עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

מחלת הנשיקה

השם רומנטי, המחלה עצמה דווקא לא. כל מה שרציתם לדעת על מחלת הנשיקה, מהם התסמינים, כיצד נדבקים, איך מטפלים, ומדוע צריך להימנע מפעילות ספורטיבית במהלך תקופת המחלה

מחלת הנשיקה (Infectious Mononucleosis) נגרמת על-ידי נגיף אפשטיין-בר (EBV Epstein-Bar Virus), ומאופיינת על-ידי חום, הגדלת בלוטות-לימפה, ודלקת גרון. הזיהום בנגיף נפוץ ביותר כ-90% מהמבוגרים נחשפו בעבר לנגיף ופיתחו נוגדנים כנגדו. מרבית האנשים שנדבקו בנגיף אינם מפתחים סימני מחלה, או שפיתחו דלקת גרון קלה בילדותם. מחלת הנשיקה מופיעה במיוחד במבוגרים צעירים, והיא אינה שכיחה בילדים ובמבוגרים.

סימני המחלה

לאחר תקופת דגירה של 4 עד 6 שבועות, מתפתחת עייפות, תחושה כללית רעה, וכאבי שרירים. לאחר כשבוע עד שבועיים מופיעים סימני המחלה הכוללים חום, דלקת גרון (שעלולה להיות עם תפליטים לבנים על השקדים - בדומה לדלקת גרון הנגרמת על-ידי החיידק סטרפטוקוקוס), והגדלת בלוטות לימפה. עשויים להיות גם הגדלה של הטחול והכבד, בחילות והקאות, צמרמורות, צהבת, ופריחה אדומה ושטוחה על העור (שבדרך-כלל קשורה גם לטיפול אנטיביוטי בזמן הזיהום על-ידי תרופות ממשפחת הפניצילין).

בבדיקות מעבדה ניתן לראות עליה בכמות התאים הלבנים בדם (בעיקר מסוג לימפוציטים), והפרעה בתפקודי כבד, המופיעה בלמעלה מ-90% מהמקרים. סיבוכי המחלה הם נדירים. תתכן מעורבות של מערכת העצבים המרכזית, דלקת חריפה של הכבד, קרע של הטחול (זהו סיבוך מסכן חיים בשל דימום בכמות רבה לחלל הבטן), פירוק של כדוריות דם אדומות, ודיכוי של מח העצם עם ירידה בספירות הדם. חשוב להימנע מפעילות גופנית מאומצת (במיוחד בספורט מגע כמו היאבקות) במשך חודש לפחות - זאת כדי למנוע את הסיבוך הקטלני של קרע של הטחול.

אבחנה

האבחנה מתבססת על הסימנים הקליניים האופיינים, בדיקות מעבדה, ובדיקות נוגדנים. מכיוון שמרבית האנשים באוכלוסיה נחשפו בעבר לנגיף, אבחנה של מחלת הנשיקה תלויה בחוסר המצאותם של נוגדנים "ישנים" (מסוג EBNA) ובהמצאותם של נוגדנים הטרופיליים (heterophile antibodies) המצביעים על זיהום ראשון ב-EBV.

דרכי הדבקה

הנגיף נמצא בתוך הפרשות הרוק. עיקר ההדבקה היא על-ידי מגע רוק אינטימי וקרוב (בדרך-כלל על-ידי נשיקה, מכאן שם המחלה). רוב החולים נדבקים מאנשים המפרישים את הנגיף ברוק אך אינם מראים את סימני המחלה (נשאים ללא סימפטומים). נציין כי EBV תואר גם כמחולל הקשור בגידולים שונים, כמו לימפומה על-שם ברקיט, גידול ממאיר של חלל הפה והאף, מחלת הודג'קין, ולימפומה מסוג B בחולים מדוכאי חיסון (במיוחד בחולי איידס).

טיפול

אין טיפול ספציפי במחלה. שוקלים טיפול רק במקרים של סיבוכי המחלה, שהם, כאמור, נדירים. מרבית החולים מחלימים בעצמם תוך שבועיים עד 4 שבועות. אולם, החולשה והתחושה הכללית הרעה עלולות להימשך לזמן רב יותר (לעתים עד חצי שנה), עד שהן חולפות בהדרגה. כאמור, יש להימנע מפעילות גופנית מאומצת במשך חודש לפחות כדי למנוע את הסיבוך הקטלני של קרע של הטחול.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...