דארן יאנג. יציאה טבעית וקז'ואלית מהארון. צילום: יחסי ציבור.
ג'סטין פשנו. הספורטאי המקצועי הראשון שיצא מהארון - ושילם על כך בחייו. צילום: 7sur7.be.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

רוח ספורטיבית עליזה

הספורטאי המקצועי הראשון שיצא מהארון ב-1990, שילם על כך מחיר כבד ומת בנסיבות טראגיות. אך כיום, יותר ויותר ספורטאים, חלקם מענפים הנחשבים "גבריים" ומזוהים עם סטריאוטיפים הטרוסקסואלים, יוצאים מהארון. האחרון שבהם הוא המתאבק בן ה-29, דארן יאנג, שמוסיף ענף ספורטיבי חדש לרשימה הוורודה. משחקים עליזים

לפני פחות משנה עשה המתאגרף בן ה-31, אורלנדו קרוז, היסטוריה קטנה כשהפך למתאגרף המקצועי הראשון שיוצא מהארון. כעת, מצטרף אליו המתאבק דארן יאנג מה-World Wrestling Entertainment (ה-WWE), שמוסיף ענף ספורטיבי חדש לרשימת הספורטאים הגאים.

יאנג בן ה-29 מצטרף לקבוצה הולכת וגדלה של ספורטאים גאים מענפים "גבריים" המזוהים עם סטריאוטיפים "הטרוסקסואלים", שהצהירו על נטייתם המינית בחשיפה תקשורתית רחבה. בכך הוא עושה צעד חשוב לעבר שבירת סטיגמות ודעות קדומות על חברי הקהילה שנמצאים, כמובן, בכל ענף ספורטיבי מרכזי - "גברי" ככל שיהיה. אך היציאה של ספורטאים גאים מהארון היא לא עניין של מה בכך, וכל אחד מהם לוקח על עצמו סיכון מחושב ולוקח בחשבון אפשרות לפגיעה בקריירה שלו. 

בראיון ל-TMZ נשאל יאנג האם הוא חושב שספורטאי הומו מחוץ לארון יוכל להצליח בענף. "בהחלט, בהחלט", הוא אמר, "תסתכל עלי - אני סופרסטאר ב-WWE, ואם להיות כן איתך, אני הומו. ואני שמח, מאוד שמח". 

המראיין שיבח את יאנג על יציאתו מהארון ויאנג ענה: "אני לא חושב שזה משנה, זה משנה? האם זה משנה לך? האם זה משנה את מה שאתה חושב עלי". בהמשך הוא אמר ש"אני מניח שאם אתה רוצה לקרוא לזה 'לצאת מהארון'. אני באמת לא יודע לומר מה זה בדיוק, ואיך לקרוא לזה. אני בסך הכל אומר לך שאני מאושר במי ומה שאני, נוח לי עם עצמי. ואני שמח לחיות את החלום שלי". 

יאנג התייחס לשאלה האם הוא חושש מכך שאנשים בענף, מאמנים או אוהדים שלו יגיבו בשלילה ליציאה שלו מהארון. "יש אנשים שאולי לא יאהבו את זה, יש אנשים שיאהבו את זה מאוד, אבל אני כאן כדי לרצות את עצמי בלבד. אני כאן כדי להיות מאושר, וזה מאוד חשוב לי להיות מאושר ושלם עם עצמי". 

שינוי חברתי הדרגתי

יציאתו מהארון של יאנג היא אירוע משמח בזירת הספורט המקצועי, משום שלפני שנים ספורות בלבד, היה קשה לתאר שיבוא יום בו יהיו ספורטאים הומואים מחוץ לארון ברוב הענפים המרכזיים. למעשה, רק בסוף שנת 2009 יצא השחקן ראגבי הבריטי גארת' תומס מהארון, ובכך הפך לכוכב הספורט הפעיל הידוע ביותר, שעשה את הצעד ובישר לעולם על זהותו המינית. מאז, הלכו בעקבותיו ספורטאים אחרים.

תומס שבר את ארון הזכוכית שמנע מספורטאים הומואים לצאת והראה כי מים רבים זרמו מאז התאבדותו של הכדורגלן הראשון בהיסטוריה שיצא מהארון, ג'סטין פשנו. במשך שנים ארוכות סיפור החיים הקשה של פשנו ובמיוחד סופו הטראגי, הדהדו בעולם הספורט והחרידו ספורטאים הומואים ולסביות רבים שבחרו שלא לצאת מהארון כדי שלא לחוות גורל דומה.

למעשה, אי-אפשר לדבר על יציאה מהארון בעולם הספורט התחרותי והקשוח, בלי להזכיר את חייו של פשנו, כדורגלן מצליח בליגה האנגלית הבכירה, שיצא מהארון ב-1990. קודם לכן, הוא ניסה לעבור "המרה" במטרה "לתקן" את זהותו המינית, ואף ביקש לחזור בתשובה ולחיות חיים נוצריים-דתיים, אך בלא הצלחה. הוא הזדעזע מהתאבדותו המתוקשרת של צעיר הומוסקסואל והחליט לבסוף לצאת מהארון.

המחיר ששילם פשנו על החשיפה שלו היה כבד מנשוא: בבת אחת הוא הורחק מהקהילה האפרו-בריטית, והואשם בכך שהוא "מבייש" את התרבות השחורה והדתית. גם בעולם הספורט הוא הותקף רבות וביתר המקרים נתקל ביחס מנוכר ומזלזל, מצד מאמנים, מנהלי קבוצות, שחקנים עמיתים ואוהדים. כאחד השחקנים השחורים הראשונים בליגה הבכירה, הוא זכה קודם לכן ללעג ונתקל בגזענות קשה ביציעי הכדורגל האלימים, ויציאתו מהארון הוסיפה למטר הקללות והנאצות הגזעניות גם ביטויים הומופוביים מלאי שנאה. המצב החריף עד כדי כך שפשנו נאלץ לעזוב את אנגליה ועבר לשחק בארה"ב.

למרות שהקריירה שלו בארה"ב הלכה והתבססה, הדרמה הגדולה באמת בחייו של פשנו חיכתה מעבר לפינה. בשנת 1998, שלוש שנים לאחר שעבר לארה"ב, התלונן נער בן 17 במשטרה, ואמר שפשנו תקף אותו מינית. פשנו הכחיש את הדברים וטען שמדובר בעלילה, אך נמלט לאנגליה מחשש להתנכלות והומופוביה. מספר שבועות לאחר מכן, גופתו נמצאה בלונדון, כשלידה מכתב התאבדות הטוען לחפותו. "ברחתי לאנגליה כי ידעתי שלא אזכה למשפט הוגן", כתב פשנו, "כהומוסקסואל דיני נחרץ ונקבע מראש מבלי שאוכל להציג את טיעוניי או להיאבק על חפותי". 

גם שנים רבות אחרי מותו, אחיו של פשנו, ג'ון, גם הוא כדורגלן מפורסם ופופלרי - ממשיך להתנער מאחיו, שנים אחרי מותו הטראגי. ב-2012 הוא אמר בראיון עיתונאי כי הוא לא מאמין שאחיו היה הומו, וטען שמדובר לדעתו ב"תעלול יחצ"ני" שנועד למשוך פרסום וחשיפה. בכך הוא חזר לקו המתנכר וההומופובי שהפגין כלפי אחיו, עמו ניתק כל קשר בעקבות יציאתו מהארון. גם היום יש כאלו שטוענים שפשנו לא היה הומוסקסואל, ושהוא יצא מהארון רק בשביל לזכות בתהילה וכסף. 

רק בשנת 2008, כ-18 שנה לאחר יציאתו של פשנו מהארון, העז שחקן בינלאומי נוסף לאזור אומץ ולספר על כך שהוא הומוסקסואל. שחקן הכדורגל הצרפתי אוליבר רוייר סיפר שהוא הומו רק לאחר שיצא לגימלאות ופרש מקריירת המשחק והאימון. הבא אחריו היה, כאמור, גארת' תומס, שהיה השחקן הפעיל המפורסם הראשון מחוץ לארון ופתח את הדלת לספורטאים מקצועיים אחרים. 

נשים וספורטאים בענפים "רכים" מסתכנים פחות

סיפורה של מרטינה נברטילובה שונה לגמרי. הטניסאית המקצוענית והאהודה ברחבי העולם יצאה מהארון ב-1981, אז הייתה בשיא הפריחה המקצועית שלה. הספורטאית הלסבית, שנמלטה לארצות-הברית מצ'כיה הקומוניסטית, סיפקה לעולם סיפור על החלום האמריקני המושלם, והתקבלה בחיבוק חם ואוהב במערב. במקביל לקריירה המקצועית שלה היא עסקה גם בקידום ענייני הקהילה הגאה והפכה עד מהרה לפעילה בולטת לזכויות הלהט"ב בארה"ב ובעולם. 

השילוב בין הבריחה מברה"מ אל המערב המקבל והפתוח, לכאורה, יחד עם העובדה שהיא אשה לסבית ולא גבר הומו הקלה על קבלתה החברתית והמקצועית של נברטילובה. למרות שיש פחות ספורטאיות מקצועיות לסביות מחוץ לארון, נראה כאילו הן מתמודדות עם פחות התקפות ואירועים הומופוביים מאשר ספורטאים גברים. בפרט כאשר מדובר בענפים אלימים ואגרסיביים, המזוהים עם תרבות הטרוסקסואלית-גברית, שובניסטית והומופובית.

בענפים ה"רכים" ניתן למצוא סיפורים של הומואים מחוץ לארון שצלחו בלי בעיה מיוחדת את החשיפה, גם בשנות ה-90 של המאה הקודמת. גרג לוגאניס, שזכה בשתי מדליות זהב בקפיצה למים, התראיין ב-1995 על ידי ברברה וולטרס בתוכנית הטלוויזיה 20:20, שם סיפר שהוא הומו - ונשא איידס.

באותם ימים, מדובר היה בסנסציה חסרת תקדים כמעט, ובכל זאת הספורטאי האהוב התקבל בחיבוק חם על ידי האוהדים, שזכרו את סיפורו המופלא כשהצליח לזכות במדליית הזהב למרות פציעה רצינית במהלך התחרויות. במהלך התחרויות, נפצע לוגאניס ופתח את ראשו, ונזקק לטיפול רפואי ולתפרים שבוצעו על ידי רופא שנכח במקום. לוגאניס אמר בראיון מאוחר יותר, כי באותה תקופה כבר ידע שהוא נשא HIV, וחשש שהרופא נדבק ממנו באיידס. הוא סיפר לאנשי הוועד האולימפי על מצבו, והרופא עבר בדיקה שהראתה שהוא לא נדבק בנגיף.

לוגאניס פרץ את הדרך עבור ספורטאים בענפי השחייה והקפיצה למים, ובראשם הסוויטהארט של הקהילה הגאה, הקופץ למים האוסטרלי, מתיו מיצ'ם. מיצ'ם גילה לאומה האוסטרלית על נטייתו המינית בראיון שנתן לעיתון "סידני מורנינג הראלד" ב-2008, קצת לפני שנתן את הופעת חייו באולימפיאדת בייג'ין, שם קטף את מדליית הזהב ושבר שיא היסטורי כשהשיג את הניקוד הגבוה ביותר על קפיצה בודדת.

במהלך התחרויות, מיצ'ם לא התבייש בהומוסקסואליות שלו, ואף הציג את בן-זוגו לראווה בראיון שנתן לרשתות הטלוויזיה לאחר הזכייה. הוא התראיין למספר שיא של אמצעי תקשורת בעולם, ולקח חלק בקמפיינים שנועדו לקדם את זכויות הקהילה הגאה ולהיאבק בלהט"בפוביה.

כך שהספורטאים הגאים בהחלט מתחילים להרגיש בנוח יותר ויכולים היום, יותר מאי-פעם, לשתף את העולם בזהותם ובחייהם הפרטיים. דארן יאנג יכול להתגאות בכך שהוא יצא מהארון בצורה טבעית וקז'ואלית, ולא עשה סיפור גדול מהנטייה המינית שלו. הטבעיות בה הוא מקבל את עצמו, כך נראה, והאופן בו בחר לצאת מהארון, מעידים על כך שרוח ספורטיבית עליזה במיוחד מנשבת בספורט המקצועי העולמי - גם בענפים המזוהים עם הסטריאוטיפים הגבריים הרגילים.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...