אילוסטרציה. צילום: ציור של הוגו ואן דר גוס, המאה ה-15.
עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

פרי הדעת - טוב ורע

אני אשה בלי משפחה בעולם של משפחות-משפחות, לסבית בעולם הסטרייטי, סטרייטית בעולם הלסבי, קצת דתייה בעולם החילוני, חילונית בעולם הדתי. ועכשיו גם טבעונית? לא פלא שכל כך קשה לי - אני מסירה מעלי שנים של הכחשה, הדחקה והתעלמות

זה טור על הכחשה. ההכחשה המקוללת, זאת שמאפשרת לכל כך הרבה זוועות להתרחש בעולם. וההכחשה הברוכה, הכל כך ברוכה, זאת שמאפשרת רק לי, האינדבידואל, לנשום עוד רגע, ועוד רגע, ועוד רגע אחד.

הכל התחיל במטבח של זהבה. אני קוצצת מלפפונים לסלט והיא מערבבת בסירים על הגז, פתאום היא אומרת לי: "את יודעת, חשבתי על כל הנושא של הטבעונות מאז שנפגשנו בפעם האחרונה". מה חשבת, אני שואלת, והיא, תמת-לב ונקיית ממשחקי מילים אומרת לי, "אף פעם לא ידעתי שיש כזאת תעשייה שגורמת כזה סבל לחיות".

כן, גם לה מתחילות להיפקח העיניים. האם זה לא מזכיר את מה שקרה לחווה ואדם אחרי שאכלו מפרי עץ הדעת? אבל במקום לשמוח, ולו טיפ-טיפה, בכך שהיה לי חלק בתהליך ההכרה הזה שלה, הרגשתי בדיוק להיפך. במקום שמחה על כך שהצלחתי להעיר אצלה משהו, איזו סקרנות או תהייה, הרגשתי אשמה, די כבדה וטורדת נוחות.

מדוע הרגשתי כזו אשמה, רק בגלל שהיא הכינה לכבודי ארוחה טבעונית? בהתחלה חשבתי שזה בגלל ששמעתי את אחד הילדים שלה רוטן "אוף, למה אין ארוחה בשרית". אחר כך, כשחשבתי על זה קצת יותר, הבנתי שזה בגלל שכל כך מעייף להתהלך כל הזמן שונה בכל מקום: אשה בלי משפחה בעולם של משפחות-משפחות, לסבית בעולם הסטרייטי, סטרייטית בעולם הלסבי, קצת דתייה בעולם החילוני, חילונית בעולם הדתי. ועכשיו גם טבעונית. טבעונית פנאטית, כמו ששמעתי שמכנים אנשים כמוני.

* * *

התהליך שאני עושה, כטבעונית מתחילה, פוקח את עיניי שוב ושוב, וחושף בפניי שקרים ואמונות שווא שמילאו את חיי. כך למשל, אני מגלה שיש לי יותר ויותר אופציות לאכול. המבחר התרחב, ולא הצטמצם. ההבנה הזו העבירה בי צמרמורת. אולי בגלל שכל כך הרבה שנים הייתי גם אני שבויה בבדיות השווא, לפיהן לטבעונים אין מה לאכול, אין אופציות, שצריך לבשל הרבה וכולי. אולי בגלל האפרוחים והפרות והעיזים שסבלו בגללי כל כך, שאין מילים לתאר, בכל השנים בהן הייתי רק צמחונית, מגיל 11. על מה שהיה לפני גיל 11 אני לא מעזה בכלל לחשוב, בזכות אותה הכחשה, אני מכחידה ממחשבותיי את כל החיות שאכלתי, כשעוד לא עמדתי עדיין על דעתי.

אני רק מתחילה ללמוד את הנושא של הטבעונות, ומרגישה שיש עוד כל כך הרבה אופציות שלא בדקתי. וכבר עכשיו זה נראה המון, מגוון עצום ומספק: ירקות בתנור, ירקות חיים, כרובית צלויה, פירות, אגוזים, שקדים, גרעינים, לחם או פיתות עם חומוס או טחינה או אבוקדו. ריבת חרובים או סילאן או דבש. שקית שקניתי כמו שהיא בבית הטבע, ומכילה קינואה, בורגול ועדשים. גרגרי חומוס שאני נורא אוהבת וזה נורא פשוט וקל להכין. רק להשרות לילה לפני ולבשל במים. פסטה, עוגיות מקמח מלא, תמרים וטופו. בקיצור, לא חסר מה לאכול, אלא בדיוק להיפך.

* * *

עוד מיתוס נשבר, כשלקחתי את מופי לספרית הכלבים המקסימה שלנו. שם, לתדהמתי היא אישרה שכלבים הם לא טורפים, ושיש להם קיבה צמחונית. אמנם הם לא צמחוניים, אבל הם אוכלי כול, כמו בני האדם, כך שאין להם שום בעיה לחיות בלי בשר. נדהמתי. נדהמתי! איך זה יכול להיות שכל תעשיית הרג החיות המתוקות והידידותיות עבור מזון לכלבים - שפנים וארנבים, אם אינני טועה - מבוססת על שקר של פרסומאים? אני פשוט לא מבינה. 

לאותה הכחשה, יש גם זווית אחרת, וכואבת לא פחות. מצד אחד, מאוד קשה לי להבין איך האנשים שאני הכי אוהבת ומעריכה בעולם, אוכלים בשר לפחות כמה פעמים בשבוע, בלי למצמץ. בלי להרגיש אשמה.

ומצד שני, אני חושבת, אולי הם עושים זאת בדיוק כפי שאני מתעלמת מכל כך הרבה עוולות סביבי, ופשוט חולפת על פניהן? עוולות איומות, כמו הכיבוש של הפלשתינים, היחס המפלה לנשים, למזרחיים, לעובדים זרים ועוד ועוד.  

הרשימה ארוכה, כל כך ארוכה. ולי? פשוט אין לי כוחות נפש וזמן. לכן, כדי לא להרגיש אשמה אני מדחיקה. ולפעמים גם מכחישה.

תגיות

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...