אולימפיאדת החורף בסוצ'י 2013. צילום: לוגו התחרויות.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

Don’t Ask, Don’t Tell באולימפיאדת סוצ'י

ההתעסקות בסוגיית "סוצ'י כן או לא" מיותרת לגמרי, משום שהמאבק ברוסיה צריך להמשיך, בכל הכוח, בגלל שיש להיאבק נגד חוקים להט"בפוביים ואלימים בכל מקום ובכל זמן. גם במקומות שבהם לא מתקיימת, במקרה, אולימפיאדה

על רקע המאבק העולמי נגד החקיקה ההומופובית ברוסיה, שיגר אתמול הממשל במדינה מסר בנוגע לספורטאים אולימפיים הומואים ולסביות ואמר כי הם לא יופלו בתחרויות ולא נשקפת להם סכנה. זאת, אם מתעלמים כמובן מהאותיות הקטנות, שכמו תמיד מקלקלות את האידיליה וצפויות לעשות לוועד האולימפי כאב ראש לא קטן, עד עד לסיום האירועים בחורף 2014.

בניגוד לדיווחים בחלק מאמצעי התקשורת, רוסיה לא הודיעה רשמית על מעצר של ספורטאים הומואים ולסביות שייצאו מהארון. מה שבכירים בממשל הרוסי כן אמרו, וצוטטו בהרחבה בתקשורת העולמית, היה מסר שניסה דווקא להרגיע את הרוחות. הדגש הוא, כמובן, על המילה "ניסה". לפי הוועד האולימפי הרוסי, מי שכן צפוי להיחקר הם ספורטאים שיגיעו כדי לערוך "פרובוקציות" מכוונות, לתקוף את חוקי המדינה ולעבור עליהם בפומבי וכצעד מחאתי.

כן הם הדגישו שרק ספורטאים שיקדמו "אג'נדה הומוסקסואלית", דוגמת עריכת מצעד גאווה מאולתר או מפגני תמיכה בקהילה, בניגוד לחוק הרוסי, ייחקרו על ידי המשטרה.

מאחר וספורטאים אולימפיים לא מרגישים בדרך כלל צורך פתאומי לערוך מסיבות גאווה באמצע התחרויות (לפחות עד היום), סביר להניח שהסיכון למעצרים שואף לאפס. נוסף על כך, יש לזכור שרוסיה משתדלת מאוד לשמור על התדמית העוצמתית והרצינית שלה בתחום האתלטיקה והספורט ומשקיעה מאמצים כבירים בהכנות לתחרויות, בין היתר בגלל שאיפתו של הנשיא פוטין הנחוש להראות שרוסיה היא עדיין אימפריה. תקרית בינלאומית ומעצר מתוקשר של ספורטאים הם הדבר האחרון שהיא צריכה ברזומה שלה.

למעשה, ההתעסקות בסוגיית "סוצ'י כן או לא" מיותרת לגמרי. המאבק ברוסיה צריך להמשיך, בכל הכוח, מסיבה פשוטה יותר מאשר קיום התחרויות ב-2014: יש להיאבק נגד חוקים להט"בפוביים ואלימים בכל מקום ובכל זמן. גם במקומות שבהם לא מתקיימת, במקרה, אולימפיאדה. רדיפת להט"בים אינה לגיטימית בשום מקום, בשום זמן ובשום מקרה, והעיסוק הבלתי פוסק בשאלה "האם ספורטאים גאים יעצרו או לא" הוא מגוחך, על גבול ההיסטרי.

קחו למשל את המקרה של צבא ארה"ב. בגלל סעיף הומופובי שנולד מ(סוג של) כוונות טובות, במשך שנים פעלה בו מדיניות של Don’t Ask, Don’t Tell שבקיצור נמרץ גרמה להומואים ולסביות לשרת בצבא בביטחה, כל עוד נשארו בארון. מיותר לציין שזו אג'נדה בעייתית מאוד, מדכאת ולא שיוויונית, והיא בוטלה למזלנו - אבל היא אפשרה סוג של שינוי שהיה דרוש לצבא האמריקני, מעין "תקופת הסתגלות" שנתנה לכל הצדדים להתרגל לרעיון שבצבא ישרתו גם הומואים ולסביות (וגם ביסקסואלים ואולי גם טרנסג'נדרים, בתקווה). 

כן הדין במקרה של סוצ'י, שתתנהל תחת מדיניות מאולתרת של Don’t Ask, Don’t Tell. אפשר לראות בכך "הסכמה בשתיקה" של ספורטאים גאים, אפשר לראות בזה סוג של הערכה לחוק ולתרבות המקומיים (גם כשהם הומופובים ואלימים). ואפשר פשוט להתעלם מההיבט הזה ולזכור שיש עוד הרבה זמן עד האולימפיאדה, ושצריך למקד את המאמצים במאבק לשינוי החוקים בלי קשר לסוצ'י, כי אלימות נגד קהילת הלהט"ב היא דבר חולני ונוראי שיש להילחם בו בכל החזיתות ולא רק מהזווית האולימפית.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...