עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

עגבת (סיפיליס)

מחקרים מראים כי מדי שנה עולה מספר החולים במחלת העגבת, שנחשבה למחלה "היסטורית". כיצד ניתן להידבק במחלה, מהם סימניה, כיצד מטפלים בה ואיך אפשר להימנע מהדבקות

עגבת (סיפיליס, Shyphilis), היא מחלת מין מדבקת הנגרמת על-ידי החיידק Treponema pallidum. אדם הנדבק בעגבת יכול לשאת את המחלה שנים רבות עד להתפרצותה . לפני עידן הפניצילין, המחלה הייתה שכיחה ביותר, וגרמה לתמותה ותחלואה ניכרת. כיום, בזכות טיפול תרופתי יעיל, ניתן להתגבר על העגבת לאחר שזוהתה. חשוב לדעת: העגבת נחשבת, ולא בצדק, למחלה "היסטורית", שכמעט ואיננה שכיחה היום.

אך מחקרים שונים מצביעים על עלייה בשכיחותה של המחלה, ובעיקר בקרב גברים הומוסקסואלים בארצות-הברית. לכן, אם נדבקתם במחלת מין אחרת או שמופיעים אצלכם סימני המחלה, היו כנים עם הרופא המטפל שלכם, וספרו לו על הרגליכם המיניים, על מנת לשלול הדבקות במחלה. בחודש אוקטובר 2004 פורסם מחקר שערכה המחלקה לבריאות הציבור בשיקגו, שהראה כי בין השנים 1999 ל-2003 נרשמה עליה תלולה במספר חולי העגבת ההומוסקסואלים.

נתונים אלה מתיישבים עם דו"חות שפרסם ה-CDC, המרכז לבקרת מחלות בארה"ב, המראים כי ממשיכה העלייה התלולה במספר מקרי העגבת (סיפיליס) המתגלים מדי שנה. המחקר הראה כי הומוסקסואלים מהווים יותר מ-60% ממספר הנדבקים מדי שנה, וכי כ-14% מהחולים נדבקו ממין אוראלי לא מוגן. לכתבה המלאה בנושא - לחצו כאן.

סימני המחלה

תקופת הדגירה לאחר ההדבקה נעה בין שבוע אחד ל-13 שבועות, כשפרק הזמן הממוצע לדגירה הוא שלושה שבועות. סימני המחלה יכולים להיות שונים מאדם לאדם, ומכיוון שמחלת העגבת נדירה יחסית כיום, יש צורך בחשד גבוה להדבקה במחלה, על מנת להגיע לאבחנה נכונה. המחלה מחולקת לשלושה שלבים: עגבת ראשונית, שניונית ושלישונית.

עגבת ראשונית

אחרי תקופת הדגירה מופיע נגע בצורת גבשושית אדמדמה ובולטת המכונה chancre. הנגע יכול להופיע בפין, בפי-הטבעת, ברקטום, ובנשים בפות ובצוואר הרחם. בשלב זה יכולה להיות גם הגדלת בלוטות לימפה במפשעה. במקרים נדירים יותר, הנגע יכול להופיע במקומות אחרים בגוף, כמו כפות הידיים. לאחר כמה ימים, הנגע מתחיל לעבור תהליך של התכייבות (הפיכה לכיב) וריפוי. הנגע אינו כואב, ולכן במקרים רבים לא שמים לב כלל להופעתו. הנגע יכול לעבור התכייבות וריפוי מלא תוך ארבעה עד שמונה שבועות, גם ללא טיפול תרופתי.

עגבת שניונית

השלב השני של המחלה לאחר תקופת הדגירה, מופיע מיד לאחר תום השלב הראשון. ברבע מהחולים ישנו עדיין נגע (chancre) פעיל. שלב זה מתאפיין בעיקר בפריחות שונות המופיעות על פני העור, והגדלת בלוטות לימפה במקומות רבים בגוף. בשלב זה, נהוג למצוא סימנים על עור כפות הידיים והרגליים, כשהפריחה יכולה להיות בצורות שונות שלפוחיות, או נגעים חלקים. לרוב הפריחה היא אדומה-ורודה, ואינה מגרדת. בשלב זה של המחלה ייתכנו גם תופעות אחרות כמו חום, חולשה כללית, כאבי ראש, אנמיה ("חסר דם"), צהבת, ובאופן נדיר יותר דלקת קרום המוח, המתבטאת בחום ובכאבים ובקושי בהזזת הצוואר.

בקפלי העור ובמקומות בהם העור לח יותר עלולים להופיע נגעים שטוחים בצבע ורוד (condyloma lata), שהם מדבקים ביותר בגלל המצאות חיידקים רבים בתוכם. סביב הנגעים הללו מתפתחת התקרחות (נשירת שיער). במהלך השנתיים הראשונות לאחר ההדבקה, הנגעים העוריים יכולים לחלוף ולהופיע שוב, באופן תדיר. לאחר שנתיים מההדבקה, יתכן שלא יראה שום סימן של המחלה, והמחלה הופכת לסמויה.

עגבת שלישונית

השלב השלישוני של העגבת יכול להתבטא בשלוש מערכות שונות: בעור, בלב ובכלי הדם, ובמערכת העצבים המרכזית: בעור - מופיעים נגעים עם נמק במרכזם, או עם קשקשים הנקראים gumma. הם יכולים להופיע גם בחיך, בגרון ובאף. הם מותירים אחריהם צלקת, ועלולים לגרום לחירור של מחיצת האף. בלב ובכלי הדם בכלי הדם הגדולים עלולים להיווצר התרחבויות (אנוריזמות), ובעורקים הכליליים (המספקים דם לשריר הלב) עלולים להיווצר היצרויות. במערכת העצבים המרכזית תופעות שונות כגון דלקת קרום המוח, בלבול, פרכוסים, תגובת אישונים לא תקינה לאור, ועוד. בעירוב של חוט השדרה עלולים להיווצר שיתוק שרירים בידיים וברגליים, והרס של העמודות האחוריות של חוט השדרה הגורם לתחושה לא תקינה ולהפרעה בהליכה. בשל השיתוק והפרעות ההליכה, גם המפרקים והשרירים עוברים ניוון, והמפרקים "ננעלים" בתנוחה מסויימת.

דרכי העברה

העגבת מועברת בכל סוג של מגע מיני: מין אוראלי, מין אנאלי, רימינג, שימוש בצעצועי מין, ולעתים גם על-ידי רוק. ההדבקה נעשית על-ידי החיידקים הנמצאים בנגעים העוריים המאפיינים את השלב הראשוני והשניוני של המחלה. השלב השלישוני של המחלה אינו מדבק. חשוב לציין כי אדם שחלה בעבר בעגבת, טופל והבריא, איננו מחוסן מפניה ועלול להידבק שוב במחלה.

מין אוראלי: נוזל הקדם-שפיכה (pre-cum) בגברים עשוי להכיל את החיידק, וכך גם נוזל הסיכה (ברטולין) בנשים.

מין אנאלי: קיום יחסי מין אנאליים ללא אמצעי מניעה (קונדום) יכול לגרום להדבקות בעגבת, לשני הצדדים - החודר והנחדר. החיידק, המצוי בריריות הפין, נוזל הקדם-שפיכה או הזרע, ו/או בפי הטבעת, עשוי לעבור מאדם אחד לשני בקלות.

רימינג (ליקוק פי הטבעת) יכול אף הוא לסייע להעברת החיידק, במידה והוא נמצא בפי הטבעת ובחלחולת.

אביזרי מין: שימוש באביזרי מין משותפים, ללא ניקוי וחיטוי של אביזרי המין לפני העברתם מאדם אחד לשני, יכול לגרום להדבקות בעגבת.

מגע: ניתן להידבק ממגע בנגעים העוריים של המחלה.

אבחנה

כאמור, בגלל שהמחלה אינה שכיחה מאוד כיום דרוש חשד גבוה לביצוע אבחנה נכונה. קיימות בדיקות נוגדנים שונות הבודקות נוכחות של נוגדנים כנגד חיידקי העגבת בדם, כשהנפוצה מביניהן היא בדיקת ה-VDRL ) (Veneral Disease Research Laboratory. בבדיקה זו, עלול להיווצר מצב של חיובי-מדומה (כלומר שהבדיקה חיובית אך האדם אינו נושא את המחלה), ובעיקר במקרים שבהם האדם חולה במחלה אחרת, לדוגמה דלקת הכבד (הפטיטיס). לכן, חשוב לאשש את האבחנה על-ידי בדיקה כמותית מדוייקת של הנוגדנים. בשלב הראשוני והשניוני של המחלה, כאשר ישנם נגעים שבתוכם מצויים החיידקים, ניתן לבצע אבחנה על-ידי הסתכלות על הנוזל מהנגעים תחת מיקרוסקופ "אור אפל" (dark field).

החיידקים הגורמים לעגבת, אינם גדלים בתרבית. למחלות רבות תסמיני מחלה הדומים לאלו של מחלת העגבת. לכן, בחולים הסובלים מתסמינים שפורטו קודם, חשוב לשלול קיומן של מחלות מין דוגמת הרפס, כלמידיה, ומחלות מין אחרות. במידה ואתם חושדים כי חליתם בעגבת, עליכם לומר זאת לרופא שלכם ולספר לו על העדפותיכם המיניות והרגליכם המיניים.

במקרה של אבחנה של עגבת חשוב גם לבדוק הדבקה במחלות מין אחרות, כולל HIV - הנגיף הגורם למחלת האיידס. הדבקה בעגבת מגבירה את הסיכון להדבקות במחלות מין.

טיפול

הטיפול בעגבת הוא על-ידי אנטיביוטיקה, פניצילין, הניתנת בזריקה אחת. במקרה שהחולה אלרגי לפניצילין, ניתן להשתמש בתרופות אנטיביוטיות אחרות, במקביל למעקב הדוק אחר מהלך הריפוי. אצל יותר מ-50% מהמטופלים, עלולה להתפתח תגובה לטיפול (המכונה "תגובת ג'ריש הרקשהיימר). תגובה זו מתאפיינת בחום, כאב-ראש, הזעה וצמרמורת. תגובה זו הנה שכיחה למדי והיא אינה מסוכנת, והיא נמשכת בדרך כלל כ-24 שעות. לאחר תום הטיפול דרוש מעקב על-ידי בדיקות נוגדנים חוזרות. אם בדיקות הנוגדנים עדיין חיוביות שנה לאחר הטיפול, דרוש טיפול אנטיביוטי אגרסיבי יותר. בטיפול אנטיביוטי מוקדם, הסיכוי לריפוי ומניעת סיבוכים הוא מצויין. אולם, בשלב השלישוני של המחלה, כשישנו עירוב של חוט השדרה המחלה נוטה להתקדם למרות הטיפול. לכן, חשוב ביותר להתגבר על ה"בושה" ולהיבדק על-ידי רופא עור ומין או מומחה למחלות זיהומיות מיד כאשר מופיע הנגע הראשוני, או כאשר עולה החשד למחלה.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...