עוד בתרבות ובידור
 >  > 

קהילה מהאגדות

ההצגה "אגדה, גאווה ודעה קדומה" מורכבת משחקנים מכל קצוות הקהילה - נערים מאיגי, הורים לילדים גאים מתהל"ה, חברי קבוצת "קשת מזהב" ו"בשלה", והיא עוסקת בסטריאוטיפים ודעות קדומות בצורה חדשה ומרעננת / שירלי קובלסקי

בכל פעם שהיא מועלית על הבמה, ההצגה "אגדה, גאווה ודעה קדומה" קבוצת התיאטרון הקהילתי גלג"ל במרכז הגאה בתל-אביב, מושכת קהל רחב של צופים. ההצגה, בה מככבים שחקנים מכל קצוות הקהילה, עוסקת בסטריאוטיפים ודעות קדומות הרווחות בציבור כלפי להט"בים – זוגות חד מיניים, הורות גאה, מצעד הגאווה ועוד, ונוגעת בהומופוביה שקיימת בקרב הציבור הרחב, בתוך הבית וכן בהומופוביה מופנמת.

נושאים אלו ואחרים צפים במהלך מפגש מפתיע בין דמויות מהאגדות - שמגיעות לגן מאיר ערב המצעד הגאה 2013 – לבין בני הקהילה הגאה ואזרחים שגרים בסמוך לגן מאיר. העולם הקסום בו מתרחשת העלילה וכן ההומור שמלווה את ההצגה לאורך כל הדרך - מאפשרים לקהל להתבונן בנושאים הלא פשוטים הללו בצורה לא מאיימת, ומשאירים חומר למחשבה בידי הצופים גם לאחר שההצגה נגמרת.

ההצגה זכתה לשבחים רבים כמעט מייד עם עלייתה. גולת הכותרת היא הזמנה להשתתף בפסטיבל "כל העולם במה" שייערך בספטמבר הקרוב – פסטיבל ארצי יוקרתי, שמאפשר חשיפה לקהל רחב ומגוון. בנוסף, ההצגה תשתתף ב'פסטיבל סתיו תיאטרוני' שיתקיים בנובמבר בתל אביב. 

קבוצת התיאטרון הקהילתי

קבוצת התיאטרון גלג"ל (גאווה ללא גיל) מורכבת מכל גווני הקשת. היא ייחודית בכך שמשחקים בה זה לצד זה בני נוער צעירים מאיגי , הורים לילדים להט"בים- ממתנדבי תהל"ה, ובוגרי הקהילה – חברי קבוצת "קשת מזהב" ו"בשלה". התיאטרון הקהילתי נועד לאפשר לקבוצות השונות לעבד חוויות מגוונות הקשורות בהתמודדות משפחתית וסביבתית של בני הדורות השונים. המפגש בין הקבוצות יוצר מרקם מיוחד ועשיר ומאפשר שיח בין דורי תוך התייחסות למגוון קולות וסיטואציות.

הודות לעבודה המשותפת מתרחבת הפרספקטיבה של כל משתתף. התהליך תורם להבנה הדדית עמוקה יותר' וליכולת ההתמודדות עם בני המשפחה ועם הסביבה 'בחיים האמיתיים'. החומרים שעלו במהלך החזרות התגבשו לכדי תוצר תיאטרוני.

על ההצגה 

יום לפני מצעד הגאווה מגיעות דמויות מהאגדות לגן מאיר ונחשפות לראשונה לקהילה הלהט"בית. כיצד מגיבות הדמויות מהאגדות לדמויות הססגוניות שהן פוגשות? מה הן חושבות על להט"בים ועל המצעד? ואיזה סוף תבחר כל דמות לעצמה, סוף מציאותי או סוף כמו באגדות?

למה אגדה? משום שבכל יום ויום, בכל מקום, מישהו מספר את סיפורה של כיפה אדומה, מישהו שומע על שלגיה, מישהו קורא על פיטר פן. כולנו גדלים על אגדות מפורסמות, שממשיכות ללוות דורות של ילדים. כולנו מחכים לסוף הטוב בו המלך ימצא את המלכה, בו הנסיך והנסיכה יתחתנו ויחיו באושר ועושר. 

ההצגה מרחיבה את ההתבוננות שלנו על הדמויות ועל הסטריאוטיפים שהן מייצגות, וכן את ההתבוננות של הדמויות עצמן על החיים המציאותיים אותם הן מרפדות לאורך השנים. מה יקרה לדמויות כאשר יחזרו מגן מאיר אל הספרים, לאחר שעברו שינוי תודעתי והן מצוידות בתובנות חדשות? האם ימשיכו לספר את סיפורם באותו האופן? ומה יקרה לנו, הצופים? האם הקריאה באגדה תישאר כפי שהיתה?

שאלת השאלות: איך היתה נראית החברה שלנו, לו היו הדמויות באגדות נחלצות למען תפיסה שוויונית? האם היחס כלפי הקהילה הגאה ואופן קבלתם של להט"בים במשפחה ובמרחב הציבורי היו טובים יותר לו הסוף הטוב באגדה היה גאה, ונסיך ונסיך היו חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה?

 
הקבוצה הוקמה בתמיכת המרכז הגאה ודודו גוטליב, על ידי חיים טל ומרטין בר. במאי: חיים טל. כתיבת מחזה: חיים טל וג'ורג' אבני, תפאורה ותלבושות - רונית סנפיר.

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...