דגל הקהילה הביסקסואלית. צילום: Peter Salanki, Flickr.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

המעגל הביסקסואלי לא יהיה שלם בלעדיך

פעילים ביסקסואלים מבקשים לבנות קהילה גדולה ומגובשת, שבינתיים מתקשה אפילו לראות את עצמה, וא/נשים מכל הגילאים נופלים בה בין הכיסאות. אירוע מרכזי ייערך ב-23 בספטמבר, יום הנראות הביסקסואלי העולמי

מאז 1999 מציינים מדי שנה ב-23 בספטמבר (בעיקר בארצות הברית, אך לא רק) את יום הנראות הביסקסואלי. היום הזה מהווה קריאה לכל מי שנמשך/ת ליותר ממגדר אחד רומנטית ו/או מינית לחגוג את הנטיה המינית שלו/ה, לדון בהיסטוריה של התנועה הביסקסואלית, ולהתאסף כקהילה. הקריאה פונה לכל הא/נשים הביסקסואלים וכל מי שאינו מונוסקסואל/ית (מי שנמשך/ת לאנשים ממין ו/או מגדר אחד).

בישראל התחילו לציין את יום הנראות בצורה רחבת היקף רק בשנה שעברה, באירוע ה-פסטיבי, והשנה הוא יצויין במסגרת המעגל הביסקסואלי. האירוע שיתקיים כמובן ב-23 בספטמבר הוא יוזמה בה התחיל קוטאלי לנדסמן. קוטאלי מציין: "הארוע הוקם על ידי ביסקסואלים, בשבילם/ן ולמענם/ן ובא לתת מרחב מגבש לקהילה הביסקסואלית בישראל ולתת במה לפעילות להרצאות, לסדנאות, הופעות, הפעלות ויצירה של חברי וחברות הקהילה הביסקסואלית ולמענם/ן וללא מטרת רווח." שמו של האירוע, והצורך במרחב מגבש אינם מגיעים מתוך ריק. קוטאלי עצמו כותב שהקהילה "במשך שנים היתה משוסעת ולעיתים מחוקה לגמרי", ואין לי אלא להסכים איתו.

כאשר מדברים על אירוע ביסקסואלי גדול, יש תמיד איזו תחושה ואיזה צורך להסביר למה צריך אירוע כזה, ומה מיוחד בביסקסואליות ולמה בכלל צריך לדבר על זה. יש נטייה לחשוב (וגם אצלי הייתה כזו, לפני שהתחלתי לנהל את פורום ביסקסואלים/ות בתפוז) שביסקסואליות היא סוג של חצי הומוסקסואליות וחצי הטרוסקסואליות, ואם יש נושאים שאינם מטופלים מצד מוסדות תמיכה בקהילה הסטרייטית, אז הקהילה ההומוסקסואלית תכסה את כל השאר, וזה לא נכון כל כך שזה כואב, כי אני רואה שזה לא ככה מידי יום בפניות בפורום.

אין תמיכה כמעט בכלל לא/נשים ביסקסואליות - והקשיים שלנו לפעמים כן יחודיים. התחושה שאין לנו מקום של ממש לדבר בו על הנטיה שלנו היא לחם חוקנו. גם כאשר אנחנו לוקחות מקום כזה, אנחנו מקבלים מרפקים מכל הכיוונים, ומבטים תוהים על זה שבכלל צריך פעילות כזו.

ביסקסואליות, ויתר הזהויות והנטיות תחת המטריה הפאנ/בי, על מגוון השילובים של משיכה (מינית ו/או רומנטית) ליותר ממין או מגדר אחד, היא נושא לא מדובר בחברה הישראלית, וגם בקהילה הגאה עצמה ממעטים לדון בו. בתקשורת אוהבים לקרא לקהילה הגאה – הקהילה ה"הומו-לסבית", תוך כדי שכחה שיש עוד זהויות והעדפות, וגם כאשר מציינים אותנו בכתבה, ביסקסואלים (וטרנסג'נדרים) יוזכרו פעם אחת בלבד בתוך הכתבה – כחלק מפירוט משמעות ראשי התיבות להט"ב, וזה עוד במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, קיומה של משיכה שכזו יוכחש לחלוטין, כאשר התפיסה של מחיקת הביסקסואליות והביפוביה רווחות בתקשורת.

גם בתוך הקהילה, או בזמו מצעדי הגאווה, ביסקסואליות כמעט אינה מיוצגת, וגושים ביסקסואלים נוטים להיות מזעריים, ומושכי מבטים ואש - ולא במובן הנעים. לעיתים מציגים את הביסקסואלית כלסבית ש"מדי פעם צריכה זין" או "הומו בארון", במקרה היותר גרוע מציגים ביסקסואלים כלא מסוגלים למחויבות, שקרנים, או סתם כאלו שלא סגורות על עצמנו או פשוט רוצות לבלות קצת לפני שניסגר על עצמנו וננטוש את הקהילה ונחזור לחיים סטרייטים.

האירוע הוא חשוב לקהילה, בגלל הסיבות האלו – אין לנו תמיכה, ואנחנו לא מדוברים/ות. זה מוביל לזה שבעצם אנחנו מרגישות רוב הזמן שאין לנו לאן לפנות, לא מכירות ארגונים קיימים, לא מכירות את המשאבים הקהילתיים השונים בנושא שהם דווקא כן נגישים, אבל לא מספיק מפורסמים. למרות הכל מתוך המקום הזה של הריק והואקום, שבו אנחנו לא מדוברות כן קמות קבוצות שונות שכן עושות רבות, אבל בגלל חוסר הדיבור, אנחנו לא שומעות אחת על השניה, וכאשר כן, בגלל שאנחנו כל כך קטנים ולא מגובשים שמריבות מתגלעות בקלות.

קוטאלי כותב על זאת, בהסבר לחשיבות האירוע: "הערך החשוב ביותר שאני רואה בקיום האירוע, הוא במתן נקודת מפגש לכל הזרמים, הקבוצות והארגונים בקהילה הביסקסואלית בשביל לדבר, ולהציג את עצמם בפני הקהילה, קודם כל, ואז גם להציג את הקהילה כלפי חוץ. רק ככה המעגל הביסקסואלי באמת יכול להיות שלם." לאירוע יש מטרה, והיא להנכיח את הקיום של הקהילה ולגבש אותה, קודם כל – כלפי עצמה. להראות שהנה, כן יש קהילה – וכן יש תמיכה ומשאבים ייעודיים לכל הבי. אנחנו יוצרות ויוצרים אותם בעצמנו. לתמוך קודם כל אלו באלו, לפני שנוכל לצאת החוצה.

אנחנו באים ובאות ביום הזה ובמקום הזה, שלא סתם נבחר להתקיים לצד פסטיבל אייקון (המהווה את אירוע התרבות הגיקית הגדול של השנה), המהווה מוקד משיכה גדול לאנשים מכל הגילאים שלעיתים מרגישים שונים. קיימת חפיפה רבה בין הקהל הגיקי ללהטבא"קי. אנו באים כדי לקחת לעצמנו מקום – לא מאחרים, כי יש מספיק מקום לכולם, אבל בגלל שאף אחד לא לוקח אותו, ולכן אף אחד גם לא יודע שיש אחד כזה. מקום שאני מקווה שיגדל, שיהווה נקודת התחלה לסינרגיה בין ארגונים, פורומים וקבוצות, מקום לכריתת בריתות והתחלה של חברויות, גם בין קבוצות וגם בין אנשים פרטיים - שאולי פתאום יגלו במעגל א/נשים שגרים/ות קרוב אליהם, עובדות איתם, או נמצאים באותו הבסיס, הפנימיה או האוניברסיטה.

אנחנו צריכות וצריכים כל אחד ואחת, כדי שנוכל לבנות קהילה גדולה ומגובשת, שבינתיים מתקשה אפילו לראות את עצמה, וא/נשים מכל הגילאים נופלים בה בין הכיסאות כאשר האינטרנט עדיין נותר המקום היחיד בו אפשר למצוא אחרים/ות, אם אנחנו אוזרות אומץ לחפש (שלא היה לי, אישית, במשך שנים). אנחנו מזמינות/ים כל אחד ואחת, לצאת החוצה ולהפגש בחיים האמיתיים, לשמוע, להשמע, לראות ולהראות, כי המעגל הביסקסואלי לא יהיה שלם בלעדיך.

האירוע יתקיים ביום שני, ה-23 לספטמבר, ברחוב הארבעה 16 בתל אביב לאורך כל היום. באירוע יתקיימו הרצאות בנושאים ביסקסואלים למען הקהילה, פאנל של ראשי קבוצות וארגונים וגם סתם פעילויות בשביל הכיף.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...