ברלין או רמת החייל?. צילום: Ana Raquel S. Hernandes, Flickr.
עוד בארכיון טורים
 >  >  > 

לגור בברלין, להרגיש ברמת החייל

בשבילי ברלין היתה עיר פרועה, מוזרה והזויה, אבל אחרי שעברתי לגור בה, לעבוד בה ולחיות בה - פתאום היא נראית לי בדיוק כמו רחוב הברזל בתל-אביב. החלום ושברו

החלום

זה הולך ככה: אתה מגיע לברלין, מבלה בה עד שיוצאת נשמתך ולוחצת יד לאלוהים.

אתה בא שוב ושוב, ועוד כמה פעמים. כל פעם יותר מלהיבה מהשנייה. בכל פעם אתה חוזר עם חוויות מטורפות אחרות, עם מחסנית אנשים מוזרים ומוטרפים ואתה אומר "וואי וואי, אני פשוט חייב לחיות שם!" או "איזה כיף בטח להיות שם!"

ואז אתה באמת עובר לשם.

ואז הכל משתנה.

בעיר שבה פגשת עד עכשיו רק אנשי לילה הזויים, ג’נדרקווירים קוקו וכל מיני דילרים, באותה עיר אתה קם בבוקר לעבודה, מתקלח, אוכל משהו, הולך לרכבת טרוט עיניים, ורוטן כלפי כל מיני קלאברים שחוזרים הביתה בתשע בבוקר.

אתה יושב ליד השולחן שלך, ופוגש את האנשים הנורמלים. ה"סחים". כאלה שבאים עם ג’ינס מהוה, טי שירט וזקן בן כמה ימים לעבודה, ובלילה הולכים לישון. ואין להם מושג מה הולך מסביבם בברלין, וגם לא ממש מזיז להם.

ושברו

רמת החייל זה כאן.

כן כן, כנראה זה אוניברסלי. אני יכול לדבר בעבודה על מקום כזה וכזה, ואתקל בעיני עגל זגוגיות ובהנהון שמשמעותו "אני לא ממש יוצא".

ברור לי שזה קיים, אבל פשוט לא ראיתי את זה כך עד עכשיו. בשבילי ברלין היתה עיר פרועה, מוזרה והזויה, ופתאום היא רחוב הברזל ברמת החייל.

אני תוהה אם זה יקרה לי גם ביום מן הימים. ז’תומרת, כן, עדיין ברלין נראית לי עיר מופרעת ומטורפת, אבל סתם ככה, ביום חול, אחרי יום עבודה ארוך, למי בדיוק יש כוח לצאת למועדון עד הבוקר – ועוד ללכת לעבודה יום אחרי?

כשאתה בא למקום לחופשה – לבלות נטו, כל יום בשבילך הוא מטורף – מסיבות, טיולים, ברים, תערוכות ומה לא. כשאתה עובר למקום כדי לחיות, אתה מתחיל להיות מקומי. לפני זמן מה חזרתי מאיקאה (יום שישי פה הוא כמו יום חמישי) עמוס לעייפה בשקיות, אחרי יום עבודה, בדרכי הביתה. ברכבת כבר החלו להראות ניצני יציאות – אנשים כבר לבושים יפה, ומתחילים את השתייה של הלילה. ומה היה לי לחשוב? "סעומו עם הילדים האלה, רק שלא ידרכו לי על סט ה’יורגן’ שלי".

בלמים ואיזונים

אתם חושבים שאין כאלה שיוצאים וגם עובדים? יש ויש. קוראים להם זרים – ממש כמוני. פולנים ורוסים וספרדים שבאים לעבוד ולקרוע את העיר. אממה, אתה יודעים מה זה אומר – כמה זמן הם יחזיקו ככה? לא רוצה לפתוח עין אבל כשיש לך משרה מלאה ואתה הולך בלילה לקרוע את הברגהיין, בשלב כלשהו תצטרך לוותר על אחד מעיסוקיך, או שתמות, או שיימאס לך או שתחזור לארץ ממנה באת.

מאוד קל להסחף אל הדארק סייד של ברלין (היי, ויש להם עוגיות!) אבל הפתרון, כמו כל דבר בחיים, ינגעלעך שלי, הוא באלאנס.

או כמו שברלינאי אמר לי פה "בשביל לבלות, אתם באים לברלין. אנחנו באים לתל אביב".

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...