נייר טואלט. צילום: anyjazz65, Flickr.
עוד בארכיון טורים
 >  >  > 

אודה לטישיו בשלושה חלקים

אומרים שהחיים בברלין עדיפים על הארץ, עד שמגיעים לסוגיית הטישיו. בהתחלה, כשהגעתי לברלין, חשבתי שסתם נפל עליי מזל רע. הטישיו פה היה קשה. מה זה קשה? טישיו צה"לי. כזה קשה. לחרדתי גיליתי שזו מגמה

א

בהתחלה, כשהגעתי לברלין, חשבתי שסתם נפל עליי מזל רע. הטישיו פה היה קשה. מה זה קשה? טישיו צה"לי. כזה קשה.

אולי לכמה מכם זה ייראה פרט שולי, אבל בתור בחור שמבקר בשירותים רבות, רקטומי החל למחות (מילולית) ולא כל כך לאהוב אותי.

 

הממ. אוקיי. אצתי לי לסופר ובחרתי טישיו יקר, סופר רך ובעל 10 שכבות (או ככה לפחות אמרו על האריזה). באתי הביתה שמח וטוב לב, ישבתי על אוטובוס הפורצלן, ו…. נייר זכוכית 5.

יאי! יש לי מחזור! אני יודע איך זה מרגיש!

הברלינאים חושבים שיש להם מבחר עצום. "או, יש לנו כל מיני סוגים ואפילו מאוד רכים!" אמר לי ידידי.

אבל לא. הם פשוט התרגלו לצמר הפלדה הזה.

מה עושים? אנא עארף. ממשיכים מדממים ונהנים.

האנוס שלי נקי מאפידרמיס יותר מתמיד (פילינג שכזה) , ומדי פעם מוחה בדמות מחזור נשי, אבל מה יש לעשות? בידה? GTFO .

יש כמובן צד חיובי. מכיוון שמנגב אתה עם נייר זכוכית, מספיקים שניים-שלושה ניגובים, והכל סבבה. אתם יודעים, נתפס וכל זה.

ועדיין, fire comes out of my ass.

 

ב

אז ככה, כשאני מצונן, אני דולף כמו פאקינג ברז. ז’תומרת, הנזלת ממש זורמת כמו מים. ונראית ככה. אז אני מסתובב עם גלילי טישיו לידי כל הזמן. בכלל, טישיו הוא מוצר נפלא שמשמש אותי למגוון דברים: לנגב את הגבינה מהעיניים, את הדבש מהאזניים, את האוכל מהפה ואת השליכטות מהאף.

 

אז פעם אחת הלכתי לבית קפה עם חבר פה, ואחרי עיטוש בריא הוצאתי את גליל הטישיו ומחטתי באפי.

החבר זע באי נוחות, אך לא אמר כלום (שזה בגרמנית "אני עומד להתפגר ממבוכה").

"קרה משהו?", שאלתי.

"לא לא הכל בסדר" הבחור גם ככה חיוור, אבל הפעם זה ממש היה חיוור ברמת טים ברטון.

"נו…?"

"זה", אמר והצביע על הטישיו, "שייך לשירותים, לא ליד האוכל".

אתם מבינים, זה ממש לא מנומס להוציא טישיו מהתיק.

"אז עם מה אני אמור לקנח את אפי?", הקשתי.

"בזה!", ובנימת ניצחון הוציא הוא את חבילת הטישיו הקטן. מעין אריזה של חמישה טישיואים בתוך ניילונית קטנה, שמספיקה, כאמור, ל-5 ניגובים.

"ומה אני אמור לעשות בזה אחרי 5 קינוחים?"

"אה! בשביל זה מוכרים פקטים!", שמח.

אתם מבינים, קוראים חביבים – במקום לארוז הרבה טישואים באריזה אחת, אתה צריך לקנות פקט של 10 חבילות שבכל אחת נח הס פן תעיר, פקוטה של 5 טישואים זעיר.

אני למדתי את הלקח שלי, וסוחב איתי תמיד ניילונית קטנה של 5 כזותי. או שאני מקנח בשירותים, בחושך ובשקט, כמו פולניה טובה.

ג

רק לפני זמן לא רב הסב לתשומת ליבי חברי הטוב ר’ לתופעה מוזרה - הגרמנים מחצרצים.

כן כן, כל קינוח אף ישמע כמו חצוצרה בוואדי.

כשהוא אמר לי את זה בהתחלה, סתם הנהנתי, ואז בעבודה, אני שומע פתאום קול חצרוץ שלא היה מבייש טובה בפילהרמונית.

ואז התחלתי לצחוק, ולשים לב.

ממש כמו שביפן נהוג להשמיע קולות מציצה כשיונקים אודון, פה נהוג להודיע לעולם "הייי! עולם! אני מקנח את האף!"

מאז, אני ער לקולות האלה יותר מתמיד. פאק, הבוקר אפילו שמעתי שכן מחצרץ דרך הקירות!

הקטע הוא שלא אני ולא ר’ ידידי, ולא הרבה שאני מכיר יכולים בכלל להפיק את הקול הזה. ז'תומרת, אפשר אולי בכוונה, אבל ללא אפקט הקינוח העז. למה הם עושים את זה? האם תעלות האף שלהם שונות משלנו? ולמה זה נחשב כמשהו נורמלי, ולקנח בגלילי טישיו – לא?

מצד שני, הם לא ממש עושים פתיליות אף (שאני מאוד אוהב).

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...