עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

על התמכרות לגראס

דגנית כתבה שהיא ובת זוגה מעשנות גראס כל יום ושאינה עושה דבר בלי לעשן. מספר פעמים ניסתה להפסיק ולא הצליחה. את הפסיכולוג, עופר מאורר, היא שאלה אם היא מכורה, ומה אפשר לעשות בעניין

עופר שלום.
שמי דגנית (23, שם בדוי) ואני קיבוצניקית מצפון הארץ, כעת מתגוררת בתל אביב. הגעתי לכאן לפני שנתיים בערך ומאז אני עובדת (מלצרות) ולומדת (לא משנה באיזה תחום). יצאתי מהארון לפני שנה בערך אחרי שהרגשתי שאני לא רוצה להסתיר יותר את הקשר שיש לי עם בת הזוג שלי כבר בערך שנתיים מההורים ומהחברים בקיבוץ. נראה לי שהבעיה שלי לא קשורה לנושא המיני אבל בכל מקרה רציתי לקבל יעוץ.

כשהייתי בקיבוץ כולם מסביבי (ולפעמים גם אני) היו מעשנים מריחואנה כל יום, לפעמים מהבוקר עד הערב. מאז שהגעתי לתל אביב והכרתי את הבת זוג שלי ואת החברות שלה, שמתי לב שזה לא רק משהו שיש בקיבוצים אלא משהו שמאוד מאוד מקובל כאן. כל החברות של הבת זוג שלי הולכות כל יום לעבודה "מעושנות", יכולות לקום בבוקר ולגלגל ג'וינט, בטח ובטח שכל הסוף שבוע עובר עלינו בעישונים. אני מרגישה שאני קצת מגזימה עם הקטע הזה ואפילו מתחילה לחשוב שאולי הבת זוג שלי ואני די מכורות לזה. כבר אי אפשר לעשות שום דבר בלי לעשן לא לראות סרט, לא לאכול במסעדה ובטח שלא לעשות סקס. הכל עובר דרך העישונים.

דברתי על זה עם הבת זוג שלי כמה פעמים אבל נראה לי שגם לה וגם לי אין מספיק רצון להפסיק עם זה. הבעיה גם שזה מתחיל להשפיע עלי באופן לא כל כך טוב בעבודה אני די מעופפת ולא בפוקוס, כשאני לא עובדת כל מה שאני רוצה לעשות זה לשבת ולא לעשות כלום. ממש לא בא לי לעשות שום דבר. לא יודעת אם זה קשור אבל אני גם די בבאסה כבר תקופה ארוכה ולא כל כך מצליחה להבין למה זה קשור כי כביכול הכל הולך לי טוב עכשיו עבודה, לימודים, חברה. לפעמים יש לי מצבים כאלה שאני 'אוכלת סרטים' בקטע כזה שמישהו הולך אחרי ברחוב ודברים כאלה (פרנויות...). אשמח לקבל יעוץ מקצועי בעניין. האם אני מכורה? אם כן, מה אפשר לעשות בעניין? נ.ב. ניסיתי כמה פעמים להפסיק אבל לא הצלחתי להחזיק מעמד.
בתודה מראש, דגנית.

***

דגנית שלום.
ראשית ברצוני לשלוח אלייך מילות חיזוק ותמיכה על עצם עשיית הצעד של שליחת המכתב צעד שמבטא את ההכרה שלך בכך שיש לך בעיה ואת רצונך ונכונותך לעשות כדי לפתור אותה. וזה הרבה מאוד. בכך ייתכן גם שאת נותנת ביטוי למצוקה של רבים ורבות שכמותך חשים 'לכודים' עם התלות בסמים.

במכתבך את מתארת שבמשך שנים לא מעטות את נעה בתוך מעגלים חברתיים הן מעגל החבר'ה בקיבוץ והן המעגל החברתי שלך בתל אביב - שהנורמה השלטת בהם אומרת שזה לגיטימי ואולי אפילו 'מגניב' לצרוך סמים באופן קבוע ובכמות גדולה. מדברייך עולה כי ייתכן והרגל תמים שהתחיל אולי כדרך להגביר את הכיף ואת הסבבה הפך לחלק בלתי-נפרד מחיי היומיום של הסובבים אותך וגם שלך כל כך בלתי נפרד עד כי אי אפשר לעשות דבר בלעדיו: "אי אפשר... לראות סרט, לא לאכול במסעדה ובטח שלא לעשות סקס. הכל עובר דרך העישונים".

את שואלת, דגנית, האם את מכורה, שאלה שהתשובה עליה מורכבת. המחקרים בתחום מראים כי עישון מריחואנה אינו ממכר מבחינה גופנית. היינו, כי לא נוצר המצב שבו הגוף זקוק לכמות מסויימת מהסם (או לכמות גדלה והולכת) על מנת להימצא ב'שיווי משקל'. הכוונה בכך הינה שצריכת הסם אינה יוצרת תלות פיזית. ואולם, המחקרים מצביעים גם על כך שמריחואנה בהחלט כן יוצרת תלות נפשית, תלות הבאה לידי ביטוי בצורך של המשתמש לחיות בתוך חוויה ולהימצא באותו מצב רגשי אשר מושג על-ידי הסם.

לאור זאת, נדמה שהתשובה לשאלתך הינה כי לא פיתחת תלות פיזית בסם אלא תלות נפשית, המתבטאת בחוסר-רצון ו/או קושי לחיות שלא בתוך המצב הרגשי-חווייתי שהסם מעניק לך. במכתבך את מתארת מצב שבו לדברים אין 'טעם' ללא השימוש בסם: לא לסרטים, לא לאוכל ולא לסקס. מדברייך עולה גם שאצל חלק מחברותייך מצב הדברים הוא כזה שעבורן, אין טעם אפילו לקום בבוקר ו'לחיות את החיים' בלי הסם - ללא ספק מצב קשה ועצוב. חלק מהתוצאות של שימוש אינטנסיבי במריחואנה מפורטות גם הן במכתבך ירידה בתפקוד ("מעופפת ולא בפוקוס"), חרדות קשות (ה"פרנויות" שציינת), ירידה במצב הרוח ודיכאון (תקופות ה'באסה' עליהן כתבת) וירידה ניכרת ברצון לעשות דברים (התופעה המוכרת של חוסר מוטיבציה לעשות שום דבר במציאות).

ברצוני להקדיש מספר שורות כדי להתייחס לנושא של התמכרות לסמים בקרב הומואים ולסביות. מחקרים רבים מהשנים האחרונות מסייעים בידי המטפלים להבין את התהליכים והסיבות המובילים אנשים לא מעטים להגיע למצבי תלות קשים במריחאונה ואף להתמכרויות של ממש (פיזיות ונפשיות) בסמים אחרים (סמי מסיבות, קוק ועוד) ובאלכוהול. רבות גם נכתב לאחרונה בעניין דרכי התערבות ועזרה במצבי תלות והתמכרות עם הומואים ולסביות.

להתמכרות לסמים ולאלכוהול אין סיבה אחת, כי אם סיבות רבות: גנטיות, ביוכימיות, פסיכולוגיות וסביבתיות-תרבותיות. כך למשל, במחקרים שנעשו על ילדים שגודלו על-ידי הורים לא-ביולוגיים שהשתמשו בסמים ואלכוהול נמצא כי הללו נמצאים בקבוצת סיכון רצינית לפתח בעצמם התמכרות לסמים או לאלכוהול. מכאן, שגורמים כגון היענות לציפייה, חיקוי והזדהות קשורים גם הם להיווצרותן של התמכרויות. סיבות פסיכולוגיות נוספות המוצעות בספרות לגבי התמכרות לסמים סובבות סביב הרעיון כי המכור מנסה, שלא במודע, לטפל בעזרת הסם בבעיות רגשיות-נפשיות כגון חרדה, דיכאון או כעס. הצעה אחרת, עם דגש מעט אחר, רואה בהתמכרות לסמים דרך לפצות על תחושות של נחיתות וחולשה.

בין הסיבות הסביבתיות והתרבותיות להתפתחות של התמכרות ניתן למצוא את מידת הזמינות של הסם, מיעוט או היעדר גורמים מתגמלים אחרים בחיים, השפעתם של מסרים המעודדים שימוש בסמים בתקשורת (כפי שניתן לראות בסדרות טלויזיה שונות) וקבלת השימוש כנורמה נוהגת או אף לחץ מצד המעגל החברתי הקרוב להשתמש בסמים (כפי שתיארת, דגנית, במכתבך).

הומואים ולסביות, מטבע הדברים, חשופים גם הם לכל אותם גורמי סיכון שעשויים להביא הטרוסקסואלים להתמכרות, אך בנוסף לגורמי הסיכון המשותפים ישנם גם גורמי סיכון יחודיים, כאלה המעלים את הסיכון של הומואים ולסביות להתמכרות. בהקשר זה אי אפשר שלא להזכיר את נושא ההומופוביה, הן החיצונית והן זו המופנמת, כגורם לחץ קשה המעלה את הסכנה להתפתחות התמכרות. הקשיים היחודיים הקשורים בתהליך הקבלה העצמית והיציאה מהארון (או ההישארות בתוכו) מובילים חלק מהאנשים לפנות לסמים או לאלכוהול על-מנת להרגיע את החרדה, למתן את הדיכאון ולו גם לרגע.

אחד המחקרים מתייחס במיוחד לקושי העצום של אנשים החיים 'בארון', במצב של הסתרה מתמדת של זהותם, אשר חלק מהם פונה לעתים לסמים ולאלכוהול על מנת לטשטש במעט את התחושות הבלתי נסבלות של "להרגיש שונה ובודד".

מחקרים מהתקופה האחרונה מצביעים גם על עלייה דרמטית בעשרים השנים האחרונות מבחינת גילם של ההומואים המתמכרים: בעוד שבעבר התופעה אפיינה בעיקר גברים מתחת לגיל 30, הרי שבשנים האחרונות אנו עדים לעלייה בשימוש בסמים ובאלכוהול גם בקרב גברים מבוגרים יותר. החוקרים מסבירים זאת בהצביעם על תרבות הסגידה לנעורים אשר התפתחה באורח קיצוני במיוחד בקרב ההומוסקוסאלים, מצב דברים אשר גורם למבוגרים שבחבורה לחוש 'אאוטסיידרים' ודחויים. החוקרים מציעים כי אחת מדרכי ההתמודדות של חלק מן המבוגרים אשר חשים דחויים בשל גילם, הינה לפנות לסמים ולאלכוהול על מנת לעמעם את החרדה והדיכאון.

אחרי שעשינו 'סיבוב' בספרות המחקר, הבה ונחזור אלייך דגנית. השאלה שעל הפרק הינה כמובן כיצד להתמודד עם הבעייה. נדמה כי לאחר מספר ניסיונות כושלים לשבור בעצמך את התלות במריחואנה, הגיע הזמן שתשקלי פנייה לעזרה מקצועית. פסיכולוגים אשר עובדים עם אנשים הסובלים מהתמכרויות יודעים כי התמכרות היא כמו שריפה: מרגע שהתחילה היא כבר משמרת את עצמה, ותפקידו הראשון של הכבאי הוא לכבות את הלהבה. רק אחר כך יש טעם ותועלת בחיפוש אחר הגפרור שהצית אותה.

לפיכך, השלבים הראשונים של הטיפול הם לרוב קוגניטיביים והתנהגותיים, בהם מסייעים למטופלת להתמודד עם כאבי הגמילה (לעתים גם בעזרת תרופות נוגדות חרדה/דיכאון) וללמוד טכניקות התמודדות. רק בשלבים מתקדמים יותר מגיעים לעסוק בשורשים הנפשיים של ההתמכרות, אשר עשויים להיות מגוונים ושונים בקרב מטופלים שונים (חוויות ילדות קשות, הומופוביה מופנמת ועוד). בשלבים מתקדמים עוד יותר, חלק מהמטופלים עושים צעדים על מנת לעזור למתמכרים אחרים, מתוך היכרות עם הדרך הקשה שלפניהם ובצורך של מי שנמצא בתהליך בתמיכה רבה ככל הניתן מהסביבה.

מטרתו הסופית של הטיפול היא לאפשר למטופל או למטופלת להיות מסוגלים לקיים קשרים בינאישיים ורומנטיים מספקים ומהנים, מתוך זיקה, עניין ושותפות-דרך סביב נושאים אחרים, שאינם סמים ואלכוהול. בהקשר הטיפולי, חשיבות רבה נודעת לסביבה טיפולית שהיא גיי-פרנדלית, סביבה אשר תאפשר צמיחה וביטוי עצמי של החלקים ההומוסקסואליים החיוביים שבתוך המטופל או המטופלת, וזאת בניגוד לאותם כוחות ההרס-העצמי והדיכאון אשר מקושרים אצלם מזה שנים עם סביבה הומופובית ומתנכרת.

לסיום, ברצוני להציע 'מבחן עצמי' קצר (ובהחלט לא ממצה) אשר עשוי לסייע בידי הקוראים והקוראות למקם עצמם ביחס לנושא ההתמכרות. אם אתם מוצאים שעל חלק מהשאלות הבאות אתם נוטים לענות יותר בחיוב מאשר בשלילה, כדאי שאף אתם תיקחו את העניינים לידיים.

  • האם אתה מתעצבן כשאנשים אחרים מעירים לך על כמה אתה שותה/מעשן סמים? 
  • האם אתה שותה או מעשן סמים כשאתה לבדך? 
  • האם היו לך זמנים שבהם שתית או עישנת סמים ואחר כך לא הצלחת לזכור מה קרה לך או מה עשית? 
  • האם בעברך בעיות עם חברים, לימודים או עבודה הקשורים לשתייה או לשימוש בסמים? 
  • האם אי פעם חשבת לעצמך שאולי יש לך בעיית שתייה/שימוש בסמים?

במידה וענית 'כן' על יותר משאלה אחת, כדאי יהיה שתשקול ברצינות להתייעץ בעניין עם איש מקצוע. למידע נוסף על מריחואנה, לחצו כאן.





שאלות למדור יש לשלוח באמצעות האימייל offerm@gogay.co.il.

אנא פרטו ככל הניתן את נסיבות הבעיה או הקושי שלגביהם אתם שואלים וכן את הרקע האישי שלכם עד כמה שניתן מבלי לחשוף פרטים מזהים. המדור אינו מתחייב לענות על כל השאלות אשר תתקבלנה. היעוץ במדור אינו בא להחליף טיפול נפשי מקצועי. בכל מקרה שבו מתעורר קושי נפשי המצריך התערבות מקצועית יש לפנות לגורמים המתאימים.

המדור נכתב על-ידי אנשי "צוות מטפלים" יעוץ וטיפול פסיכולוגי גיי-פרינדלי להומואים, לסביות, בי, טרנס ומתלבטים, בפריסה ארצית. לפרטים- 03-7326883, או באמצעות אתר האינטרנט http://www.t-metaplim.co.il
.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...