קלוב מאטה. צילום: poolie, Flickr.
עוד בארכיון טורים
 >  >  > 

קלוב מאטה: על פיפי ודשא

בכל חברת סטארט-אפ בברלין, כך נאמר לי, יש מחסן עם קירות מכוסים מגדלי ארגזים של קלוב מאטה, אחד על השני, כמו חיילי קפאין רדומים. מה זה אומר על התרבות המקומית, שאנחנו כל כך רוצים להיות חלק ממנה?

בהתחלה, כשרק הגעתי לברלין, ראיתי את המשקה הזה במועדונים. בקבוק עם נוזל פיפי שכזה שכולם שתו. "אה, זה קלוב מאאאאטה" (הערה: יש לבטא כמו גרמנים ולהגיד KLOOB MAAAAATEH) זה משקה אנרגיה כזה, הולך טוב עם וודקה".

ליטל דיד איי קנואו, כמו שאומרים.

אקיצר, שתיתי. אנא עארף? טעם של סוכר ודשא. כמו הרבה תוססים הזויים פה, כמו ביונייד או אפלשורלה (אבל זה כבר סיפור לטור אחר), היה לזה בעיקר טעם של, כאמור, לא הרבה ממש.

אממה – העיר אותי כמו רדבול. ומכיוון שלא שתיתי רדבול המון זמן, יש לציין שהרגשתי דפיקות לב מואצות קמעה. כמו כן המשקה נמכר בבקבוקים של חצי ליטר, כך שאתה מערה ללועך חצי ליטר משקה קפאיני טאוריני ותיזי-טיני.

המשקה הוא "יעני" ערבוב של מאטה, התה ששותים בכוסות מתכת בנפאל (אני כנראה טועה בארץ, אבל זדיינו) וארנגיה. יה, רייט. 

"מבקש להתחיל בטקס, אדוני!"

שתיית קלוב מאטה-וודקה במועדון היא טקס מאוד משעשע, הסכיתו ושמעו:

אני מזמין את המרקחת הנ"ל, הברמנית פותחת את הבקבוק, שמה מולי, ובוהה בי (יש לציין שלא הייתי בקו ההגיון בכללי באותו הרגע).

אני בוהה בה בחזרה. איפה הכוס? איפה הוודקה?

בוהה (יש לציין שהברמנית, הלגה ענקית וויקנגית היא)

"מה היא רוצה ממני?" אני לוחש לברלינאי.

"סתום ושתה את הקלוב מאטה".

לקחתי שלוק.

"עוד! נו!"

עוד ועוד, ככה עד שהרגשתי גרעפץ טוב ששחררתי לחלל האוויר. וגמרתי בערך רבע בקבוק.

או אז לקחה הברמנית בתנועת אשת חתול את הבקבוק ממנו שתיתי, והופס - מזגה ישר לתוכו וודקה.

וככה שותים קלוב-מאטה-וודקה.

 * * *

השוס היה כשהגעתי לעבודה. כמעט על כל שולחן נח לו בקבוק של קלוב מאטה, והיו כאלה שאף צברו כמה וכמה בקבוקים. כמעט כל מתכנת מחזיק בשלב זה או אחר של היום את בקבוק פיפי האנרגיה הזה.

המתכנתים הובילו אותי בגאווה למחסן. שם, לזוועתי הרבה, נחו ארגים על גבי ארגזים של קלוב מאטה. מאות על מאות. משהו כמו מחסני החברה המרכזית למשקאות, רק של פיפידשא.

בכל חברת סטארט-אפ בברלין, כך נאמר לי, יש מחסן עם קירות מכוסים מגדלי ארגזים של קלוב מאטה, אחד על השני, כמו חיילי קפאין רדומים.

"אה, זה cracker-soda", התבדחו איתי המתכנתים, "המשקה הלאומי שלנו" (למתכנתים מעולם לא היה חוש הומור כה בריא). 

יש לציין שכמו הרבה דברים שייראו לכם דוחים, מתרגלים. אז אחרי כמה וכמה פעמים ששתיתי, גם אני התרגלתי. אפילו לטעמים המוזרים שמונפצים לקלוווווב מאאאאטה כמו למשל רימון או אייס טי, שלכולם – ניחשתם, יש טעם של דשא פיפי מוזר כזה.

אבל אני מנסה להמנע ממשקאות אנרגיה בכללי. רק כשאני רוצה להתעורר. אכן יום אחד הייתי מעט עייף, פניתי לפיפי השטני, ואחרי כמה דקות כבר התחלתי לעשות חורים בתקרה מרוב קפיצות וטיקים.

פשוט תחשבו שבמשרדכם הייתה אספקה רשמית ובלתי-פוסקת של רד בול. מוזר, לא? ומה זה אומר על התרבות הגרמנית-ברלינאית, ועלינו, שכל כך רוצים להיות חלק ממנה?

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...