טובה ינסון, מחברת ספרי "המומינים". צילום: Reino Loppinen, ויקיפדיה.
עוד בתרבות ובידור
 >  > 

רדיקליות וחופש מגדרי בעמק המומינים

השבוע מלאו 99 שנים להולדתה של טובה ינסון, מחברת סדרת ספרי המומינים, שהייתה ביסקסואלית וחיה עם בת זוג. לכבוד המאורע חזרנו אל עמק המומינים הקסום במסע אחר המסרים החתרניים ופורצי הגבולות של מגדר וזהות

סביר להניח שכאשר טובה ינסון פרסמה את הספר הראשון בסדרת "המומינים", היא לא חשבה שהדמויות שהמציאה יהיו לסמל של תקופה ולשגרירות של שינוי. בני משפחת מומין - מומינאבא, מומינאמא, מומין, סנורקה וכמובן סנופקין ומאי הקטנה הבלתי-נשכחים - כבשו את דמיונם של ילדים ומבוגרים גם יחד, וזכו לפופולאריות עצומה בעולם. השבוע מלאו 99 להולדתה של ינסון, וזו הזדמנות נפלאה לחזור אל יצירותיה ולהבין כיצד הן הצליחו ועדיין מצליחות לכבוש את לבם של כל כך הרבה אנשים.

בסיפור חייה של ינסון קל למצוא את היסודות ליצירתה ואת עולם הערכים שהיא הנחילה לדורות רבים. ינסון הייתה ביסקסואלית, ואת מערכת היחסים שלה עם המאיירת טוליקי פייטילה היא לא הסתירה מעולם. השתיים הכירו והיו לזוג בשנות החמישים של המאה הקודמת, שנים ספורות לאחר שהספרים ראו אור, בעת שינסון הייתה בשיא פריחתה המקצועית. הן לא יצאו מהארון באופן "רשמי", אך ניכר שינסון ביקשה לשדר שמדובר ביחסים רגילים וטבעיים. היא סירבה לראות במערכת יחסים עם אשה עניין זר או חריג.

ינסון חשפה את נפשה בעיקר בכתיבה. בסדרת הספרים שכתבה עולים מסרים מורכבים מאוד ואוניברסליים, המנותקים ממקום, מזמן ומנסיבות. הם מקדמים תפיסות הומניסטיות של שוויון, אהבה וקבלת האחר. הופעתם מיד עם תום מלחמת העולם השנייה, כשהעולם היה מטולטל ונסער מעוצמת השנאה והאלימות, הייתה סימן לתקווה ומסר של אופטימיות שעודד רבים.

העולם חיבק את משפחת המומינים

ספרי המומינים היו פורצי דרך לא רק במסרים שעלו מהם, אלא גם באופן שבו הם התקבלו. הם היו מניצניה של ספרות הילדים המורכבת שהופיעה בעולם לאחר מלחמת העולם השנייה וביקשה להסביר לדור הילדים של אז מושגים חדשים, כדי לשכך את כאב המלחמה ולהשכיח את הזוועות שאירעו בה. אך למעשה, הספרים, שהראשון שבהם נכתב בימי המלחמה ובתגובה על הדיווחים על האירועים הקשים בה, היו עוצמתיים כל כך עד שגם היום, למעלה מיובל לאחר צאתם לאור, הם עדיין מנחילים ערכים אמיצים ביותר ורלוונטיים מתמיד.

זהותה המינית של ינסון מהותית לשרטוט הביוגרפיה שלה ולהבנת עמדת המוצא לכתיבתה. לא ניתן לנתח את סדרת ספרי המומינים מבלי לעמוד על הקשר אמיץ שלהם לסוגיות של זהות והגדרה עצמית, סוגיות שבאות לידי ביטוי שוב ושוב בספרים ובעיבודיהם השונים, דוגמת סדרת האנימציה ששודרה בין היתר בישראל.

הרכוּת והתמימות של הדמויות, הקבלה של אנשים שונים ומשונים, אשר להם מאפיינים (חיצוניים ואחרים) שונים ומגוונים ביותר, עוברת כחוט השני בכל הספרים. קבלת האחר והשונה מוצגת בהם באופן טבעי לגמרי, ובתוך כך הם מפרקים מוסכמות ומסגרות חשיבה בכל הקשור לחלוקת התפקידים המגדריים במשפחה וביחסים.

כיצד ייתכן ששנים ארוכות לפני הופעת תנועת זכויות הלהט"בית, קיבלו התקשורת והחברה את ינסון בחיבוק חם כל כך? ההסבר ההגיוני ביותר הוא שמשום שהיא עצמה התייחסה לדברים בצורה טבעית כל כך ובחרה שלא להחצין את מערכת היחסים שלה, גם העולם השמרן והמוסרני של אותם ימים קיבל זאת בחן. הקבלה של ינסיון כאיקונה תרבותית, האהובה על ילדים ומבוגרים רבים כל כך, נזקפת לזכות יצירותיה המופלאות והדמויות מלאות הקסם שבתוכן.

לקרוא תיגר על גבולות המגדר

מלחמת העולם השנייה הותירה בעולם צלקות רבות. מימדיה של המלחמה האיומה הדהדו שנים רבות באלו שחוו אותה על בשרם, והיא עיצבה את התרבות במובנים רבים. יצירות הספרות שרווחו לאחר המלחמה עסקו בנושאים חדשים-ישנים, והעלו שאלות שנותרו פתוחות נוכח הזוועות של אותה תקופה אפלה בתרבות האנושית. בו בזמן הן העלו על הפרק נושאים שנוגעים ישירות לזכויות אדם, להומניזם, לקבלה ולחמלה, נושאים שהעיסוק בהם היה כתגובת נגד לספרות התעמולה המחרידה.

ספרות הילדים הייתה אחת הזירות הראשונות שבהן פרחה מגמה זו, אולי משום שהילדים היו דור ההמשך, אלו שעל כתפיהם הונחה המשימה הבלתי-אפשרית כמעט: לבנות עולם שפוי מזה שידעו בני-האדם עד כה. במרחב רווי הטראומות והכאב זה צצה סדרת ספרי המומינים, אך המסרים שוינסון שזרה בסיפוריה נראים רלוונטיים ביותר גם היום.

כך, למשל, היא שמה בהם דגש על אינדיבידואליות ועל קבלתה, ויש חוקרי ספרות המוצאים בטקסטים שלה גם חתרנות אנטי-ממסדית, אולי אפילו אנרכיסטית, בדמויות כמו סנופקין המיוסר (והספק מסטול) ומאי הקטנה, הג'ינג'ית הסוררת שקראה תיגר על גבולות המגדר.

משפחת המומינים היא משפחה מיוחדת ביותר. מומינאבא מפגין נאמנות רבה למשפחתו משום שהוריו נטשו אותו בפתחו של בית יתומים ומאז הוא נשבע להיות אב חם ואוהב. מומינאמא לבושה בסינרה ומבלה זמן רב בטיפול במשפחה, בבית ובאורחים הרבים, אך מעת לעת היא יוצאת למסעות ולהרפתקאות בטבעיות גמורה.

הרבה לפני שקמה התנועה לשחרור האישה נחשף העולם למומינאמא, ששומרת על מקומה ורצונה, זכותה לחופש ולזמן איכות עם עצמה, ולמומינאבא, שותף מלא במלאכות הבית, שעד לאותה תקופה (ולצערנו גם בימינו בציבורים מסוימים) נחשבו ל"אחריותה" של האישה בלבד.

מאי הקטנה, חמת המזג והישירה, רחוקה מדמות הילדה הטובה והשקטה שספרי הילדים המוקדמים יותר ניסו להנחיל. סביר להניח שהיא סבלה מ-ADHD, ולא מן הנמנע שהיום הייתה מטופלת במנות גדולות של ריטלין, אבל בעמק המומינים גם היפראקטיביים מוצאים את מקומם ואינם צריכים להתיישר עם המוסכמות השלווה והאטיות.

מאי ילדה נמרצת ביותר, יוזמת ויוצרת, ובתור שכזו יש לה מקום של כבוד בפנתאון הדמויות הנשיות שפרצו את גבולות הדימויים המקובלים על יכולתן של נשים להיות "אחרות", שונות מהדימוי שהחברה הכתיבה להן עד אז. מסיבות אלו ומסיבות רבות אחרות מאי מהדמויות החביבות עליי ביותר בספרי המומינים - להבה קטנה ומקפצת של חדות, פיקחות ומהירות-תגובה.

גם הטבעיות שבה היא מאומצת לחיק המשפחה ומתקבלת אליה, נושאת מסרים מרגשים של קבלת האחרוּת הפסיכולוגית, הרגשית ואפילו הפיזיולוגית (בכל זאת מדובר בבת-אדם בעולם של מומינים). גם סנופקין, נווד היוצא אל הטבע "כדי להיות לבד מבלי להרגיש בודד", הוא דמות מורכבת מאוד שמתאימה ביותר לימינו. יש בו כעס גדול על הממסד (כמו לדוגמה שומר היערות), והוא אינו חושש מפעולות גרילה, שנחשבות אנרכיסטיות וחוצות בקלות את גבולות החוק והסדר.

פורע חוק וטוב לו

לא פלא שכילד היפראקטיבי ומבולבל התחברתי לשתי הדמויות האלה יותר מכול. הן ייצגו יפה את שני צדי האישיות שלי, שרק בשנות ה-20 שלי הפציעו החוצה אל העולם – הלהבה המתפרצת והאנרכיסט חובב המוזיקה, והכמה לריחוק – שני צדדים מנוגדים לכאורה שמרכיבים אותי ומרכיבים עוד הרבה אנשים שפגשתי בחיי ובמהירות הפכו לקרובים לי מאוד.

בעולם המסודר והשיטתי שספרי הילדים מציגים על פי רוב, מדובר ברפרטואר מדהים של דמויות פורעות סדר וחורגות מהנורמה, שמצליחות פעם אחר פעם לשבור את התפיסות המודרניות ביותר שלנו על עצמנו ועל סביבתנו.

לדעתי, העוצמה של סדרת הספרים באה בין היתר מהיותה מרחב לא-סטרילי. הוא רווי במאפייני אישיות שחלקם בעייתיים מאוד, בקונפליקטים שונים ומשונים ובדמויות מורכבות שאינן ניתנות לחלוקה ברורה ואבסולוטית בין "טוב" ל"רע". עקרונות כמו חירות האדם וחופש התנועה בולטים ביותר, וכן הניתוק המוחלט שלהם מסוגיות של זמן, מרחב וטריטוריה. מכאן שואבים הספרים את יכולתם להתחבב על אנשים מתרבויות שונות, לחצות זמנים ולהישאר רלוונטיים עשרות שנים לאחר שנכתבו ופורסמו לראשונה.

כולנו צריכים עמק מומינים קסום בחיינו

דווקא היום, שנים רבות לאחר שספרי המופת האלו יצאו לאור, נמצאת החברה העולמית בכללה והישראלית בפרט על פרשת דרכים. בתקופה שבה ויכוח תרבותי סוער על מקומן של נשים במרחב הציבורי, וכפועל יוצא מכך גם במרחבה האישי והמשפחתי, מתלהטים הדיונים על זכותם של מיעוטים לשוויון ולשילוב חברתי אמיתי ומלא ומתעוררים מאבקים קשים על גבולות, חוקים, חופש ביטוי וצדק חברתי. זה הזמן המתאים ביותר להוריד את הספרים המופלאים של טובה ינסון מהמדף, לנגב מהם את האבק, ולצלול אל תוך עמק המומינים הקסום.

מתוך הדמויות האלו, שהקסימו אותנו כילדים ונצרבו אל תודעתנו, נוכל ללמוד להיות בני-אדם טובים יותר, ועד כמה מאבקים כאלו מרחיקים אותנו זה מזה ומקבעים את הסטיגמות והתוויות שאנו מדביקים, מתוך הרגל, לאנשים ששונים מאיתנו אך במעט.

דווקא החזרה לסיפורי המומינים, שנכתבו על רקע הטראומה שהותירה מלחמת העולם השנייה, שנות השיא האפלות והצורבות של שנאת האחר, הזר והחריג, היא זו שאולי תוכל להכניס לחיינו קצת פרופורציות, ועוד יותר מזה – המון אהבה ללא-תנאי ותמימות וחמלה שלפעמים חסרות לנו. את הערכים הנפלאים האלו, ועוד רבים אחרים, אפשר למצוא בשפע בעמק המומינים.

- הטקסט מבוסס בחלקו על טור שפורסם במקור ב-ynet 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...