צילום מתוך ההצגה. צילום: שירלי קובלסקי.
עוד בתרבות ובידור
 >  > 

הצגה אינטימית

חיפוש אחר האמת בתוך הזיוף, הכרה בכבלים שעשויים להתגלות בתוך השחרור המיני, פגישה עם חלקים גבריים ונשיים שבנו. כיצד אנו משתמשים בגופנו לשם העלאת הערך העצמי אבל גם בכדי להעניש את עצמנו, לנקום בעצמנו ולהקטין את ערכנו? על שאלות אלו ואחרות עונה ההצגה "פרויקט S" של אנסמבלכאן

במסגרת הכנס הישראלי הראשון לסקס גאה, שהתקיים במרכז הגאה, הועלתה ההצגה פרויקט S של "אנסמבלכאן". הפרוייקט שם במרכז את האקט המיני ובוחן את מערכת היחסים ההדדית בינו לבין נפשו של הפרט.

על במה מוגבהת יושבים שלושה שחקנים, אך כל אחד מהם לבדו, בודד. אינו מתקשר עם השחקנים האחרים היושבים לידו, אלא נמצא שם בינו לבין עצמו, רק הוא והקהל. אולי כי על נושא כל כך אינטימי קל יותר לדבר מול קולקטיב אנונימי מאשר להסתכל בעיניים של אדם אחד קרוב.

שבעה מונולוגים - וידויים אישיים על אודות המפגש של האדם עם עצמו ועם העולם דרך "האני האירוטי" שלו ואופי הקשרים המיניים שהוא יוצר. המתח בין הווידויים הסוערים על חוויות מתפרצות, מלאות תנועה וחיוּת, לבין השחקן היושב בתנוחה אחת כל משך הווידוי כשהוא לובש בגד שחור - מעניק נופך דרמטי למילים ומאפשר לצופה לברוא את המציאות ואת הסצנה בתוכו.

מפגש של אדם עם עצמו דרך החווייה המינית

המונולוגים מדגימים כיצד דרך החוויה המינית משתקף עולמו של הפרט, וכיצד באים בה לידי ביטוי הדמוי העצמי, חוויות ילדות שספגנו, תפיסות עולם שגיבשנו, אהבה או שנאה עצמית שרכשנו כלפי עצמנו. האקט המיני מפגיש אותנו עם חלקים שלא ידענו שקיימים בתוכנו וההצגה בודקת מה קורה לנו כשאנו פוגשים בחלקים אלו. האם נסכים לראות אותם, להתמודד איתם? האם נשאר תקועים או נוכל לצמוח מתוך המפגש הלא נעים איתם?

לא בעיקר את 'הנורמלי' פוגשים לאורך ההצגה. הצופה מיטלטל בין המוני ניגודים וקצוות. לא מדובר רק בבחינת גבולות המותר והאסור, המקובל והלא מקובל, ההטרוסקסואלי וההומוסקסואלי, האסתטי והדוחה. מדובר בחיפוש אחר האמת בתוך הזיוף, בהכרה בכבלים שעשויים להתגלות בתוך השחרור המיני, בפגישה עם חלקים גבריים ונשיים שבנו. אנו משתמשים בגופנו לשם העלאת הערך העצמי אבל גם בכדי להעניש את עצמנו, לנקום בעצמנו ולהקטין את ערכנו. האקט המיני עשוי להוליד את החייתיות שבנו, או להדליק את ניצוץ האלוהות שבנו. ומה באמת מנמיך, ומה מגביה?

באותה רוח הניגודיות - המונולוגים כתובים בשפה בוטה, יומיומית, גסה ולמרות זאת לא פעם התחושה היא שהשימוש בשפה זו מזקק את החוויה.

המונולוגים מפרקים לגורמים את החוויה המינית, ודווקא מתוך החלקיקים התמונה הופכת לברורה יותר. כמו תמונה בתוך תמונה - נפשו של הפרט על הבמה מפוענחת אט אט, ומתוך כל הנפשות יחד נבנית התמונה המלאה. כי אמנם שבעה אנשים שונים מאד מובאים על הבמה, אבל בסופו של דבר הצופה מבין שגם אם אינו מזדהה עם אף אחת מהדמויות, משהו מכל אחת מהן נמצא בתוכו.

הבסיס: ראיונות עומק עם גברים ונשים

הפרויקט נעשה תוך שיתוף פעולה בין הבמאי שלמה פלסנר לבין התסריטאי עידו בורשטיין. בדרך להפקת הערב הזה רואיינו גברים ונשים בגליאי 30-60 על ההתבגרות המינית, הגוף, פנטזיות, טאבו ובושה. תחקר, ערך וכתב עדו בורשטיין. בתום ההצגה התקיים שיח עם הבמאי, הכותב והשחקנים, במהלכו סיפרו כיצד נולד רעיון הפרויקט ועל תהליך היצירה.

היות שהפרויקט עדין בתהליך נבנה, היה מקום לא רק לשאלות, אלא גם להתייחסויות לאופי ההפקה ולהעמדה. לצד ההנאה מהערב, החוויה האינטלקטואלית והרגשית, והמשחק המצוין, היו התייחסויות בקהל לכך שהקריאה מהדף פוגעת בחוויה, וכן שצורת הישיבה על הבמה המוגבהת מרחיקה ואינה מאפשרת לראות את פני השחקנים בכל הסיטואציות. היות שהכל מושתת על קול ומימיקה חשוב לראות כל נים ונים.

ככה שמעבר לצפייה, לקהל יש חלק בעיצוב המשכו של הפרוייקט, וגם זו חוויה.

זו פעם שביעית שהשניים משתפים פעולה ביניהם. לפני כ - 4 שנים ייסדו את תיאטרון "אנסמבלכאן", ששם לו למטרה להרחיב את המעשה בימתי ולהשמיע קול ייחודי בשדה האמנותי בארץ. הקבוצה רצה בימים אלו גם עם ההפקה "גן ריקי" של דוד גרוסמן, ועם "זריחה.

משחק מצוין של אסתי זקהיים, נדב ניר, שנטל כהן, אודליה סגל, חי מאור, רמי קאשי, טליה מנשה.

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...