עוד בתרבות ובידור
 >  > 

מרלון ברנדו הלך לעולמו

דן לחמן מספיד את מרלון ברנדו, שנפטר בגיל 80, והיה לאגדת הקולנוע ולאחד השחקנים החשובים ביותר במאה העשרים

מרלון ברנדו מת. אין הרבה מיתות שהיכו בלב כל אוהבי הקולנוע בעולם. ולנטינו בשנות העשרים, מרלין מונרו בשנת 1962, אולי ג'ודי גארלנד, בעיקר על ידי הקהילה ההומוסקסואלית. זהו. כל האחרים מתו אחרי שתהילתם נשחקה, כולל בט דייויס, כולל קטרין הפבורן.

ברנדו היה השחקן המחשמל ביותר בתולדות הקולנוע המודרני. מרגע הופעתו הראשון ועד לתפקידים אפיזודיים הקטנים סוף ימיו. הוא הביא צורת משחק חדשה לגמרי, ובלי ברנדו אין לתאר לא את אל פאצ'ינו לא את רוברט דנירו ולא רבים אחרים. הוא הוציא את המשחק מהקיפאון האקדמי והכניס התנהגות טבעית מול המצלמה. הוא לא נשחק כמו דה נירו, למשל. ברנדו הכיל שתי תכונות, אחת של שחקן מדהים והאחרת של אחד הגברים היפים של תקופתו. מיזוג קטלני למדי.

הוא נולד בנברסקה בשנת 1924. ברנדו גורש מאקדמיה צבאית, והחליט, מכיוון שאמו הייתה שחקנית בתיאטרון חובבים ללמוד משחק. הוא נסע לניו יורק ונרשם ללמוד אצל סטלה אדלר, מורה אגדית בשעתה. כשהייתה בארץ נשאלה באחת המפגשים שלה עם אנשי תיאטרון, איך הייתה ההרגשה לגלות את ברנדו. אדלר, אישה זקנה כבר בביקורה כאן באותם ימים, הייתה יכולה להרשות לעצמה להצטנע ולהגיד, "ברנדו, גם אם היה לומד מקלח תירס בנברסקה, היה הופך לגדול מכולם. לי הייתה הזכות".

אחר כך הצטרף לאקטורס סטודיו. ברנדו הצליח לקבל כמה תפקידים קטנים בהצגות ובשנת 1944 הוא זכה בפרס "השחקן החדש המבטיח" של העונה. הוא המשיך ממחזה למחזה, עד שטנסי ויליאמס הביא את מחזהו "חשמלית ושמה תשוקה" לאיליה קאזאן, שהיה גם מורהו של ברנדו בסטודיו וגם במאי תיאטרון מוכשר. קאזאן החליט ללהק את ברנדו בתפקיד הגבר הברוטאלי, המיני, שאונס בסופו של דבר את גיסתו המופרעת. ויליאמס לא הכיר את ברנדו וביקש לפגוש בו. לברנדו לא היה כסף לנסוע לניו אורלינס וקאזאן נתן לו כסף לכרטיס. אחרי יום הוא טלפן לשאול את ויליאמס מה דעתו. הוא לא הגיע, עונה ויליאמס.

ברנדו הגיע שלושה ימים אחרי. הוא החליט לחסוך כסף ולנסוע בטרמפים. ויליאמס השתכנע. "חשמלית ושמה תשוקה" הופכת להיות סנסציה מיידית. ברנדו הופך להיות השם החם ביותר בתולדות ברודווי. את בלאנש שחקה ג'סיקה טנדי. לסיבוב בערי שדה נשכרה שחקנית אחרת, וברנדו חלק בתפקיד עם אנטוני קווין. כשנשאלה אותה שחקנית מה היה ההבדל ביניהם ענתה, "כשהייתה בעיית תאורה בסצנת האונס והאור לא כבה, קווין היה מצחיק אותי במיטה בקולות שהיה משמיע. כשזה קרה עם ברנדו, צעקתי 'הצילו' שלא היה כתוב בטקסט והתכוונתי באמת להזמין משטרה, כי ברנדו היה אונס אותי באמת מול כל הקהל".

הוליווד רצתה אותו מיד, ופרד זינמן נתן לו תפקיד נכה על כסא גלגלים, בו הוכיח ברנדו שגם בישיבה בלי להניע איבר הוא יכול למלא את המסך. אלא שהוליווד של אז לא ידעה איך לבלוע את הבחור הממלמל, לבוש בטי שרטס וג'ינס, אנטי כוכב אשר מיומו הראשון לא שיתף פעולה עם יחצ"ני הוליווד והתקשורת.

קאזאן התבקש לשחזר ולביים את הגרסה לקולנוע של "חשמלית"; הוא הביא את רוב צוות ההצגה, רק ג'סיקה טנדי הוחלפה בויויאן לי, שהייתה אז כוכבת גדולה מאז "חלף עם הרוח". האולפן חשש שמחזה עם חומר נפץ כזה לא יעבור בלי כוכבת ענקית, וטנדי לא הייתה מוכרת מחוץ לניו יורק. ברנדו שיחזר את הופעתו המחשמלת וכבש את העולם בסערה. הוא הפסיד את האוסקר באותה שנה להמפרי בוגארט ב"מלכה האפריקנית", אך שתי השחקניות לצידו זכו באוסקר.

קאזאן ביים אותו שוב בסרט "ויוה זפאטה", על מנהיג מרד מקסיקני. ברנדו הראה את יכולת הזיקית שלו להפך לדמות אחרת לגמרי מהקודמת. מנקביץ, במאי מוערך, הזמין אותו לגלם את דמותו של מרק אנתוני ב"יוליוס קיסר" של שייקספיר, וברנדו, חסר הדיקציה, מלמל את המונולוגים השקספיריים מול סוללת שחקנים אנגליים כמו ג'ון גילגוד ואחרים האמונים על שייקספיר. את מה שלא הצליח להפיק בקולו הסדוק מילא ביכולת פיזית מדהימה. עד שגילגוד יצא מכליו לשבח את התוצאה.

ואז סטנלי קרמר הזמין אותו לשחק תפקיד שיקבע את דמותו כראש וראשון לצעירים המורדים. בסרט "הפרא", ברנדו משחק מנהיג כנופית אופנוענים, לבוש בג'ינס ישן טי שרט לבן ומעיל עור. הוא קיבע אופנה שלא עברה עד היום, והפכה להיות סמל של דור שלם. לזמן רב זה היה התפקיד הטוב האחרון בקרירה המבטיחה שלו. הוא חתם חוזה עם חברת "פוקס" והם הכריחו אותו לשחק בסרטים שלא הלמו את כישרונו ויכולתו. הוא שיחק קצין נאצי ב"כפירי אריות" והיה יפה להדהים בשיער מחומצן. הוא שיחק את נפוליאון ברומן רומנטי עלוב, והצליח לחזור לרגע לתפקיד משמעותי כשהוא משחק במיוזיקל "ברנשים וחתיכות", בו הוא התעקש לשיר בקולו ולא על ידי מחליף. אחר כך עשה שלושה סרטים שהפסידו הון. אחד מהם, לפי מחזה של ויליאמס, מול אנה מניאני וג'ון וודוורד. הסרט בוים בחוסר כשרון והיה כשלון. הוא משחק במערבון שלא הולם אותו ומסיים את התחייבותו ל"פוקס".

הוא שיחק עוד תפקיד אחד מופלא בסרט "חופי הכרך" של קאזאן. הוא ביים, וזה היה נסיונו היחיד כבמאי, מערבון בשם "אפאלוסה", שהיה חתרני לסוגו ולא הובן על ידי האמריקאים. אז הוא בורח לאירופה לזמן מה ומשחק בשני סרטים עם נטיות פוליטיות שמאלניות באיטליה, אך לא מצליח להתעלות. נראה היה שברנדו הופך להיות מי שהיה. הוא שב לאמריקה לתפקידים לא ממש משכנעים, ומופיע בסרטו האחרון והלא מוצלח של צ'ארלי צ'אפלין, "הרוזנת מהונג קונג". פאולין קייל, מבקרת חשובה בזמנה, הייתה היחידה שכתבה שהוא עדיין השחקן הגברי החשוב ביותר באמריקה. הוא משחק מול אליזבט טיילור קצין צבא המתמודד עם נטיות הומוסקסואליות בסרט "השתקפות בעין זהב"יופיים של שני השחקנים היה אירוע בפני עצמו שעבד לטובת הסרט. ברנדו הפך להיות סוג של שחקן בינוני עם עבר מפואר.

עם זאת, כשהפיקו את החלק הראשון של "סופרמן", ברנדו משחק את אביו והופך להיות השחקן הראשון שמרוויח מיליון דולר עבור שני ימי צילומים. הוא היה לשחקן שהרוויח הכי הרבה עבור עבודתו. הוא עזב את אמריקה, זנח את גופו, התחיל להשמין ויופיו דעך. שוב הוא שקע. ואז קרה הנס: קופולה מהמר עליו ומזמין אותו לשחק ב"סנדק".

מרלון חוזר מוכיח באחת שהוא שחקן ענק ומיוחד במינו. "זה לא סרט על המאפיה", אמר, "זה סרט על שחיתות נפשית". בפאריס ברטולוצי מצלם את הסרט "הטנגו האחרון בפריס". ברנדו נתן שוב הופעה מחשמלת בדמות הגבר היוצר מערכת מינית נעדרת רגש עם צעירה. לעולם תיזכר הסצנה בה הוא מבקש ממנה למרוח את פי הטבעת שלו בחמאה ולהכניס אצבע לישבנו. סצנה שהייתה מזעזעת באותם ימים. ברנדו, שהתמכר לאהבת הגלידה שלו, הלך ושמן. כשהוא הוזמן לשחק את תפקידו של קורץ המטורף ב"אפוקליפסה עכשיו", הוא כבר בקושי התנועע ועל אף שתפקידו קצר ועיקרו מונולוג אחד מצולם בחצי חשיכה ובישיבה, אי אפשר לשכוח את קולו של ברנדו ממלמל בסוף המונולוג את המלים, "האימה, האימה, האימה". אחר כך שב לכמה תפקידונים בסרטים לא חשובים.

ברנדו זכה פעמיים בפרס אוסקר: האחד על תפקידו ב"חופי הכרך", והשני על תפקידו כדון קורליאונה ב"סנדק". הוא לא טרח להגיע לטקס הראשון ושלח איזו אינדיאנית מידידותיו לשאת נאום על סבל האינדיאנים. לאחרונה היה מועמד לפרס על תפקיד משני ב"עונת יובש לבנה", אך לא זכה.

ברנדו סבל מבעיות משפחתיות: הוא היה נשוי פעמיים. בנו הסתבך בפרשת רצח ובתו התאבדה. היו שמועות שהיה דו מיני. שמועות שהוא לא ממש הכחיש אותן כשנשאל עליהן. בסוף ימיו השמין יותר ויותר והסתגר מפני העולם.

אין לדעת מתי יקום שוב שחקן בסדר גודל של ברנדו. כזה שישנה באחת את כל צורת המשחק. אחד כמו ברנדו, שהביא את הטבעיות והיכולת "להתנהג" בתפקיד. כלומר, להיות הדמות ולא לשחק אותה. זהו אובדן כואב ואדיר לעולם הקולנוע ולמעריציו.

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...