עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

אדנית הגאווה שלי

קנו פרחים, ושתלו אותם על אדן החלון - שכל השכונה תדע - כאן גרים האם-אמא של המתרוממים. לפי הכלנית ההורסת, הפרגים הרכים, הצבעוני ההדור והסייפן הזקור

השבוע פגשתי ידיד ותיק שביקש ממני לעשות לו טובה אישית. טובה אישית, הוא הרי שמי השני. קטן עלי. ועוד לידיד ותיק. פערתי מלוא רוחב ליבי ועוד בטרם פצה, הרהרתי. איזה זיון איכותי להכיר לו.. אלא שהפעם הפתיע האיש וכך פתח ואמר, "אולי תכתוב בשבילי משהו".

"לכתוב? זה הכל?", שאלתי. "כן. רק תכתוב. אבל משהו באמת מיוחד". "כמובן מיוחד, רק מיוחד". הוספתי. "כמו מה למשל?". והוא השיב, "זהו שאני לא בדיוק יודע. אבל משהו שיידבר אל אחינו ההומואים". אחינו? איזה אחינו. מה הוא מבלבל. חשבתי בלי להראות. וכדי שלא יחשוד הפגנתי ריפיון קצת מוגזם של שריר הלסת. סטייל רונית רפאל אחרי מתיחה.

"מה? מה? תגיד רק מה?", השתדלתי להישמע הכי מתעניין בעולם. "סקס חזק? ניאופים? צרות באגודה? רק תבקש. אני אכתוב בשבילך מכאן ועד גן העצמאות. רק תגיד. עליי אפשר לסמוך. דבר כבר".

בלי טיפת ציניות

"טוב", הוא חייך. כך חשבתי. "אבל נדמה לי שזה יהיה הפעם לא כל-כך קל. אני רוצה ש..." ניסדק לפתע קולו. "אני רוצה ש... שתכתוב משהו טוב ואופטימי". "טוב אמרת? כאילו טוב טוב?", תמהתי. "אמנם כך. טוב ואופטימי. בלי טיפה קטנה של ציניות מרירה".

נפלה שתיקה. ואז פרצתי בצחוק. ברור שמרב מבוכה. "אתה לא רציני נכון?" גיחכתי.

"לא. לא. בחיי רציני". ענה הידיד ולא התבלבל. "ז'תומרת שאתה מבקש שאכתוב סתם כך מסכת נוזלית ודביקה על חיי הקהילה?" הרגשתי שפי מתייבש. עוד רגע גם הרחם ייצנח.

ואז תבוא נפילת הסוכר שאין ממנה חזרה. ידידי המשיך בצעד אחרון של ווידויי הריגה.

"תראה", ניסה בנחמדות, "אתה לא חושב שהעיתונות הוורודה מלאה קיטונות של רפש וחרא. אני רק קורא כל הזמן כמה איכס כאן. התחלתי לחשוב שמבחינה פסיכו-הומו-סוציאלית זה פשוט מצב קיומי. כל פרח בר שמפציע הופך בסוף להיות הומואית רעה".

"נו באמת. תגיד מה עובר עליך? אתה נשמע כמו פקיד באוצר". נפלט לי בלי מחשבה.
רגע אחד הרהרתי. כוס אמו. לא אהיה בתפקיד החברה השותקת. הייתכן כי ידידי הפלצן משכבר הימים הופך בימים אלה מואר? גיוועלד!

הו. יהודים. מה אומר? מזל שזכרתי היטב את הנוהל ועוד בטרם סיים לדבר כבר כיוונתי את כל כלי הזין ונגחתי בפראות בלי לראות ממטר בלי להתמהמה דקה. נו מה אתה רוצה שאני אעשה? העסק טובל פה בים של חרא. ולזה תאמין לי. אני באופן איש לא אחראי. עכשיו תגיד לי יא ביו-אנרגטי. מתי ענית לאחרונה למודעת הכרות? ניסית להיבחר פעם לוועד האגודה? אפילו לברוח אין כאן לאן. קצת אחרי רמת-גן זה קלקיליה ומנגד זורם ביוב שבשבת קוראים לו ים. הכל דפוק מהעצם. מה אתה לא רואה? אז מה הפלא שזה מה שאתה קורא. לא באמת. איפה אתה חי?

"טוב. עזוב", פטר הידיד. "אל תכתוב כלום. לא צריך. רק תבטיח לחשוב ברצינות על כל העניין". אמר והלך. וכך הסתיים בשלום עוד סיקול ממוקד. קצת פחות ערנות ומי יודע איך היה העסק נגמר. התפניתי מהמקום בשקט. לעצמי אני חייב לומר שהתנהגתי למופת. עניין של חינוך מהבית. עזבו שטויות. שום דבר מיוחד.

הייתי חייב להתאושש. כבר יצא לי החשק מהכל. אז החלטתי שאשים פעמיי בתענוגות לסתם ביקור פתע במשתלה.

אני, סוטה המשתלות

כן. אני סוטה משתלות. לא שולט ביצר. לא תרופות. לא קבוצת תמיכה. אובססיבי מוחלט. לא בוחל, לא מוותר גם על קטנות ומגו'ייפות. אפילו כאלו שמגיעים אליהן דרך טיז- אל- לוח. בדרכים לא סלולות. בשבילי עיזים עם סימונים מחוקים ושלטים מהוהים מנייר. רק מגיח פנימה והלב מתרונן. מתפוצץ מרינה, מדיצה ושמחה. הו. דרצנה שלי, עסיסית וזקורה. פיטוספורום יפני? הביאוהו לכאן יש מצב! אני אוהב להריח, לדחוף אצבעות וגם את שתי הידיים. רגע. מי אמר אלמון הודי? לא נכון. משלוח חדש. מה באמת, זן אפריקני מובחר? צסטרום פורח! אני מסניף שני פרחים. מה העניין? לא רציני. סתם שטות. בקטנה. גם אני אוהב אתכם. אוי אהבה. אהבה. כל היקום כולו נתינה. קבלה, תוספתא. תלמודא שרמוטא.

אמנון ותמר. למה כועסת? כלנית ונורית בצנצנת שקופה. יו אניטה. איפה אניטה? תמיד שצריך היא לא כאן. סיגלית ורקפת וגם נרקיס תרבותי יעשו בי עוד רגע חסד מופלא.

מה זה ? לא מכיר. אה. צמח תבלין קופצני, מדברי, סלסולי מבושם. צמח-מרפא שמחובר לעצמו. צמחים אוהבי בית, וכאלה פרועים בלי חשבון. מתפשטים בקלילות בגינה או בגג. .כל היופי הזה שלא ייגמר לעולם. הצבעים הריחות על הדבש על העוקץ. המתוק המלוח המר.

חזרתי הבייתה מלא ארגזים עמוסים בכל יפי הבריאה. שתלתי הכל באדניות המרפסת. ממש מתחת לדגלון הגאווה. חייכתי מאוזן לאוזן והתיישבתי לנוח . רציתי להתקשר לידיד שפגשתי הבוקר ולומר לו שיש לי משהו דחוף ביותר לספר לקהילה.

את כולם אני אשלח, כך חשבתי. את כולם אשגר למשתלה. לא חשוב איזו. אחרי הסיבוב או זו שבדרך לעבודה. קנו במחילה רקפות בשני שקל. נרקיסים, אמנונים ותמרים או פטוניות בצבעי גאווה. מקמו אותם במקום בולט על מעקה המרפסת כדי שכל השכונה תראה ותדע. כאן גרים האם- אמא של המתרוממים. אין בכלל מקום לטעות. לפי הפריחה השופעת, העלווה הקופצת, ריחות השיכר ושילוב הצבעים המושלם. לפי הכלנית ההורסת, הפרגים הרכים, המרווה והרוזמרין המובחר. לפי הצבעוני ההדור, הסייפן הזקור ועסיס הפרות שצנחו לגינה. לפי החיוך המבקיע בכל בוקר חדש מאדנית קטנטנה וגאה.

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...