עוד בתרבות ובידור
 >  > 

מסביב לעולם עם קפטן קוק

העיתונאי טוני הורביץ חוזר למסעותיו בעולם של קפטן קוק באמצעות מסע בן-ימינו למקומות אותם גילה. דן לחמן על מסע מרגש לעבר פחות מוכר

אם ישאלו אתכם על מגלי עולם חשובים, כולם ידעו מי זה קולומבוס. הרבה ידעו להגיד מרקו פולו. מגלן גם לא נשכח. חלק ידע למלמל ואסקו דה גאמה. אך אם נשאל מי זה קפיטן קוק יתחיל בלבול. חלק יגיד שהיה לוחם ימי אנגלי. אחרים יגידו שהיה פירט אנגלי או לוחם בפירטים. מעטים יותר ידעו שהוא מגלה הארצות דגול. האחרון שבין גילויו הגדולים היו אוסטרליה והוואי.

כל מי שרוצה לנוח קצת מקריאת רומנים או נובלות, מוזמן לקרוא את הספר המקסים "קווי רוחב כחולים" העוסק בתגליותיו של קפטן קוק החצי נשכח. מעטים ממעריצי הסדרה "מסע בין כוכבים" מזהה את הדמיון בין מסעות האנטרפרייז לבין האנדוור, ספינתו של קוק. בסדרה הטלוויזיונית, קפטן קרק מגיע למקום הרחוק ביותר ביקום אליו יכול אדם להגיע. מסביבו רופאים וטכנאים לבושים אדום, כצבע המדים של המלחים על ספינתו של קוק. שני הקפיטנים יוצאים, עקרונית, לגלות עולמות חדשים יותר מלהילחם ולכבוש. יש הבדל גדול בין האמבטיה הצפה לספינת חלל דמיונית, אך זהו הומאז' יפה לקפטן קוק, אחרון מגלה העולמות.

הספר עובד על שתי רמות מקבילות: מצד אחד, עיון ביומניו של הקפיטן ומעקב מדויק אחרי מסעותיו. למן הצד האחר איך עוסק הספר באופן בו הרס הגילוי את האוטנטיות של חיי התושבים.

מכיוון שקוק לא יצא לחפש זהב כמו הספרדים, הוא לקח אתו מדענים כמו זואולוגים ובוטניקאים. מה שהיה נקרא בימינו "חוקרי תרבות". כולם ניהלו יומנים, וכל היומנים המקוריים אפשריים לקריאה. אי לכך הספר בודק מה מצאו ומה קרה למקומות מאתיים שנה אחר כך.

קוק יצא למסעו הראשון בשנת 1768, כמאתיים שנה אחרי הספרדים מחפשי הזהב. בימיו האמינו שבאיזה מקום צריכה להיות יבשת גדולה כמו אירופה, המשמשת שיווי משקל לאדמה לבל תתהפך על פיה. וקוק יצא לחפש את "טרה אוסטראליס אינקוגניטה", ארץ הדרום הלא נודעת. הוא הגיע במסעותיו הרבים לקוטב הצפוני, אנטארקטיקה, טסמניה וטרה דל פואגו, ארץ האש. מפות ששרטט אז נתגלו כנכונות מספיק כדי להשתמש בהן עד ימינו. הוא היה המערבי הראשון שנתקל בקנגורו, אותו הוא מתאר במילים הבאות: "צבעו אפור כשל עכבר והוא גדול ככלב ציד, ודומה לו מכל הבחינות. הייתי חושב שזה כלב אלמלא ניתר בהליכתו וריצתו כמו ארנבת או צבי".

המזכרות שהביא ממסעותיו השפיעו רבות על התרבות של אותם ימים. הוא הביא מהוואי את המלה "טאבו", רקדניות אקזוטיות מטהיטי, קניבלים מאוריים, קישוטי גוף פולינזיים ועוד. איי הדרום הפכן לסמל תרבות הפוכה מזאת האירופית: חופשית ומשוחררת מעקבות. הוא חשף בפני התרבות המערבית את התערובת המסעירה, שנשכחה עם הדורות באירופה, את הקשר בין מין ופולחן דתי. האבורגיניים הילכו עירומים ולא היה להם עניין במתנות שקוק ניסה להרעיף עליהם. הם לא אספו רכוש. "שלוות חייהם אינה מופרת בשל תנאי חייהם הקשים", כתב עליהם ביומנו.

את הספר כתב טוני הורביץ, עיתונאי אמריקאי וחתן פרס פוליצר. הוא מערב בספר הווה, את ענינו שלו ואת מעשה חייו הפרטיים שהביאו אותו להתעניין בקוק. כן מובאים תוצאות מחקרו, אחרי שמצא את יומנו המקורי של הקפיטן. הספר כתוב בשפה "מתרוננת", באהבה גדולה לאיש, למקומות, לממצאים, לאמונות התפלות של ימים עברו. קשה לחשוב על ספר כזה כספר מבדר אך הוא בהחלט כזה. מעמיק ומבדר, אך גם שובר לב ומנפץ את כל אשליית הרומנטיקה של איי הים הדרומי. הם רחוקים מלהיות גן עדן לפי התיאורים בספר, אלא אם כן גן עדן הוא מקום מנוון ומשעמם עד מוות נוסף... מה שנשמע כעשוי להיות ספר הרפתקאות לילדים הוא ספר מחכים עבור מבוגרים. בכל משפט שני לומדים משהו חדש; אולי לא ממש חשוב משהו שעשוי להדהים, אך משהו שלא חשבנו עליו אף פעם, דבר שנשכח. ובכל זאת הספר מתגלגל לו כמעדנות. ארבע מאות עמודים של טיול בעולם חדש ועתיק בעת ובעונה אחת. עולם שהוא עדיין רחוק לרובנו: אוסטרליה, טאהיטי, בורה והוואי הם בעיקר משאת נפש לרבים מאתנו וספר מסע זה מקרב אותנו אל החלום. ואולי מוחק אותו במקצת.

קרן מחקר אוסטרלית בנתה העתק מדויק של "האנדוור", אנייתו של קוק, ונעשה ניסיון לשחזר את דרכה בים. האדנוור תוארה כתערובת של כפכף עץ הולנדי מעורב בארון מתים: לא צורה לה ולא הדר. הורוביץ הצטרף כמלח לאותה נסיעה ומכאן החלו פרקי סיפור האנדוור החדשה, באימות עם סיפור האנדוור המקורית. לדוגמא, על הספינה היו 32 קילומטרים של חבלים חבלי המפרשים, והתרנים שצריך היה לדעת לטפל בהם במהירות ובזהירות. או הצורך לטפס על תורן בגובה 39 מטר כשאינך נמצא על קרקע יציבה וכל גופך נמשך על ידי זרועותיך על אותם חבלים. לא מסוג הדברים שעיתונאי הרגיל לשבת מול מכונת כתיבה או מסך מחשב עושה בחיי היום יום.

כותרות העיתון ביום הפלגתה של האנדוור המקורית - 26.8.1768 - דיווחו בעמוד הראשון על "נבל שנשלח לפגוש את בוראו". כלומר תליה פומבית של גנב, הלקאה פומבית של גנב אחר. ובאותיות קטנות למטה בתחתית העמוד: גאון צעיר בן 12, מוצארט שמו, מונה לתפקיד מאסטרו.

על הים מתחילים המלחים בני ימינו להבין מה עבר על מלחים במאה ה-18, ללא הרגלי היגיינה. אנשים חלו ומתו ממחלות זיהומיות, מדיזנטריה, מפציעות ומזיהומים. קוק ניסה לחנך אותם לשמור על בריאותם, אך כנראה שלא ממש הצליח למרות כל תרגולי הבריאות שהנהיג. כמובן שהמלחים בני ימינו עבדו קשה אך נמנעו מהם המיתות המשונות.

ביומניו של קוק מוצאים רשימת מתים, אולם לא תמיד עם גורם המוות. בכלל, כל הספר עוסק בניסיון להבין לא רק את מסע הגילויים אלא את קוק עצמו. מי היה אותו קפיטן מה היו הדברים שהרשימו אותו, למה התייחס ביומנו ומה השאיר אותו אדיש. הוא מצר על היסחפותן לים של תרנגולות שטיילו על הסיפון, אך מזכיר במלה אחת את הנווט הראשי שמת ואין לדעת ממה.

מה שמפעים במיוחד הוא שקוק יצא אל הלא נודע. למקום הרחוק ביותר ביקום שהיה ידוע עד אז. לכיוון שאיש לא שט אליו לפניו, בלי שום מכשור ניווט שהיה יכול לעזור לו לנווט באמת. כל אותם מכשירים של הימים ההם היו מאוד לא מדויקים. למלחים בהאנדוור החדשה נמאס אחרי כמה ימים, לעומת המלחים בספינה הישנה אשר היו על סיפונה שנים, אם חיו ולא מתו מצפדינה - אותה מחלה רצחנית המתפתחת מחוסר ויטמין C והורגת את החולים. קוק, שנעזר בחוש יותר מאשר ביידע, הכריח את מלחיו לאכול מזון טרי ועשבים בכל פעם שירדו לחוף ובכך הציל את חיי רבים מהם.

גילוי האי טהיטי היווה פורקן מיני לכל המלחים. נשות האי, חסרות המעצורים, הציעו את עצמן ולימדו את האנגלים של אז תרגיל מיני או שניים שלא הכירו. התשלום התבצע במסמרים מהם עשו הגברים באי קרסים לדיג. מרוב מתנות מתכת לנשים האנייה כמעט והתפרקה. זה גם היה המפגש הראשון של בני האי עם מוות כתוצאה מירי. יש לנו כמובן רק את התיאור מהצד האנגלי, כאשר שאלות כגון מה הבינו בני האי ומה הרגישו נותרו חסרות מענה.

עד לביקור האירופאים לא היו מחלות מין בקרב בני האיים. אחת הצרות שהביאו אתם "מגלי העולם" היא הדבקה מסיבית במחלות מין, כשאיש לא ידע לטפל בהן או איך להיזהר מפניהן, אם כי בספרים אחרים נטען שהמלחים נדבקו במחלות והביאו אותן לאירופה. קצת אחרי ביקורו של קוק הביאה אנייה ספרדית את מחלת השפעת לאיים, ומכיוון שזאת הייתה מחלה חדשה מתו רבים מהחולים. בתוך פחות ממאה שנים נידלדלו תושבי האי ממאתיים אלף לשבעת אלפים בלבד.

למרות ההרס המנטאלי שהביא גילוי איי פולינזיה, הם משמרים עדיין חלק ממורשתם העתיקה, ולפי כל האנשים הלבנים החיים שם בימינו, מדובר במקום המשעמם ביותר עלי אדמות. ממש הרס הרומנטיקה של המקום כששומעים מה יש לתושבים לספר על ריקנותם של התושבים המקוריים. איי פולינזיה הם הונאה אחת גדולה, וכנראה היו כאלה מאז ומעולם, מסכם אחד הלבנים שגר שם כבר שנים.

בניו זילנד פגש קוק את המאורים. הוא הביא להם נצרות ותרבות חדשה. היום הם מנסים לחזור ולמצוא את שורשי תרבותם העתיקה. הכל מלבד לחזור להיות קניבלים, מן הסתם. מעניין הוא שקוק עצמו לא ראה בקניבליות מעשה ברברי אלה סוג של מסורת תרבותית: לאכול את האויב שלך מעביר אליך חלק מכוחו, הסבירו לו. המאורים שונאים אותו עד היום.

בתאריך 16.2.1779, מול חופי הוואי, מגיע כהן דת בסירה אל "רזולושין", אנייה השלישית שקוק תר בה אחרי ארצות חדשות. כהן הדת עלה על האנייה ופתח חבילה בתוכה היו נתח גדול של בשר שהקצין האנגלי זיהה מיד כבשר אדם. הוא זיהה שזה חלק מירך, אך בלי העצם. יומיים קודם הרגו תושבי האי חמישה אנגלים על החוף. וכשהקצין שאל אם הגופות נאכלו, נעלב הכהן. האם האנגלים נוהגים לאכול את האויבים שלהם, שאל.

תושבי הוואי אינם קניבלים. הם מבתרים את גופותיהם של אנשים חשובים, מבשלים אותם כדי להוציא מהם את העצמות בהן הם רואים כבעלות כוחות אלוהיים. הירך שהובאה לאנייה הייתה ירכו של קפטן קוק. מה שקרה שם על החוף נתון בסימן שאלה.

קוק ערך שלושה מסעות. לפי מספר הקילומטרים שערך, הקיף את העולם כשמונה פעמים, או היה יכול לטוס לירח. מלבד הביקור בטהיטי יש בספר ביקור בעוד כתריסר איים שבדרך, עד ניו זילנד, גם היא תגלית של קוק. מי שאוהב ספרי מסעות ימצא כאן מסע משולש: תיאור המסע ההיסטורי המקורי, תיאור המסע בן ימינו בעקבות המסע המקורי ומסע לגילוי אישיותו של קפטן קוק. בכך הוא מרתק כל אדם שייצר ההרפתקאות והחיפושים אחרי עולמות חדשים מסעיר את ליבו.

"קווי רוחב כחולים" מאת טוני הורביץ * הוצאת אריה ניר 2003 * כריכה רכה * מחיר: 89.00 ש"ח

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...