אילוסטרציה. צילום: אספרטה פלמה, flickr.
עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

הדפוסים שמנהלים אותי

תום כתב שהוא לא יודע איך להיות אופטימי ולהאמין בעצמו. הפסיכולוג ד"ר עופר מאורר הציג שתי אפשרויות והראה לו שאפשר לתקן את הסכמות הרגשיות שמעצבות את חיינו

שלום,

אני פונה אליך מכיוון ואני לא יודע מה לעשות בחיי. אני לא יודע כיצד לקדם אותם לצד הטוב ביותר. אני לא יודע כיצד לראות קדימה דברים, להיות אופטימי ולהאמין שיהיה טוב. אני לא יודע כיצד להאמין בעצמי וכך להיות אדם בעל ביטחון ולא אדם אשר פוחד מהעולם כיום.

אני למעשה בן 31 (נראה צעיר יותר וכך מרגיש), אך אני לא שייך לצערי לקהילה. בעבר הייתי חלק ממנה והכרתי אנשים, הייתי יוצא למקומות ומבלה באופן קבוע. לצערי כיום זה כבר לא כך. אני כיום רוצה להיות שוב חלק מהקהילה, להכיר אנשים כפי שהכרתי בעבר, ולא לפחד ממנה מכיון ואני מפחד מעצמי ולא מאמין בעצמי. אני מקבל את נטיותי המיניות - כולם יודעים עלי גם אנשים מהעבודה, אך בכל זאת חסר ביטחון.

מה אני עושה בכדי להאמין בעצמי? מה אני עושה ואיך אני חוזר להיות חלק מהקהילה? לצאת לבד למקומות זה בסדר ומקובל? אני פוחד מהאנשים וחושב - 'מה יגידו?' 'מה יחשבו עלי?' איך אני מתחיל לעשות דברים במקום לחשוב יותר מידי ולפחד?

תודה רבה,

תום.


תום יקר,

שתי אפשרויות עלו בדעתי למקרא דבריך. אפשרות אחת, והיא בעיני הפחות סבירה אך עדיין אפשרית, היא שאתה סובל כיום ממצב דיכאוני-חרדתי שהופיע בתגובה לאירוע-חיים כזה או אחר (לא הכרחי שיהיה אירוע חיים כדי להסביר את התופעה, אך לעתים ניתן להצביע על האירוע שהיווה את הטריגר: בד"כ אובדן כזה או אחר).

כחלק מהתמונה המעיקה והמטרידה של הדיכאון/חרדה הופיעה גם הימנעות ממצבים חברתיים ומבילויים, תופעה אשר לא עולה בקנה אחד עם האופי וההרגלים של תום של לפני אותו אירוע-חיים או לפני פרוץ הדיכאון.

במקרה כזה, טיפול פסיכולוגי - דינמי או קוגניטיבי התנהגותי בהחלט יוכל לעזור לך לעמוד על הרגליים מחדש, לחזור בהדרגה לפעילויות שנעמו לך בעבר ולהרגלים שהיוו חלק משגרת חייך. ניתן להיעזר לשם כך גם בטיפול תרופתי מסוג SSRI (ציפרלקס, פרוזק ודומיהם) אותו יכול לרשום לך גם רופא המשפחה. לא הייתי ממליץ על טיפול תרופתי בתור הטיפול היחידי אלא בתור טיפול תומך במקביל לשיחות.

אפשרות נוספת להבין את הקשיים שאתה מתאר הינה כי הקשיים שאתה חווה כיום מהווים למעשה חלק ממערך של תפיסות ומחשבות שיש לך מאז ומתמיד לגבי עצמך ולגבי אנשים, תפיסות אשר לפיהן משהו בך "לא בסדר" ושאנשים אחרים יבקרו, ישפטו או ידחו אותך בשל כך. אם כך הדבר, הרי שבסכמה-תרפיה היינו מגדירים תפיסות אלה כ"סכמות בלתי מסתגלות" או סכמות שליליות. למה הכוונה? סכמה שלילית היא מעין "שיעור" כואב שלמדנו בחיינו המוקדמים בנוגע לעצמנו, בנוגע לעולם שסביבנו או בנוגע לאנשים אחרים, שיעור אשר ממשיך ומלווה אותנו מאז ועד היום. באופן טבעי, אנחנו נוטים להתייחס אל השיעור הישן אשר למדנו כאל "אמת לאמיתה", וככזה, השיעור הזה ממשיך ומכוון את התנהלותנו היומיומית ואת יחסינו עם האחרים.

כך למשל, אתה מתאר תום כי אתה פוחד מאנשים וחושב "מה יגידו אלי? מה יחשבו עלי?", כנראה בשל התחושה העמוקה שלך שמשהו בך לא בסדר. הדרך שלך להתמודד עם החרדה מפני הביקורת או הדחייה היא הימנעות מלצאת ולבלות. הימנעות זו לא מאפשרת לך ללמוד כי למעשה מרבית האנשים לא ישפוט וידחו אותך אלא יקבלו אותך בחיבה ובהבנה.

דרך נהדרת להתמודד עם סכמות שליליות היא טיפול פסיכולוגי אינדיבידואלי, ודרך טובה לא פחות ולעתים אף יותר היא במסגרת של טיפול קבוצתי שבה כל המשתתפים לומדים יחדיו על הסכמות שלהם ולומדים - תוך כדי עבודה קוגניטיבית-התנהגותית, חווייתית ודינמית - איך להתגבר עליהן ולרכוש יותר חופש פעולה. 

מאחל לך כל טוב,
ד"ר עופר מאורר

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...