צילומים מתוך הסרט "מתיו שפארד הוא חבר שלי". צילום: אתר הסרט.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

הבנאליות של ההומופוביה

כל להט"בפוביה המונחת על השולחן במערכה הראשונה, תירה במערכה השלישית. כל גילוי של חוסר סובלנות, יהפוך בתורו לאלימות מזיקה ומסוכנת. במלאת 15 שנים לרצח מתיו שפארד, האם למדנו משהו מהמקרה ומדוע הוא לא הצליח לבער את הרוע מקרבנו?

לפני 15 שנים אירע מקרה האלימות ההומופובי המפורסם בעולם.

שני גברים הטרוסקסואלים לבנים, אמריקאים ממוצעים, נכנסו לפאב ושוחחו עם בחור הומו שפגשו שם. מתיו שפארד. השניים הציגו עצמם בפניו כהומואים, העלו את מתיו לרכבם, נסעו לגבעה חשוכה ובאישון לילה הכו אותו מכות רצח, פשוטו כמשמעו. לאחר מכן הם השאירו אותו כשהוא קשור לגדר, מדמם וסובל, בקור מקפיא. כעבור שעות רבות נמצא, ולאחר מס' ימים ללא הכרה בבית-החולים, הוא מת מפצעיו.

עוד בנושא

הפולמוס הציבורי והתקשורתי, עלה על גדותיו. הפגנות בעד הרצח (שלטי "מתיו שפרד נרקב בגיהנום / אלוהים שונא מתרוממים" בהלוויה ומחוץ לדיוני משפט הרצח), והפגנות נגד, העלאת נושא ההומופוביה ותוצאותיה הקטלניות לסדר היום האמריקאי, מאמצעי התקשורת ועד לקונגרס. הפרשה עשתה גלים, התפשטה לרחבי העולם, והגיעה לבסוף גם לישראל. אני לא זוכר את המועד והמיקום המדויק שזה הגיע אלי, אני רק זוכר שקראתי או שמעתי כנער הומו על מה שקרה לצעיר הומו אחר בצד השני של העולם, ובכיתי, יחד עם כולם.

מאז עברו הרבה מים בנהרות השנאה והחושך. למעשה, לפני ואחרי הרצח של מתיו שפרד, אירעו מקרי אלימות רבים על רקע הומופובי וטרנספובי ברחבי הגלובוס ובכללם רציחות. אך הסיפור של מתיו שפרד נחקק בזכרון הקולקטיבי הגאה ובכלל כרוע האולטימטיבי, כפשע השנאה הקלאסי הזוועתי ביותר שיכול להיות. המקרה כל כך בלתי נתפס: שני צעירים נורמטיבים כביכול, מתכננים בצורה קרה וטכנית את הפרטים לרצח אדם שלא עשה להם דבר וחף מכל פשע. אדם שכל "חטאו" היה זהותו המינית. הם שכנעו אותו להיכנס לרכב, נסעו למקום צדדי, קשרו והכו אותו עד זוב דם והפקירו אותו למות בייסורים. כל זה רק כי הוא הומו, מתוך שנאה יוקדת ותו לא. איבוד כל בדל של צלם אנוש.

על פניו, המקרה הזה רחוק מהמוסר האנושי ה"נורמטיבי", פרי רשעותם של שני אנשים שאינם "כמו כולם". אירוע שאינו משליך על הכלל. תקלה ביצור. אבל האם זה באמת כך? האם הרצח הזה הוא כל כך חריג וזר לחוויה האנושית?

הרי כולנו מכירים כבר את הבנאליות של הרוע מפרקים אחרים בהיסטוריה האנושית. למדנו כבר כי היא איננה מגיחה ופורצת אל סיטואציה אקראית כיש מאין. תמיד קדמו לה שני אלמנטים הבאים בתמהיל: האחד, השקפת עולם בסיסית שהושרשה על ידי חינוך, שטיפת מח והסתה שהיוו את התשתית הרעיונית. השני, תופעת העדר, התבטלות הפרט וחירות מחשבתו בפני מכבש הנורמות החברתיות בחברת המונים שאפשרו את הפרקטיקה.

גם להט"בפוביה ניזונה ממדורת השבט

כמו מקרי שנאה אחרים, גם הבנאליות של ההומופוביה והטרנספוביה היא שילוב שני האלמנטים הללו. רצח הומופובי או טרנספובי הוא פרקטיקה, גם אם קיצונית, הנמצאת בקצה פירמידת הלהטבק"אפוביה. היא שואבת מבסיסה הרעיוני, קרי מתפיסת העולם של החברה ההטרונורמטיבית המחנכת לביצוע דה-לגיטימציה שלילת האנושיות מזהויות של א/נשים המשתייכים/ות למיעוט שאינו ערב לחיך של אותו רוב הנוטה להיות כה דורסני.

חברה המחנכת בנוקשות מגיל אפס שזכר=גבר=הטרוסקסואל, נקבה=אישה=הטרוסקסואלית ועל כל אחד ואחת משתי הזהויות הבינאריות הללו מוטלים תפקידים ומסלול מרגע לידתם/ן ועד לאחר מותם/ן, אזי כל "סטייה" מהמסלול ומהתפקידים, מלווה בסנקציות חברתיות או חוקיות.

תינוק שאוהב אדום או ורוד- יקבל רק כחול. לילדה שרוצה לשחק כדורגל עם הבנים, לא ייאפשרו, ויסבירו שהמשחק מיועד לבנים (בשיעורי ספורט הבנות ישחקו מחניים). ילד שמנשק ילדה בגן - מחיאות כפיים, שמחה וששון (חיזוק חיובי שזו הדרך הנכונה). ואם נולדת זכר ביולוגית ואת חשה שאת נערה, אישה - אין בכלל על מה לדבר. לא שואלים אותך.

גם בישראל

לצערנו, גם לנו בישראל יש מתיו שפרד משלנו. ניר כץ וליז טרובישי, שנרצחו בברנוער לפני כ-4 שנים בדם קר, בהתקפה הומופובית. סביב רצח הזה, כמו מקרי שנאת להט"ב רבים אחרים, היו וישנם מי שמנסים לנתק מהקשר, כאילו השאלה היחידה והבודדה בחלל היא מי לחץ על ההדק ומה הטריגר הספיציפי באותו רגע או יום. אותם אנשים מתעלמים, בין אם מבורות או בין אם מהיתממות מכוונת, כי מדובר במסכת שלמה של חינוך להומופוביה, המציגה זהות הומואית ולהטבקאית בכלל כפסולה, כשלילית, כדבר מבייש, שיש להימנע ממנו.

נערים להט"בים הנזרקים מבתיהם (בית דרור, מחסה לנערים שנאלצו לעזוב את בתיהם על רקע נטייתם המינית או שונותם המגדרית, מלא ובפעילות כל העת), החוק האוסר על זוג של לסביות או הומואים להתחתן ולקבל את כל הזכויות הנלוות והמקשה עליהם להיות הורים שווי זכויות. החברה שלא מכירה ומבזה זהות ביסקסואלית, החוק שאוסר על טרנסג'נדרים לבצע ניתוח לשינוי מין ללא אישור (!) הועדה בתל השומר שמלאה בקריטריונים דרקונים ומסכת יסורים שרירותית, הרחוב שמבזה ומסוכן לאוחצ'ות, לבוצ'ות, לג'נדרקווירים ולכל מי ששונה מגדרית או מינית, בין כל אלה עובר חוט שני מובהק.

כל גורם, חברתי ומוסדי, הלוקח חלק בשרשרת הדיכוי הזו כנגד להטבק"א, כנגד חברי וחברות הקהילה הגאה, מילדות ועד זקנה, לא יכול לנקות את עצמו מאחריות לקצה הדרך של מסלול הדיכוי הזה- אלימות ואף רצח של להטבקאי. כל ילד נשי שנזרק לעברו "יא הומו" בבית הספר, כל מורה טרנסית החוששת לצאת מהארון בביה"ס כי חוששת לפרנסתה, כל הומו המרים בנש' ונוזפים בו שזה לא מכובד, כל זלזול ורמיסה של ביטוי ושל נראות ציבורית של חברי הקהילה הגאה והקווירית, הם עוד כדור המוכנס לאקדח ההומופובי והטרנספובי שבקצה הדרך – יבצע ירי. להטבקאופוביה המונחת על השולחן במערכה הראשונה, תירה במערכה השלישית.

שנאה בעידוד המדינה

כשהמדינה מפלה בחוק הומואים ולסביות, היא לא יכולה באמת לחנך לכך ש"לכל אחד זכות שווה להיות שונה". כשהומו זו הקללה הנפוצה ביותר בבתי הספר ועדיין חוש"ן (ארגון ההסברה של הקהילה) לא נכנס למרבית בתי הספר- המדינה לא יכולה להתמם ולגלגל עיניים שמשרד החינוך מלמד על ברכיי "שונים אבל שווים" ושמחנכים לסובלנות ופלורליזם.

כשטרנסג'נדר נאלץ לעבור ועדה של המדינה שתקבע מהי זהותו המגדרית- זה עידוד והכשר לטרנספוביה, כי שוללים ממנו את כבודו, את זכויותיו ואת צלם האנוש שלו כאדם ריבונו על גופו ונפשו. כשהומואים הולכים יד ביד ברחוב וזוכים ליחס משפיל, כשהמדינה מגינה בחוק על בעלי דירות שלא משכירים להומואים, כשמד"א אוסרים על הומואים וטרנסג'נדרים לתרום דם, כשזהויות ביסקסואליות, א-מיניות, ג'נדרקוויריות ועוד- אינן מוכרות, אלא כליצנים מטורללים נטולי זכויות וכבוד- זו גושפנקא של המדינה ללהטבקאופוביה, לרמיסה של מיעוטים על רקע נטיה מינית ושונות מגדר.

עלינו לזכור ולהזכיר: כשלסבית חוטפת יריקה, כשהומו חוטף מכות, כשטרנסג'נדר חוטף בקבוק בראש- זה חינוך ואחריות של המדינה, של החברה ההטרונורמטיבית שמחלקת אקדחים (בדמות שטיפת מח) מינקות, ואז יש מי שמשתמש בהם. אם נבין ונסביר זאת, יובן כי יש לגדוע את שורשי הלהטבקאופוביה, משום שהיא צומחת ומצמיחה את עצמה למימדים מפלצתיים. עלינו להפנים כי אסור להתפשר במאבק בהומופוביה ובטרנספוביה, כי הן כסרטן. לגרורות סרטניות אסור לתת להתפתח ולשלוח זרועות, לא מחכים שישתלטו ושיהרסו כל חלקה טובה, כי אז מאוחר מידיי למגרן. אז הן כבר גורמות למוות.

על כן, אסור לנו לומר " זו רק בדיחה על לסביות", אסור לנו לומר " מותר לו לא לקבל גבר שרוצה להיות אישה", אסור לנו לומר " אם בעלים של חברת פסטה מודה כי לא נותן יצוג להומואים בכוונת מכוון זה לגיטימי". לא להקל ראש כשפוליטיקאי, איש דת, או כל איש ציבור מסית כנגד הומואים, לא להסכים לכך שלסבית צריכה להוריד דגל גאווה "כדי להתחשב", לא לקבל בשיוויון נפש כשקוויר או כל אדם לא יכול להתהלך בחצאית במקומות מסויימים כי "זו פרובוקציה". בעיקר אל לנו לקבל שזהותו של אדם באשר היא- תחשב "פרובוקציה" או "קיצונית" מעצם קיומה. רק כך נפעל למיטוט פירמידת הלהטבקאופוביה ולפירוק הבנאליות של ההומופוביה והטרנספוביה.

כמו כל שנה, גם השנה חובה לקיים את מצוות "והגדת לבניך". עלינו לציין ולהזכיר את הרצחו של מתיו שפרד, כדי שמי ששכח את הרצח ואת ההקשר- יזכר, מי שלא ידע- שידע ויעביר הלאה, כי האלימות הפיזית הזו היא השורה התחתונה של כל גילוי קסנופוביה, של שנאת הזר האחר והשונה, שאנחנו רואים מסביבנו כל הזמן. כדי שביום הזכרון הבינ"ל לטרנסג'נדרס, החל ב20 לנובמבר, לא נאלץ לעמוד שנה אחר שנה דקת דומיה בטקס הקבוע במרכז הגאה בת"א ולשמוע שורה של שמות שהטרנספוביה האנושית רצחה ברחבי העולם. כי שלא יהיו עוד מתיו שפארד או ניר כץ בעולם.

הכותב הוא יו"ר הפורום החיפאי ללהט"ב לשעבר ומועמד בטעם מרצ למועצת העיר חיפה.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...