השיער הסגול והמשקפיים המעוצבים הפכו למותג בלתי נשכח. דיים עדנה. צילום: Eva Rinald, flickr.
יונתן גת. צילום: פייסבוק.
עוד בתרבות ובידור
 >  > 

גאים מצחוק: המלצות הומוריסטיות ליום כיפור

לקומיקאים ההומואים ולאלו הסטרייטים שדאגו לשבץ בדיחות מתרוממות היה חלק חשוב בחיזוק הלגיטימיות של הקהילה במאבקה לשוויון זכויות. לכבוד מסורת מרתוני הסרטים והסדרות של יום כיפור אנו מצדיעים לאנשי הטלוויזיה הגאים הבולטים

זה ישמע לכם מצחיק, אבל לא תאמינו כמה ההומור ובמיוחד ההומור העצמי שעסק בענייני הומואים ולסביות, הצליח להטיב עם הקהילה ולדחוף אותה בסולם דרגות הלגיטימציה. כן, גם הבדיחות על חשבון ה"מתרוממים" עשו זאת ובהפוכה והצליחו להעביר מסרים גאים בקרב קהלים שהעדיפו עד אז להתעלם. קבלו כמה מהאחראיים המרכזיים לכך שהרבה אנשים יכולים לחייך היום בגאווה.

גרהאם צ'פמן וחבורת מונטי פייתון

פרצופו אולי לא מוכר לכם מספיק, אבל גרהאם צ'פמן המנוח הוא אחד מהקומיקאים החשובים ביותר בתולדות הקומדיה הטלוויזיונית בכלל. מאז הקים יחד עם ג'ון קליז ("המלון של פולטי") את תוכנית הטלוויזיה המיתולוגית "הקרקס המעופף של מונטי פייתון" - ז'אנר הנונסנס הקיצוני שטף את המסך ועולם הקומדיה השתנה לנצח.

צ'פמן, גיי וסטרייט לוקינג, היה פעיל מאוד לטובת זכויות הקהילה הגאה והיה אחד הסלבריטאים הראשונים שהעזו לדבר על נטיותיו בחופשיות בתקשורת כבר בתחילת שנות ה-70. אך הפעילות החשובה באמת היתה במערכונים. הוא הטעין את הטקסטים של חבורת מונטי פייתון בבדיחות קוויריות ומנהגים הומואיים בצורה מתוחכמת.

ראשית כל, התוכנית התייחסה להומואים ולסביות ככאלה שנמצאים בכל מקום ובכל זמן ויש הרבה מהם. בתקופה ההיא, כשהנושא הושתק ונחשב לטאבו – זו היתה פריצת דרך בפני עצמה. בנוסף, המערכונים היו נראים במבט ראשון ככאלו שצוחקים על הומואים, אבל למעשה צחקו גם על הומפוביה. צ'פמן נהנה להציג הומופובים ככאלו שיש להם הרבה מה להסתיר ונהג לומר ששונאי הומואים הם בסך הכל כאלה שבילדותם אהבו לגעת לאחרים בבולבול. 

גם ייתר חברי "מונטי פייתון", הסטרייטים המוחלטים, שיתפו פעולה עם אותם תכנים ותרמו כמה מערכונים גאים שהפכו לקאלט כמו "שיר חוטב העצים" ו"גניבת הארנק". הטקסטים האלה היו מרכיב דומיננטי מאוד בגיבוש המתכון המרדני המפורסם של החבורה והמסרים שלכם חלחלו דרך חיוכים בכל העולם.

מונטי פייתון היו התעלול המתוחכם ביותר להעברת מסרים בלתי רצויים לאנשים שלא רצו לשמוע על כך. בדיוק מה שההומואים והלסביות היו צריכים בשעתו. וזו עוד סיבה להגדיר אותם כחבורת הקומיקאים החשובה והמשפיעה ביותר בעולם.

מיסטר האמפריז

הסדרה המיתולוגית "מישהו מטפל בך?" ספגה טענות רבות בשעתו, על כך שהציגה את דמות מוכר הבגדים המפורסם – מיסטר האמפריז (בגילומו של השחקן המנוח ג'ון אינמן), כהומו נשי ומוחצן, סטריאוטיפ פורטה, שלא מפסיק לרמוז על חיי המין שלו ושל אחרים. ואכן, לקהל המעונב של התוכנית היה מאוד נוח לקבל את העובדה ש"המתרומם" שמופיע בתוכנית הוא מאוד ברור. כלומר, קל לזיהוי בקלות. הקהילה הגאה בבריטניה ראתה בו עלבון.

אבל בפועל, התרחש תהליך הפוך: ההומו, הפך בטלוויזיה הבריטית של שנות השבעים המתקדמות, מסוטה מסוכן לחביב ומצחיק. כזה שבנות מתות עליו. כזה שסטרייטים לא מרגישים מאוימים ממנו, אלא מקסימום נבוכים. ברור שכיום, תפיסה זו של דמות הגיי היא ברברית פרקסלאנס, אבל באותם זמנים, זו היתה הדרך של הקהל לעכל את הנושא הטעון.

דיים עדנה

למרות שהוא איננו גיי כלל, בארי האמפריז, הוא האמא והאבא של אחד הזאנ'רים הקומיים החשובים ביותר בתרבות הפופולארית וזה שמזוהה מאוד עם הקהילה הגאה – הדראג המודרני. עוד בשנות ה-60 הופיע תחת דמותה הארוגנטית, החצופה, הצינית והשנונה מאוד של "דיים עדנה". במשך חמישים השנים שבאו לאחר מכן, היא הפכה לאייקון עולמי והשיער הסגול והמשקפיים המעוצבים הפכו למותג בלתי נשכח.

אך מעבר להומור הנשכני ויכולת האלתור העל אנושית כמעט, האמפריז הצליח לשנות תפיסת בידור שלמה כשהביא אל הפריים טיים העולמי (כולל אצלנו בסלון מול הערוץ הראשון המונופוליסטי של פעם) את הרעיון החתרני הזה, שגבר יכול להיות יותר אשה מאשה. וכשהתראיינו אצלה בתוכנית מיטב סלבריטאי הפלנטה, גם הקהל השמרני ביותר, החל לחבב את את הדראג אקט הזה.

האמפריז הודיע זה מכבר כי הוא מסיים את תפקידה של דיים עדנה על הבמה ויחזיר את השמלות הנוצצות אל ארון הבגדים. השנה, זו ההזדמנות האחרונה לראות אותה בפעולה על הבמה בבריטניה. אם יש לכם אפשרות, קנו כרטיסים ולכו לצפות באגדה סגולה שלא תשוב עוד.

מאט לוקאס ודיויד וויליאמס ("הממלכה הקטנה")

צמד הקומיקאים הפרוע הזה, נבחר לאחרונה בבריטניה ככותבי המערכונים הטובים ביותר של השנים האחרונות. הם ידועים בדמויות פרובוקטיביות, דיאלוגים בוטים ואנרכיה כללית שהופכת את הממלכה הבריטית לג'ונגל פרוורטי וקורע מצחוק.

אחד המערכונים הזכורים ביותר שלהם הוא "ההומו היחידי בכפר", שם דפיד תומאס, מתעקש לחשוב שהוא ההומו היחיד בסביבה ודואג שכולם ידעו זאת. לא בטוח שלוקאס, גיי מוצהר, התכוון למסרים המורכבים האלה כשיצר את הדמות, אבל המערכון, שהפך לקאלט מצוטט באובססיה, הוביל את הדימוי של הקהילה הגאה שלב אחד קדימה, הרבה מעבר ללגיטימיות הבסיסית. הוא הציג את קיומם של ההומואים כדבר כל כך שגרתי ומשעמם, עד שכמישהו מנסה להציג עצמו כאקסקלוסיבי, הוא יוצא מגוחך.

כי הרי לא רק שאין סיכוי שיש רק גיי אחד בכפר, אלא שעצם ההכרזות שלו והלבוש המוקצן שמתעקש להבליט את עליזותו – הופכים להתנהגות מטופשת ורצון נואש לזכות בתשומת לב. מערכון כזה, לא היה מצחיק כלל בשנות ה-70 או ה-80. איש לא היה מבין אותו אז. לכן, המערכון הזה הוא לא רק מצחיק - אלא מדגים הכרזת ניצחון.

אלן דג'נרס

לא רק שהקומיקאית המוכשרת הזאת הפכה להיות אחד הדברים הכי לוהטים בבידור האמריקאי (מכל הבחינות) היא גם לימדה את כולם (אפילו את ההומואים האמיצים) שיעור ביציאה מתוקשרת מהארון כשביצעה יציאה כפולה – גם כאדם פרטי וגם בדמותה בסדרה "אלן" מול לא פחות מ-46 מיליון צופים.

וזה היה צעד אמיץ עוד יותר ממה שנדמה. רבים חושבים שארה"ב היא ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות, אבל בפועל מדובר במדינה עם אזורים שכוללים מדגרת גידול של גזענות והומופוביה שאפילו באיראן לא היו מרשים. וכמובן שימין הנוצרי על המוניו דרש להחרים ולסלק מיד את הלסבית החצופה.

אבל מאז, דג'נרס היא קונצנזוס. אחרי שהנחתה את טקס האוסקר, היא כבר קיבלה חותמת. והיום, אפילו ישו בעצמו היה מודה שהיא הלסבית שכל אבא היה רוצה בבית.

יונתן גת הוא סגן עורך אתר NRG מעריב, שם התפרסמה הכתבה במקור

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...