BDSM? פאטיש? הכל הולך בפסטיבל פולסום. צילום: דודי בר-טל.
עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

הפנטזיות מרחוב פולסום

רחוב פולסום הוא המקום בו לא שופטים אותך על מי שאתה או על מה שאתה אוהב. מקום בו לא חשוב אם אתה שמן, רזה, קרח, נמוך או עם קוביות בבטן. רחוב בו אתה יכול להיות הכל ולחשוף הכל, כולל הפאטישים הכמוסים ביותר. לכן שמחתי לחזור אליו, אל היריד הסקסי ועתיר היצרים

הבחנתי בו במקרה בזוית העין באחד הרחובות הצדדיים. אולי זה יצר הסקרנות שלי כצלם, או שמא הישראלי שבי, שכל הזמן מחפש אנשים החשודים כמחבלים. בחור צעיר שהיה נראה טרוד מאוד וחסר סבלנות, קיפץ במקום ומלמל לעצמו משפטים. עצרתי ומדי פעם זרקתי לעברו מבט חטוף, כדי שלא יבחין בי. לא גבוה במיוחד. די מוצק, אפילו שמנמן. פנים עגלגלות לבנות ושיער חום עם כרבולת נערית.

הריטואל הזה המשיך לא להרבה זמן, כשלפתע החל לפשוט מעליו את כל הבגדים, להכניס לתיק היד שהיה לו. תחילה חולצה, אחר-כך מכנס, אשר הופשל דרך הנעליים שלו. הוא נשאר עומד עם תחתונים אדומות. העביר מבט סוקר אחרון אל תוך תכולת התיק, סגר אותו והחביא מאחורי שיח אקראי. ראיתי אותו לוקח נשימה עמוקה; ממלמל משהו לעצמו (בוודאי מילות עידוד) ויוצא כשרק תחתונים לגופו ונועל זוג נעליים בפזיזות אל עבר הרחוב הראשי. רחוב פולסום.

סיפור אמיתי מיריד אמיתי שמתרחש כבר 30 שנה. זהו, גבירותיי ורבותי, רחוב פולסום. 

רחוב פולסום, הרחוב בו לא שופטים אותך על מי שאתה או על מה שאתה אוהב. רחוב בו אתה יכול להיות הכל ולחשוף הכל (הכל כולל הכל; אולי אף יותר מכך).

לפני שלוש שנים, נתקלתי ממש במקרה ביריד המיוחד הזה, המתקיים אחת לשנה במהלך חודש ספטמבר. חיפשתי משהו לעשות בסן-פרנסיסקו ביום ראשון וראיתי אתר המפרסם את היריד. 

יותר מזה אני לא יודע. מעולם לא ביררתי. לא הייתי צריך.

 






הביקור הראשון שלי היה ביריד 2011. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. התאהבתי בכל האנשים, דמויות, ביתנים, מיצגים, מבקרים - באוירה. בידיעה שזה בסדר להיות אתה, גם אם אומרים לך שאתה לא בסדר.

מקום בו לא חשוב עם אתה שמן, רזה, קרח, נמוך או עם קוביות בבטן. זמן בו לא אכפת לאף אחד אם סקס מבחינתך זה שוט או השפלה או חבלים או ספורט-מים. 

יש שם ביתנים "קונבנציונליים" שמוכרים אביזרי-מין מסוגים שונים; וביתנים אחרים שמפגישים אותך עם שחקן הפורנו החביב עליך (באפשרותכם לרכוש סרט ותוכלו להצטלם עם השחקן כשאתם אוחזים באיבר מינו).







יש גם דוכנים פחות נפוצים בירידים - כמו הדוכן שמלקים אותך (כן, צריך לשלם עבור התענוג - תרומה); או משחק טוויסטר שמזמינים אותך להשתתף יחד עם עוד כמה גברים ערומים (המנחה קורא: "רגל שמאל על עיגול ירוק, יד ימין אוחזות בשק האשכים הקרוב אליך"). 

 והעירום - הוא כבר חלק מהנוף. רבים מגיעים ערומים או חצי-ערומים (החצי הוא לאו דווקא פלג הגוף העליון). ומה שיפה בספק-יריד-ספק-פסטיבל-ספק-חגיגה (לא שזה חשוב באמת) - הכל בחוץ. ברחוב ראשי (פולסום בין שדרה 7 ל-12). לא מתחם, לא ביתן, לא אוהל אירועים - ברחוב, פתוח לכולם. ללא הגבלת מין, גזע, גיל או פאטיש.

וזו מילת המפתח - פאטיש (fetish). זהו פסטיבל הפאטיש הגדול ביותר בעולם. 

אז אם יש לכם כזה, ואתם מרגישים צורך להדגים או לשתף עליו לעולם - הצטרפו לכאן שנה הבאה. במהלך סוף השבוע יש הרבה מסיבות (בעיקר גייז) מכל הסוגים. הפופולריות הינן ה-Play Party; שמלבד ריקודים מתרחשים שם פעילויות נוספות. הטובות ואלה שתזדקקו כנראה לרכוש כרטיסים מראש הן: Bearacuda, Full Fetish, Magnitude. מומלץ גם לסגור דיל על טיסה ומלון מראש, כי העיר מלאה.











ואני - אני חזרתי שוב בשנה שעברה. את הסקירה הזו אני שולח קצת אחרי היריד השנה; כבר השלישית שלי. מותר להודות כבר שאני מכור. היום אני גם מרגיש מאוד נוח לספר לעולם שהפאטיש הפרטי שלי הוא לראות אנשים מטילים שתן ברחוב, בעיקר בצידי הדרך -- זה "עושה לי את זה" (במילים פחות אלגנטיות, זה "מעמיד לי אותו").

אולי זה הפסטיבל, שגרם לי להרגיש נוח עם ה"סטייה" שלי, ואולי מחר בבוקר אני אצטער על כך. כך או כך, אני מרגיש נוח בפולסום, כמו שכולם צריכים להרגיש עם עצמם.

פולסום שלי, נתראה ב-2014.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...