עוד בתרבות ובידור
 >  > 

סרויאן הנשכח חוזר בעברית

ויליאם סארויאן פרץ לשדה הספרות בסערה בשנות השלושים, אך נותר נשכח. דן לחמן כותב על התרגום החדש של "הרפתקאותיו של ווזלי ג'קסון"

"על דבר אחד שכחתי לספר לכם, אל ההרגשה המתמשכת של דיכוי, שמטרידה את רוחו של הבנאדם מרגע שהוא מתחיל להשתנות מבן אנוש חופשי למה שחלק מהקצינים בצבא אוהבים לקרוא "לוחם" אין ספק שהבנאדם הופך ללוחם זמם קצר אחרי שהוא מתגייס לצבא, אבל אני לא חושב שהוא בדיוק לוחם מהסוג שאנשי צבא מתכוונים אליו. "הוא נלחם בשעמום ובחוסר התקווה ובצבא שלם של רדיפות קטנות, הנחוש ככל הנראה בדעתו לצמצם אותו למשהו לא כל כך אנושי- קוף עם מספר. הוא נלחם על החופש של הלאום הקטן שלו עצמו, כלומר על עצמו ולא בשביל שום אדם אחר בעולם. הוא לא חושב אף פעם שהוא נלחם על מעט מדי. הוא נלחם בכל החילות הקטנים של תנאים ואירועים שמבקשים לארוב לרוחו, ואם אפשר, לחסל אותה. הוא נלחם בעלבון ובזעם. ומכיוון שהוא נלחם בקרב אבוד, כי אין סוף לאמצעים של האויב, הוא תמיד תחת דיכוי. לא משנה מה עוד קורה בחיים שלו הוא תחת דיכוי כל הזמן. זה כמו מחלה שאתה לא יכול להפטר ממנה. התרופה היחידה נגד זה היא שלום בעולם והידיעה שלעולם לא תצטרך לעשות שוב מה שאומרים לך לעשות" ויליאם סארויאן פרץ לשדה הספרות בסערה. בשנות השלושים הוא נחשב כמי שאמור להיות ההבטחה הגדולה של הספרות האמריקנית. שני ספריו הראשונים, "שמי הוא אראם" ו"הקומדיה האנושית", התקבלו בהתלהבות. והנה, כמה שנים אחרי, הוא סופר כמעט נשכח. בארץ אי אפשר להשיג ספר שלו בחנויות מזה עידנים. הפעם האחרונה שנפגשתי בשמו הייתה דווקא בספרו של יורם קניוק, "חיים על ניר זכוכית", שם הוא מתאר מפגש עם האיש המריר הזה שהיה התקווה הגדולה של הספרות האמריקאית המקורית. לפי התיאורים השונים, אישיותו היא שעמדה לו לרועץ. הוא היה מיזנתרופ מריר, ככל הנראה. שנא אנשים וגרם לאנשים לשנוא אותו. סופרים רבים היו אנשים לא נחמדים אך כנראה שסרויאן עבר כל גבול אפשרי ואף אחד לא רצה לעבוד איתו. לאחר מותו בנו כתב עליו וסיפר על מערכת היחסים האכזרית בינו לבין אביו. הוא מתאר אב קשוח, רודני, שקוע בעצמו; הוא מספר אודות הכיבודים שחבים לו. הוא מצטט את אמו אומרת, "סרויאן היה אומלל מבחינה רגשית ולא מסוגל לאהבה". לסרויאן יש כתיבה שנראה כאילו לא הושקע בה מאמץ. יד קלה על העט. זו טעות לחשוב שכך הדבר. עבודה רבה הושקעה לגרום לשפה להישמע קולחת ויומיומית בימים בהם השפה הספרותית עדיין הייתה גבוהה ברובה. הוא סיפר על חייהם של בני הקהילה הארמנית והיטמעותם בחברה האמריקאית והפך למנבא ספרות המיעוטים. בספר זה, ווזלי ג'קסון, נער בן 18 המספר את סיפורו בגוף ראשון, מגויס לצבא. "אתם יודעים את שמי, את הגיל שלי, מהו השיר האהוב עלי, אבל אתם לא יודעים את הדבר החשוב ביותר שיש לדעת עלי: אני מכוער. אני לא קצת מכוער כמו אנשים אחרים, אני מכוער לגמרי", הוא אומר. והנער המכוער הזה נכנס למטחנה ששמה "הצבא". הוא שונא את הצבא, את מה שמעוללים לו. הוא לא מבין למה הוא צריך להלחם באנשים מעבר לים. הוא רוצה למצוא את אביו שנעדר מחייו ולהיות בעצמו אב יום אחד. הספר עצמו פורסם בשנת 1946. מוקדם מדי, מיד אחרי מלחמת העולם השנייה. אמריקה עוד הייתה אחוזת התפעלות מהניצחון. הספר, שעל פניו נראה אנטי-פטריוטי, לא היה יכול להתקבל בהבנה באותם ימים. מאוחר יותר, אחרי מלחמת קוריאה, ייוולד "מלכוד 22", ייכתב הספר "ג'וני שב משדות הקרב", ויתקבלו בהבנה והצלחה אדירה. אולם ספרו זה של של סרויאן הקדים את זמנו. לעומת זאת, הוא כן אפשר את הולדת האחרים מאוחר יותר. ואכן יש בכל הספרים שנכתבו אחריו הדים מספר זה, ולא רק השפעה רעיונית. הספר תורגם לעברית כבר בשנות החמישים. התרגום היה נמלץ וארכאי כבר אז, כשהמתרגם לקח על עצמו לצנזר קטעים שלא נראו לו. בתרגום הישן מופיע הפסקה הבאה: "הסרג'נט שלנו שבאותם ימים שמו היה קקלוקוביץ' לאחר שהיה גוער בנו וצורח כמחצית השעה באוזנינו כדרכו מדי ערב בערבו, התפיח פתאום את שפתו התחתונה והבליטה החוצה כדרך שהיה רגיל לעשות כל אימת שניסה להיות זהיר בלשונו ובוחר מילותיו, אחר אמר, מפקד הפלוגה אמר לי להעיר באוזניכם על דבר שינו בסדר היום. זה דבר מה בינינו לבין עצמנו - מחוץ לפרטיכל. הצבא אינו רוצה בהולכי רכיל. ואין אני רוצה שמישהו מכם ייכשל בדיבורים על מה ששמע פה. הירדם לסוף דעתי?" האם ירדתם לסוף דעתו? מי הם הולכי הרכיל שהצבא אינו חפץ בהם? בתרגום החדש הכול מתבהר: "ערב אחד, כשהסרג'נט שלנו באותם ימים, ששמו היה קאקלוקוביץ', צרח עלינו במשך חצי שעה, הוא שרבב את השפה התחתונה שלו קדימה, כמו בכל פעם שהוא ניסה לבחור את המלים שלו בזהירות. הוא אמר , מפקד הפלוגה ביקש ממני לציין משהו שלא לציטוט. זה משהו ביני לביניכם. הצבא לא רוצה שום הומואים. אז אם מישהו מכם הומו, שייגש אלי אחרי המסדר הזה, כי מפקד הפלוגה אמר שזאת לא אשמתכם? הצבא פשוט לא מעוניין בכם, זה הכול. כולם קלטו את זה?" הרעיונות בספר עשויים להראות לעתים כשטחיים. אך יש להבין כי הספר כתוב בלשונו של נער פשוט לחלוטין. כזה שאיננו מתוחכם או חכם גדול. הוא המספר והוא המביע את דעותיו בלשונו. הספר, המצחיק לעתים וחליפות גם מלנכולי וסנטימנטאלי, מעביר גלריית דמויות שפוגש ווזלי במשך השרות. אמריקה שיכורת הניצחון לא הייתה יכולה לבלוע את הפרי המוזר הזה: הוא אולי לא הטוב שבספרים האנטי-מלחמתיים והאנטי-צבאיים, אך מהיותו הראשון בן זמננו הוא מהנה ומושך לב. "הרפתקאותיו של ווזלי ג'קסון" מאת וויליאם סרויאן * הוצאת חרגול, 2004 * מחיר קטלוגי: 81.00 שקלים

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...