it gets better. צילום: dana robinson, Flickr.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

זה משתפר? לא עבור בני נוער ביסקסואלים

הקמפיין It Gets Better נלחם בהתאבדויות בני-נוער להט"בים באמצעות הצגת עתיד אופטימי יותר. עם זאת, מחקר חדש מגלה כי עבור נערים ונערות ביסקסואלים העתיד עשוי להיות קודר - ותסמיני הדיכאון ממשיכים גם אחרי שנות הנעורים, עמוק אל תוך תקופת הבגרות

בשנת 2010 הושק בארה"ב הקמפיין "It Gets Better" [זה משתפר], שנלחם בבעיות ההתאבדויות בקרב בני ובנות נוער לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסקסואלים. הקמפיין פנה באופן מקוון לבני נוער במצוקה וניסה לעודד אותם באמצעות תזכורות לכך שחייהם ישתפרו לכשיעזבו את התיכון ויגיעו לגיל הבגרות.

אולם, ממחקר חדש עולה שבני נוער ביסקסואלים עשויים שלא לצאת מהדכאון. במקום להזכיר להם שהחיים ישתפרו כשיתבגרו, החוקרים טוענים שבני נוער ביסקסואלים דורשים גישה טיפולית שונה במקצת.

"הקמפיין עזר לתלמידים להט"בים רבים עמם עבדתי במרפאה שלי," מספר החוקר הראשי רוברט קארדום מהמחלקה לפסיכולוגיה ייעוצית, בית ספרית וחינוכית באוניברסיטת קנטאקי בלקסינגטון. "הוא גרם לכך שבני הנוער ישוחחו על כך. תוצאות המחקר שלנו מגבות את טענות קמפיין "זה משתפר", אך הן גם מצביעות על כך שעלינו להשקיע מאמצים רבים יותר לכלול גם ביסקסואלים בנסיונות שלנו לתמוך בבני נוער ובמבוגרים להט"בים."

המחקרים הקודמים גילו שבני נוער הומואים ולסביות מציגים יותר תסמיני דכאון מאשר בני נוער הטרוסקסואלים. במחקר העדכני ביותר, החוקרים ביקשו לבדוק אם הדכאון פחת כשבני הנוער התבגרו.

בני הנוער חולקו לקבוצות בהתבסס על מיניותם, על-פי הגדרתם הם. החוקרים מצאו שתסמיני דכאון, ובפרט מחשבות על התאבדות, פחתו מ- 42% ל- 12.3% כשבני הנוער מכל הקבוצות השלימו את המעבר מילדות לבגרות, ושנסיונות ההתאבדות פחתו מ- 15.9% ל- 2.9%.

אולם בני הנוער בקבוצת "בעיקר הומוסקסואלים" ובקבוצת הביסקסואלים לא הציגו ירידה משמעותית בכמה מהמדדים המאפיינים מחשבות אבדניות או התנהגויות כאלו.

החוקרים טוענים שייתכן שחלק מהביסקסואלים ממשיכים להיאבק בדכאון בשלבים מאוחרים יותר מכיוון שאינם מגיעים לתחושות של הכלה, קבלה או תמיכה, לא בקהילות ההומו-לסביות ולא בקהילות הסטרייטיות. לאחר שיצאו מהארון, בני נוער הומוסקסואלים עשויים לזכות ליותר תמיכה מצד קהילת הלהט"ב, כזו שמוגדרת על-ידי החוקרים כמעודדת תחושות של קבלה עצמית, מאשר בני נוער ביסקסואלים. החוקרים טוענים שבעבור ביסקסואלים, יתכן שהמאבק נמשך זמן רב יותר.

"יתכן שאלו המגדירים את עצמם כ"בעיקר הומוסקסואלים" מבטאים אמביוולנטיות כלפי הזדהות כהומו או לסבית מכיוון שהם חיים בסביבה שאינה תומכת או מכיוון שהם קולטים מסרים לפיהם זה לא בסדר להיות הומו או לסבית," אמרה שרון הורן, ד"ר לפסיכולוגיה ומנהלת ההכשרה בפסיכולוגיה ייעוצית באוניברסיטת מסצ'וסטס בבוסטון. "הזמן שנדרש להם על-מנת לצלוח את האמביוולנטיות הזאת עשוי להיות רב יותר, בעיקר מכיוון שתקופת הבגרות המוקדמת היא עדיין תקופה של שינויים עצומים", אמרו החוקרים.

"על מטפלים להבין שהחוויות של לקוחות המגדירים את עצמם כביסקסואלים עשויות להיות שונות בהרבה מאלו של המטופלים ההומואים והלסביות," אומר קארדום. "מבלי להבין את האתגרים הכרוכים במציאת קבלה ותמיכה, אנו עשויים להכשל בהערכתנו את התמיכה החברתית לה זוכים הלקוחות שלנו."

הממצאים פורסמו בכתב העת לבריאות המתבגר.

שירי איזנר אמרה ל-GoGay בתגובה ש"המחקר מחזק נתונים שחוזרים על עצמם במחקרים אחרים רבים, ומדגיש את העובדה שביסקסואליות/ים נמצאות/ים בסיכון מוגבר לדכאון. זהו נתון שניתן לראות לא רק בארה"ב, אלא גם ברחבי העולם". 

לדבריה, "נערות ונערים ביסקסואלים/ות, באופן מיוחד, נאלצות/ים להתמודד לא רק עם ביפוביה וחוסר קבלה בחברה הסטרייטית, אלא גם עם אפליה חמורה בתוך קהילת הלהט"ב. למשל, בארץ, למרות שקיימים בקהילה משאבים עבור נוער הומו-לסבי (ומעט גם עבור נוער טרנסג'נדרי), אין כיום כל תמיכה לנוער ביסקסואלי. המצב הקיים, שבו נוער ביסקסואלי נשאר מוזנח, משמר את מצבן/ם החמור של נערים/ות ביסקסואליות וביסקסואלים, מבודד אותן/ם ומקשה עליהן/ם בהתמודדות מול אותם קשיים".

תרגום: אלעד גרופית.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...