עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

זיבה

הזיבה היא אחת ממחלות המין הנפוצות ביותר. כיצד נדבקים בה, איך אפשר להימנע, מהם סימני המחלה והסיבוכים האפשריים, וכיצד ניתן לטפל בה

זיבה (גונוריאה) היא מחלה זיהומית העוברת במין, ומהווה את אחת ממחלות המין הנפוצות ביותר. על פי נתונים של ארגון הבריאות העולמי, מדי שנה נדבקים בזיבה יותר מ-50 מיליון איש בעולם. המחלה ניתנת לטיפול יעיל ופשוט, אך אם היא לא מאובחנת ומטופלת בצורה המתאימה, היא עלולה לגרום לנזקים רפואיים חמורים ולעתים אף למוות. הזיבה נגרמת על ידי חיידק הנקרא נייסריה גונוריאה (Nisseria gonorrhea) חיידקים אלה תוקפים את ריריות הגוף, ומתרבים בעיקר בלוע ובעיניים, פי הטבעת, איברי המין ודרכי השתן. לחיידק זה תקופת דגירה, הנמשכת בין יומיים לשבוע. בגברים, סימני המחלה יכולים להתגלות כיום עד שבועיים מההדבקה. בנשים, סימני המחלה מתגלים אחרי כשבוע עד 21 ימים. חשוב לדעת: מחלת הזיבה הנה מחלה קלה לטיפול, אך ללא טיפול רפואי מתאים היא יכולה להסב נזקים חמורים לגוף. חוששים שנדבקתם? סובלים מהתסמינים המפורטים בהמשך? היו כנים עם הרופא המטפל שלכם, וספרו לו על הרגליכם המיניים, על מנת לשלול הדבקות בזיבה. סימני המחלה בגברים משתנים על פי מקום הימצאותו של החיידק. לרוב, הם מאופיינים בצריבה ותכיפות במתן שתן, בדומה לסממני מחלות מין אחרות ודלקת בדרכי השתן (UTI). לעתים ישנה תחושת צריבה בעת השפיכה. סימנים נוספים אופייניים למחלה הם הפרשות מהפין, הגדלה של בלוטות הלימפה, כאבי גרון,דלקות בגרון ובשקדים המלווים בקושי בבליעה, ולעתים גם צריבה בפי הטבעת. בקרב גברים הומואים נפוץ זיהום רקטלי המתבטא בגרד, כאב וצריבה. סימני המחלה בנשים - אצל נשים קשה בדרך כלל לאתר את סימני המחלה, ולכן חלק ניכר מהנשים הנושאות את המחלה, כלל אינן יודעות זאת. בדומה לגברים, גם אצל הנשים האיברים הרגישים ביותר לזיבה הם איברי המין - לרבות צוואר הרחם, השופכה, הנרתיק, ופי הטבעת. זיהום באיברי המין הנשיים עלול לגרום לנפיחות מקומית, רגישות וכאב, לדימומים ברחם וכאבים בבטן התחתונה. יש והכאבים מלווים בעליית חום הגוף ובתחושת חולשה כללית. דרכי העברה והדבקות

חיידק הגונוריאה עובר בדרך כלל ביחסי מין. הוא עובר בכל סוג של מגע עם ריריות נגועות, או נוזלי גוף המכילים את החיידק. לכן, ניתן להידבק ולהדביק בזיבה בעת קיום יחסי מין אנאליים או אוראליים ללא קונדום, גם במגע מיני בין נשים, וגם במגע מיני בין גברים. מין אוראלי: נוזל הקדם-שפיכה (pre-cum) בגברים עשוי להכיל את החיידק, וכך גם נוזל הסיכה (ברטולין) בנשים. מין אנאלי: קיום יחסי מין אנאליים ללא אמצעי מניעה (קונדום) יכול לגרום להדבקות בזיבה, לשני הצדדים - החודר והנחדר. החיידק, המצוי בריריות הפין, נוזל הקדם-שפיכה או הזרע, ו/או בפי הטבעת, עשוי לעבור מאדם אחד לשני בקלות. רימינג (ליקוק פי הטבעת) יכול אף הוא לסייע להעברת החיידק, במידה והוא נמצא בפי הטבעת ובחלחולת. אביזרי מין: שימוש באביזרי מין משותפים, ללא ניקוי וחיטוי של אביזרי המין לפני העברתם מאדם אחד לשני, יכול לגרום להדבקות בזיבה. הזיבה יכולה לעבור גם בדרכי הדבקה עקיפות - דוגמת שימוש במגבות, כלי מיטה ובגדים של אנשים הנושאים את המחלה, ובעיקר בתקופת ההתפרצות שלה ומגע עם הפרשות מוגלתיות או נוזלים המכילים את החיידק. דרך נוספת להעברת החיידק היא בין האם לעובר, בתקופת ההריון, בעת הלידה או לאחריה. הדרך הטובה ביותר למנוע מעבר של זיבה, היא בשימוש בקונדום בכל קיום יחסי מין, אוראליים או אנאליים, להימנע מרימינג, וכן לא להשתמש באביזרי מין שאינם מחוטאים היטב בסבון ומים ואף אלכוהול טרם השימוש. סיבוכים אפשריים ללא טיפול תרופתי מתאים ומעקב רפואי, יכולה הזיבה לגרום לנזקים בלתי הפיכים לרקמות הגוף. תהליך הריפוי העצמי ללא סיוע אנטיביוטי יכול להמשך מספר שבועות עד חודשים, ולעתים הוא מסב נזקים לרקמות בהן קיים הזיהום. ללא טיפול, תהליך הריפוי העצמי ארוך ויעיל להמשך מספר שבועות ולהותיר חצוצרות סתומות או הרוסות. אצל אנשים החולים בזיבה במשך תקופה ארוכה ואינם מקבלים טיפול תרופתי הולם, המחלה פוגעת ברקמות השופכה ואיבר המין, עד כדי צורך בהתערבות כירורגית וניתוחים לתיקון הצרויות, הדבקויות ובעיות אורולוגיות אחרות בצינורית הזרע (בגברים), תעלות הברטולין (בנשים) או/ו בדרכי השתן של גברים ונשים. אצל נשים, תקופת זיהום ארוכה ללא טיפול מתאים עלולה להוביל לסתימת החצוצרות ובמקרים חמורים אף לעקרות. אצל חלק קטן מאוד מהחולים (1-3%)) עשויים החיידקים להתפשט לאיברים אחרים בגוף, וגורמים בין היתר לדלקת לבבית ,דלקת קרום המוח, זיהומים בריאות ובעצמות, דלקות פרקים, ופריחות עוריות. בתינוקות הנולדים לאמהות הנושאות את המחלה, ונדבקים כתוצאה מכך, עלולה הזיבה לגרום לדלקות בעיניים, עד כדי עיוורון. מחלת הזיבה היא הסיבה השניה בשכיחותה לעיוורון ילודים שאיננו גנטי-תורשתי, אחרי הכלמידה. כיום, מטפלים בסכנה זו באמצעות טיפות של חנקת הכסף או טיפות אנטיביוטיות. זיבה ומחלות אחרות בדומה למחלות מין אחרות, גם מחלת הזיבה מגבירה את האפשרות להדבקה במחלות מין אחרות בשל הפגיעה במערכת החיסונית של הגוף, ובפצעים והכיבים הנגרמים ברקמות הגוף השונות. לכן, חשוב שבחולים שבהם אובחנה מחלת הזיבה, לשלול את נוכחותן של מחלות מין אחרות, דוגמת הרפס, כלמידה, איידס ועוד. דרכי אבחון אם התגלו אצלכם סימני הזיבה, דוגמת תכיפות או צריבה במתן שתן או שפיכה, הפרשות מאיברי המין או סימנים אחרים, יש לגשת לרופא מומחה (רופאי עור ומין, רופאים המתמחים במחלות זיהומיות או למרפאות המתמחות במחלות מין). אם אתם חשים צריבה בגרון או בפי הטבעת, חשוב שתספרו לרופא שלכם על הרגליכם המיניים. תסמינים כמו גרד או צריבה בגרון, בפי הטבעת או בצינורית השתן והזרע, יכולים לנבוע מסיבות רבות, וכדי שתוכלו לקבל טיפול מתאים - עליכם לספר לרופא שקיימתם יחסי מין אוראליים או אנאליים. בגברים: הדרך הטובה ביותר לאשר או לשלול הדבקות בזיבה היא בבדיקת ההפרשה מהפין. באמצעות מקלון בדיקה סטרילי, לוקח הנבדק דגימה של ההפרשה ומעביר אותה לתרבית במעבדה. במידה וההדבקה היא בגרון היא ניתנת לאיתור באמצעות משטח גרון (תרבית חומר הנאסף מהגרון באמצעות מקלון בדיקה), או באמצעות דגימה מפי הטבעת. בד"כ תשובת התרבית מתקבלת לאחר יום עד יומיים. בנשים: יש לבצע בדיקת תרבית של הלוע, השופכה, צוואר הרחם, או פי הטבעת, בהתאם לסימני המחלה. גם תשובה שלילית איננה ודאית, בשל מהימנותה הנמוכה של הבדיקה, ויש לחזור עליה שוב כדי לשלול את המחלה באופן ודאי וחד-משמעי, באמצעות תרבית שנייה. טיפול בזיבה כאמור, מחלת הזיבה היא מחלה חיידקית, והיא מחלת המין הנפוצה ביותר בעולם. כיום ניתן לטפל בזיבה באמצעות טיפול אנטיביוטי (לרוב ממשפחת הפניצילין או הטטרציקלינים) למשך תקופה של כשבוע. לרוב, מטפלים בזיבה באמצעות זריקת אנטיביוטיקה אחת של תרופה ממשפחת הפניצילין, ולעתים משלבים את הזריקה בטיפול עוקב של אנטיביוטיקה בבליעה. בשנים האחרונות הולך וגובר שיעור החיידקים העמידים לטיפול אנטיביוטי מסורתי ממשפחת הפניצילין. על כן, חשוב לבצע בדיקת תרבית טרם קביעת הטיפול האנטיביוטי, על מנת לוודא כי לא מדובר בזן העמיד וכדי להתאים את הטיפול התרופתי באופן הטוב והמתאים ביותר לחולה. התעקשו לבצע בדיקת תרבית, לפני שתקבלו טיפול תרופתי ארוך בבליעה. לאחר גמר הטיפול יש להישאר במעקב רפואי, כדי לוודא שהחיידקים נעלמו לגמרי. לרוב, ממליצים הרופאים על ביצוע תרביות חוזרות לאחר שבועיים מיום סיום הטיפול האנטיביוטי, וישנם הממליצים על ביצוע שתי תרביות - אחת כשבועיים לאחר גמר הטיפול, ואחת כחודש לאחר סופו. חשוב ליצור קשר עם הפרטנרים לקיום יחסי מין בשבועות הקודמים להדבקה, כדי שאלה יוכלו לגשת ולהיבדק אצל רופא ולקבל טיפול מתאים, במידה ונדבקו במחלה. לכן, אם התברר כי אתם חולים בזיבה, התגברו על המבוכה הראשונית, וצרו עמם קשר, כדי להבטיח את בריאותם. עמידות הזיבה: הנחיות חדשות לטיפול בהומוסקסואלים בחודש מאי 2004, דיווחו רופאים ברחבי ארצות-הברית על עליה חדה במספר מקרי הזיבה העמידה לאנטיביוטיקה המתגלים מדי שנה. בעקבות הדיווחים, פרסם המרכז לבקרת מחלות שבאטלנטה (CDC) הנחיות חדשות לרופאים המטפלים בהומוסקסואלים וביסקסואלים, אצלם שכיחות הזיבה העמידה גבוהה פי 12 מאשר אצל הציבור ההטרוסקסואלי הפונה למרפאות המין. אנשי ה-CDC ערכו סקר בקרב גברים שפנו בשנה האחרונה למרכזים רפואיים לטיפול במחלות מין ברחבי ארצות הברית, ובדקו את תלונותיהם וממצאי הרופאים. המחקר הראה כי מספר מקרי ההדבקות בזיבה העמידה בפני טיפול אנטיביוטי שכיח הוכפלו פי 2 ויותר, בין השנים 2002 ו-2003. כיום, כ-0.9% ממקרי הזיבה המתגלים בארה"ב עמידים בפני הטיפול האנטיביוטי הרגיל, לעומת 0.4% לפני כשנה. המחקר הראה עוד כי הזיבה העמידה בפני טיפול תרופתי סטנדרטי התפשטה בעיקר בקרב הומוסקסואלים וביסקסואלים, שדיווחו כי קיימו יחסי מין עם גברים. מספר מקרי הזיבה העמידה הוכפל פי שלוש ב-2003, לעומת 2002, בקרב גברים הומוסקסואלים מ-1.8% ב-2002 (לעומת 0.4% אצל הטרוסקסואלים), עד ל-4.9% ב-2003 (לעומת שיעור של 0.9 אחוז בלבד בקרב הטרוסקסואלים).

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...