואם זאת הידיעה שתמיד יש לי בית שני וחם. וכעת אנחנו ניגשים לפתוח שנת פעילות חדשה, כאשר זכורה לי היטב השנה האחרונה, שללא ספק הייתה המשמעותית ביותר עבורי בתוך הארגון.

הנוער הגאה עושה מעשה

בשנה שעברה לראשונה הבנתי כמה הנוער הגאה חזק. נוער שעד לפני כמה שנים היה עסוק בפיתוח עצמי, בקבלה עצמית וביציאות כואבות מהארון. נוכחתי לגלות שנוער שעד לא מזמן נחבא מאור הזרקורים, יכול פתאום לקום ולעשות מעשה. 

הייתי חלק מזה כשנכחתי במיצג ש"חיפה בוגרת" הרימה בפסטיבל הצבעים בחיפה:

הייתי חלק מזה כשנכחתי ב"סמינר בוגרות" של איגי- מפגש יוצא דופן שאיחד את הקבוצות הבוגרות מכל הארץ במקום אחד לאורך סוף שבוע שלם, וערך פעילות משותפת ומעשירה במחיר סמלי (כולל אוכל ולינה!!). הייתי חלק מזה כשהצטלמתי יחד עם כל חבריי לקבוצה לתמונה מיוחדת במינה במצעד החיפאי:

חניכי איגי וחבריהם עוטים מסכות ואוחזים בשלטים השואלים

חניכי איגי וחבריהם עוטים מסכות ואוחזים בשלטים השואלים "עד מתי נסתתר?" 

הייתי חלק מזה כשראיתי לאט לאט אנשים בקבוצה נפתחים, יוצאים מהארון, מתגבשים ומתחזקים אחד לצד השני.

זאת הייתה שנה של הזדמנויות. שנה שבה קיבלתי הזדמנות פז לכתוב טורים אורחים לפורטל של איגי (שכרגע ירד לשיפוצים ויחזור בקרוב). שנה שבה קיבלתי הזדמנות פז וזכיתי לנאום ולייצג את איגי בעצרת של מצעד הגאווה הגדול ביותר שנערך חיפה. שנה שבה הבנתי שאיגי הוא הפלטפורמה הכי טובה ונכונה עבורי לבטא עת עצמי, ואני מאמין שגם בשביל רבים מכם.

זאת הייתה רק הטעימה הקטנה והפרטית שלי מתוך ים ההזדמנויות והאפשרויות שאיגי פותח לחניכיו. 99% מהפעילויות הן התנדבותיות ומוצעות בחינם, ככה שאין מה להפסיד. אז לכל הפרטים בנוגע לקבוצות השונות, ניתן להיכנס לעמוד הזמני שמכווין למקורות מידע נוספים.

אני אהיה שם השנה, ואתם?

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...