עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

הפטיטיס, דלקת נגיפית של הכבד

הומוסקסואלים נמצאים בקבוצת הסיכון להדבקות בדלקת נגיפית של הכבד מסוג B או C. מהם תסמיני המחלה, כיצד נדבקים בה, איך מטפלים, וכיצד אפשר למנוע אותה

שימו לב: סקירה זו מתייחסת לשני נגיפים הגורמים לדלקת של הכבד, המועברים במגע מיני ושכיחים אצל גברים המקיימים יחסי-מין עם גברים אחרים.

דלקת נגיפית של הכבד נגרמת בדרך כלל על ידי חמישה טיפוסים של נגיף ההפטיטיס - A,B,C,D ו-E. בסקירה זו נתייחס לשניים מבין הנגיפים, B - המכונה גם HBV Hepatitis B Virus, ו-C, הנקרא HCV Hepatitis C Virus, המועברים במגע מיני. גברים המקיימים מגע מיני עם גברים אחרים משתייכים לאחת מקבוצות הסיכון להדבקות בדלקת נגיפית של הכבד, ומדובר במחלה הנפוצה בקרב הומוסקסואלים במדינות המערב.

לנגיף מסוג B קיים חיסון יעיל המונע את התפתחות המחלה, לנגיף מסוג C טרם פותח חיסון יעיל.

הנגיפים מסוג B ו-C גורמים לזיהום כלל-מערכתי, הפוגע בעיקר בכבד. הם גורמים למחלות רבות ולתסמינים שונים, מכשל חריף של הכבד הדורש השתלת כבד דחופה, ועד לנשאות כרונית המגבירה את הסיכון לשחמת של הכבד ולגידול ממאיר של הכבד. ישנם כמה מצבי מחלה הנגרמים על-ידי נגיפי דלקת הכבד B ו-C:

דלקת נגיפית חריפה של הכבד (Acute Viral Hepatitis)
דלקת נגיפית חריפה של הכבד, מופיעה לאחר תקופת דגירה של 15 עד 45 ימים כשמדובר בזיהום ב-HBV, ולאחר 15 עד 160 ימים כשמדובר ב-HCV.

הסימנים המקדימים של המחלה כוללים חוסר תאבון, בחילות והקאות, עייפות, תחושה כללית רעה, כאבי מפרקים ושרירים, ורגישות לאור (photophobia). בזיהום ב-HBV או ב-HCV בדרך כלל אין עליה של חום הגוף.

סימנים מופיעים כשבוע עד שבועיים לפני הופעתה של צהבת בה העין והעור מקבלים גוון צהבהב בשל שקיעת בילירובין - תוצר של התפרקות תאי הדם האדומים. הצהבת מופיעה ברוב החולים, אך לא בכולם. היא מופיעה קודם כל בלובן העין (sclera החלק הלבן המקיף את האישון), ומאוחר יותר בעור, כשרמת הבילירובין עוברת ערך סף מסוים בדם. השתן עלול להיות כהה מהרגיל (בצבע תה או קולה), והצואה עלולה להיות בהיר ולבנה מהרגיל (צבע הדומה לחימר).

בילירובין הוא תוצר פירוק של טבעת הם (heme), שתפקידה לקשור חמצן בכדוריות דם אדומות. הבילירובין מיוצר בכבד ובטחול, ומשתחרר לדם כשתאי הכבד נהרסים על-ידי התהליך הדלקתי. יש לציין שצהבת יכולה להופיע גם במצבים אחרים, כמו פירוק של כדוריות אדומות מסיבות שונות, מחלות גנטיות מסוימות, וכתופעת לוואי של תרופות.

עם הופעת הצהבת, הסימנים הכלל-מערכתיים פוחתים, במקביל להופעת הגדלה של הכבד - הגורמת לרגישות וכאב בבטן ימנית עליונה. בשלב זה ישנה גם הפרעה בתפקודי הכבד הנגרמת כתוצאה ממוות של תאי הכבד ובשל כך "שפיכה" של חלבונים מהתאים המתים לזרם הדם.

בשלב זה עלול להופיע סיבוך נדיר אך מסכן חיים כשל של הכבד (fulminant hepatic failure). כשל של הכבד מופיע בעיקר בזיהומים ב-HBV (הפטיטיס B). במצב זה הכבד נהיה קטן, הצהבת מחריפה, ישנה הפרעה בתפקודי הקרישה ואירועים של דימום, בלבול וירידה במצב ההכרה כתוצאה מעליה ברמת אמוניה בדם, מיימת (תפיחה של הבטן בגלל הצטברות נוזלים בתוכה) ובצקות בגפיים (נפיחות בידיים וברגליים). התמותה במצב זה היא גבוהה, והטיפול המקובל הוא השתלת כבד דחופה.

במרבית החולים שאינם מפתחים כשל של הכבד, הצהבת חולפת מעצמה. במשך כ-3 עד 4 חודשים ישנה עדיין הגדלה של הכבד, והפרעה בתפקודי הכבד הנמדדים בדם.

שיעורי ההחלמה

בזיהום ב-HBV: 90% מהחולים מחלימים לחלוטין, 10% מפתחים מצב של זיהום כרוני בנגיף. במצב זה עלולה להיות נשאות של הנגיף ללא סימני מחלה, או לחילופין, דלקת כרונית של הכבד, העלולה להביא לשחמת של הכבד ו/או לגידול ממאיר של הכבד.

בזיהום ב-HCV: כ-85% עד 90% מפתחים מצב של זיהום כרוני, מהם כ-20% מפתחים שחמת של הכבד.

דלקת כרונית של הכבד (Chronic Hepatitis)

זהו סיבוך מאוחר של זיהום ב-HBV או ב-HCV. סיבוך זה ייתכן גם לאחר הדבקה בנגיפים הללו ללא התפתחות של דלקת חריפה של הכבד. מצב זה מאופיין בחוסר תאבון וירידה במשקל, הכבד נותר מוגדל, וישנה הפרעה מתמשכת בתפקודי הכבד. כשמדובר בזיהום בהפטיטיס B, ניתן למצוא בדם סימנים לנגיף המשמשים עדות לזיהום הכרוני (אנטיגנים מסוגHBsAg ). זיהום כרוני בהפטיטיס C הוא בדך כלל ללא סימפטומים, אך ניתן לאיתור באמצעות בדיקת נוכחות לעותקי הנגיף בדם.

שחמת של הכבד (Cirrhosis of the Liver)

שחמת של הכבד היא סיבוך נפוץ של זיהום כרוני ב-HBV ו/או ב-HCV. במחלה זו, הנקראת גם "צמקת הכבד", הכבד קטן ובעל הצטלקויות רבות, וישנה פגיעה קשה בתפקודו. מחלה זו היא בלתי-הפיכה, והטיפול הוא בעיקר בסיבוכיה. לעתים ניתן לבצע השתלת כבד, שגם לה יש סיבוכים רבים. יש לציין ששחמת של הכבד עלולה להיגרם גם על-ידי מצבים אחרים כמו אלכוהוליזם, מחלות דלקתיות שונות, מחלות גנטיות, תרופות, ומחלות של דרכי המרה.

המאפיין העיקרי של שחמת הכבד הוא לחץ מוגבר בכלי הדם המנקזים דם ממערכת העיכול. באופן תקין, דם המגיע ממערכת העיכול עובר דרך הכבד, המבצע תהליך של סינון ונטרול רעלים.

בשחמת של הכבד, ההצטלקויות בכבד כתוצאה מהתהליך הדלקתי בו מתנגדות למעבר הדם, וגורמות לעליה בלחצים בכלי הדם המנקזים את מערכת העיכול (portal hypertension).

בשל כך, הדם "מחפש" לו מקומות קלים יותר למעבר, ונבנים כלי-דם חדשים, בעיקר סביב רירית הושט. הבעיה היא שכלי הדם החדשים שנוצרים (הנקראים "דליות") נוטים להיקרע ולדמם. דימום זה הוא מצב מסכן חיים, הכרוך בתמותה רבה, והטיפול בו מורכב.

במצב זה מתפתחת גם מיימת (ascites) אגירת נוזלים בחלל הבטן, הגורמים לתפיחות בטנית. אם הצטברות הנוזלים היא חמורה עלול להיגרם לחץ בטני הגורם לחוסר נוחות קשה, ולעתים לקוצר-נשימה. הטיפול הוא על-ידי דקירות חוזרות לניקוז הנוזל מחלל הבטן. בנוסף, בנוזל המיימת עלול להתפתח זיהום על-ידי חיידקים שונים.

סיבוכים אחרים של שחמת הכבד הם פגיעה במערכת העצבים המרכזית הגורמת לבלבול ולירידה במצב ההכרה עד כדי תרדמת (coma), פגיעה בכליות, וגידול ממאיר של הכבד.

גידול ממאיר של הכבד (Hepatocellular Carcinoma)

זהו אחד מהגידולים השכיחים ביותר. הוא נוצר בעיקר בגלל זיהום כרוני ב-HBV ו/או ב-HCV, במיוחד בחולים עם שחמת של הכבד.

במצב של זיהום כרוני ב-HBV או ב-HCV, הסיכוי לפתח גידול ממאיר של הכבד עומד על כ-3% לשנה. ממחקרים שנעשו בסין עולה כי הסיכוי של אדם בעל זיהום כרוני בנגיפים הללו לפתח גידול ממאיר של הכבד הוא כ-40%.

בדרך-כלל ישנו כאב בבטן ימנית עליונה, ובבדיקת הבטן ניתן למשש גוש. בחולים עם סיכון לפתח גידול ממאיר של הכבד, מבוצעות בדיקות סקר הכוללות אולטרה-סאונד בטן, ובדיקת סמנים שונים לתאי הגידול בדם. בדיקות הסקר הללו מאפשרות היום לגלות את הגידול בשלבים מוקדמים יותר, אולם במחקרים שנעשו עדין לא הוכיחו שיפור בתמותה בעקבות טיפול מוקדם יותר.

כשהמחלה מאובחנת בשל סימפטומים כמו כאב בטן, או גוש בבדיקת הבטן לרוב התקדמות המחלה מהירה ביותר, גם עם טיפול, והחולים מתים תוך 3 עד 6 חודשים.

במקרים בהם המחלה מאובחנת מוקדם, ניתן לטפל על-ידי כריתה של הגוש בניתוח, בשילוב עם טיפולים תרופתיים שונים. התוצאות עדין אינן טובות, ומרבית החולים מתים. הטיפול היעיל ביותר הוא על-ידי מניעה: מניעת הדבקות על-ידי קיום מגע מיני בטוח, וחיסון כנגד HBV.

דרכי הדבקה בהפטיטיס B ו-C


שני הנגיפים, HBV ו-HCV מצויים בנוזלי הגוף השונים: דם, זרע, רוק, הפרשות הנרתיק ועוד. אולם, נמצא כי הכמות הנמצאת ברוק היא קטנה מדי כדי לגרום להדבקה. ניתן להידבק בנגיפים אלה על-ידי קיום יחסי מין בלתי-מוגנים: יחסי מין אנאליים לא מוגנים, מין אוראלי לא מוגן, ועל-ידי שימוש בצעצועי מין לא מחוטאים.

ההדבקה תתכן גם ברחם או במהלך הלידה. באיזורים בהם נגיפים אלו (במיוחד HBV) שכיחים, כמו באפריקה, 10% מהאנשים שנדבקו בנגיפים הללו נדבקו בהם כבר ברחם אימם, או במהלך הלידה. באזורים מסוימים בעולם ישנה שכיחות גבוהה של זיהום ב-HCV - במצרים, לדוגמה, שכיחות HCV בערים מסוימות מגיעה לכ-20%.

עד שנת 1992, דרך ההדבקה השכיחה ב-HCV הייתה בעירויי דם. ב-1992 פותח הדור החדש של בדיקות סקר למנות דם, מה שהוריד את שכיחות ההדבקה ממנות דם ל-1:100,000.

כיום, נדבקים ב-HCV בעיקר על-ידי הזרקות תוך ורידיות של סמים בשימוש משותף במחטים ללא חיטוי, ועל-ידי קיום יחסי מין לא מוגנים. הסיכוי להידבק ב-HCV על-ידי יחסי מין לא מוגנים הוא נמוך יחסית, אך סיכוי זה עולה בקרב אנשים שלהם פרטנרים מיניים רבים, והחולים במחלות מין אחרות. בדומה לנגיף ה-HIV (הגורם לאיידס), קיום יחסי מין אנאליים מגביר את הסיכון להידבק ב-HCV.

אבחנה
בדומה לנגיף ה-HIV הגורם לאיידס, מכיוון שיתכן מצב של נשאות, גם ללא סימנים של דלקת חריפה של הכבד, האבחנה מסתמכת בעיקר על בדיקות חלבונים של הנגיפים בדם ונוגדנים כנגד הנגיפים בדם. במקרים מסוימים ניתן לבדוק גם נוכחות עותקים של נגיף ה-HCV בדם. בדיקת דם, הבוחנת את העומס הנגיפי וסוגי הנוגדנים בדם, מאפשרת לרופאים לקבוע את מצבו של החולה ולהתאים לו טיפול תרופתי, באם יש צורך.

אבחנה של זיהום ב-HBV: נוכחות של נוגדנים (HBsAg) בדם מצביעה על הדבקה בנגיף בעבר. גם כשלא ניתן למצוא נוגדנים בדם, עדין יתכן שהייתה הדבקה בעבר ב-HBV, וייתכן מצב של זיהום חריף או מצב של נשאות שבו מופיעים נוגדנים מסוג אחר - HBc Hepatitis B core, כנגד מרכזי הליבה (core) של הנגיף.

ייתכן שהאדם נחשף בעבר לנגיף, פיתח נוגדנים כנגדו והבריא מהזיהום לחלוטין. במקרה כזה, יימצאו בדם נוגדנים מסוג HBs, שהם anti-Hepatitis B surface antibodie.

אם ניתן למצוא בדם חלבונים המופיעים בזמן שהנגיף מכפיל את עצמו (כמו HBeAg) אז הנבדק הוא מדבק ביותר, ובעל סיכויים רבים יותר לפתח מהלך סוער, וסיבוכים.

על מנת לשלול מחלות נוספות, הנגרמות כתוצאה מחשיפה לנגיפים, בודקים גם אנזימי כבד בדם, ועורכים שורה של בדיקות ובהן אולטרה-סאונד של הבטן, על מנת להעריך אם יש מיימת או גידול ממאיר של הכבד.

זיהום ב-HCV: האבחנה מתבססת בדרך-כלל על נוגדנים כנגד הנגיף (anti-HBC antibodies).
5 עד 10 אחוזים מהחולים אינם מפתחים נוגדנים כאלו, למרות שנדבקו. לכן, במקרה של חשד ובדיקת נוגדנים שלילית, יש לבצע בדיקה רגישה יותר, המגלה גם כמות זעירה של עותקי הנגיף בדם.

טיפול
הטיפול בזיהום ב-HBV : מרבית החולים אינם מפתחים זיהום כרוני, ולא הוכחה יעילותו של טיפול אנטי-וירלי במניעת הפיכת הזיהום מחריף לכרוני. בזיהום כרוני ב-HBV, מטפלים במקרים בהם ישנה הפרעה בתפקודי הכבד, ישנם סמנים המראים הכפלה פעילה של הנגיף בדם (נוכחות של HBeAg), ועוד.

הטיפול במקרים כאלו הוא על-ידי אינטרפרון-אלפא, ותכשיר אנטי-וירלי הנקרא lamivudine. לאינטרפרון-אלפא תופעות לוואי קשות של תסמונת דמוית שפעת (חום, כאבי שרירים וכו').
בחולים עם זיהום כרוני ב-HBV ונשאות ל-HIV דרוש גם טיפול אנטי-וירלי נוסף, המשלב את התרופה lamivudine בתוכו. טיפול אנטי-וירלי משולב ניתן במקרים אלו גם אם החולה אינו פיתח את תסמונת ה AIDS, זאת מחשש שנגיף ה-HIV עלול לעבור מוטציה בנוכחות של טיפול אנטי-וירלי על-ידי תרופה אחת בלבד.

טיפול בזיהום ב-HCV : רוב החולים שנדבקו ב-HCV מפתחים זיהום כרוני. אולם, בדרך-כלל עוברות שנים רבות עד להתפתחותה של שחמת הכבד, ולכן טיפול יינתן רק בתנאים מסוימים (הפרעה בתפקודי כבד, שכפול הנגיף בצורה פעילה בדם, מראה מסוים של הכבד בבדיקה מיקרוסקופית, ועוד). הטיפול במצבים אלו כולל לרוב אינטרפרון-אלפא ותרופה אנטי-וירלית הנקראת ribavirin.

במקרים של שחמת הכבד (מחלה סופנית של הכבד עם פגיעה בלתי-הפיכה בתפקודו), ניתן לטפל באמצעות השתלת כבד. להשתלה זו סיבוכים רבים אפשריים, ונהוג לתת טיפול אנטי-וירלי גם לאחר ההשתלה, כדי למנוע חזרה של הזיהום בכבד המושתל (במיוחד אם מדובר ב-HBV ).

מניעה
HBV: בשנת 1987 פותח חיסון יעיל כנד הנגיף, המכיל HBsAg שיוצר במעבדה בשיטות של הנדסה גנטית. החיסון, הנקרא Engerix-B, ניתן בשלוש זריקות. הזריקה השניה ניתנת חודש לאחר הראשונה, והזריקה השלישית ניתנת כחמישה חודשים אחר-כך.

החיסון מונע את ההדבקה במחלה בלמעלה מ 95% מהמקרים. כיום החיסון ניתן כחלק מתוכנית החיסונים השגרתית של משרד הבריאות לילדים. אולם, מרבית האוכלוסיה הבוגרת כיום אינה מחוסנת. בישראל ישנה המלצה גורפת להתחסן, ובעיקר אם קיימת השתייכות לקבוצות הסיכון השונות למחלה, לרבות קיום יחסי-מין בין גברים. לכן, אם לא חוסנתם, פנו לרופא המשפחה שלכם, ובקשו להתחסן כנגד הנגיף.

חשוב לדעת: מכיוון שהחיסון אינו יעיל ב 100% - יש להקפיד על קיום יחסי מין מוגנים, והימנעות משימוש משותף במחטים להזרקת סמים.

HCV: אין חיסון יעיל כנגד הנגיף. לכן, המניעה היא על-ידי קיום יחסי מין מוגנים והימנעות משימוש משותף במחטים.

באם נדבקתם ב-HBV או ב-HCV, הנכם נמצאים בקבוצת סיכון להדבקה במחלות מין אחרות. לכן יש להיבדק ולשלול המצאותן של מחלות מין אחרות, כולל HIV.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...