עם אחד שני עולמות. צילום: כריכת הספר.
 > 

כשרפורמי וחרדי מתחילים לדבר

בניסיון הידברות נדיר מנהלים ביניהם הרב הרפורמי עמיאל הירש ועמיתו החרדי יוסף ריינמאן, בספר "עם אחד - שני עולמות" דיאלוג תורני מרתק. גם על הומוסקסואליות

בסוף שנת 1999 ישבו שני אנשים חכמים, שניים אשר ים של דעות מקשר ומפריד ביניהם, והחליטו לנהל ביניהם שיחה על מהות אמונתם. שניהם יהודים, שניהם רבנים. האחד, עמיאל הירש, הוא רב רפורמי. האחר, יוסף ריינמאן, הוא רב אורתודוקסי. אחרי שנפגשו לכמה שעות והעלו נושאי שיחה, החלו להתכתב האחד עם רעהו באינטרנט. חליפת המכתבים ביניהם הולידה את הספר "עם אחד שני עולמות".

אני חייב להגיד למן ההתחלה שלטעמי זה אחד מספרי העיון המעניינים ביותר שקראתי לאחרונה. זהו ספר קריאה חובה לכל מי שהיה לו בעבר קשר לדת, לכל מי שאינו יודע שום דבר על היהדות ואין לו מושג על מתפלפלים לומדי תורה ומה המחלוקות בין רפורמים לאורתודוכסים. הספר לא החזיר אותי בתשובה ואינני חושב שזאת הייתה הכוונה. דו השיח מוליך את הקורא בשבילים של אפשרויות פירוש שונות של הלכות שונות, כשהרפורמי טוען שאפשר להרחיב, לשנות ולהביא את הפירוש לקרבת החיים המודרניים, ואילו החרדי כמובן מתנגד בתוקף ומביא את ראיית עולמו להסבר מדוע אסור.

השאלה איננה מי משכנע יותר. כמובן שכל חילוני או אפילו מסורתי שאיננו מקיים את כלל המצוות וחי חיים מודרניים, שיש טלוויזיה בביתו, צורך תרבות חילונית ברמות שונות ועושה לעצמו דרך משלו לדת, יקבל את דבריו של הרפורמי ואילו החרדי יראה סגור בעולמו. אלא שמקריאת הספר מי שאיננו מכיר את ההוויה החרדית אינו יכול שלא להודות שמה שנראה לנו עולם סגור גם הוא עולם רחב עם הבחנות רבות.

הספר מלא בציטוטים ממקורות יהודיים שונים: מהתלמוד ומהגמרא ומכל מיני פוסקים. לכל מי שלא מכיר את הדרך הארוכה הזאת, הספר נותן טעימה על קצה המזלג ממכמני המחשבה היהודית, ורק בשביל זה כדאי לקרוא את הספר.

התוכן מקיף המון נושאים הנוגעים בחיי היום יום שלנו. כדוגמא מודרנית לשוני בתפיסות שניהם ניתן מקום חשוב בבחינת ההלכה לבדיקה של קבלת ההומוסקסואליות והיכולת לחתן זוג חד מיני כאחד הדברים הראשוניים בתוך המחלוקת על הפירוש. שניהם מתייחסים לקבלת ההומוסקסואליות לדוגמא בה אפשר לפרש, אלא שהאחד נעצר במקום בו ויתר על עונש מוות והאחר רוצה לקרב את ההומוסקסואל לקהילה במקום לדחותו. מתוך הדיון ניתן להבין מיד מדוע החרדי איננו מסוגל לקבל את ההומוסקסואליות, אע"פ שהוא טוען שאת ההומוסקסואלים באופן אישי הוא מוכן לקבל כאנשים חולים שיש לרפאם. בדיקה של נושא אחר שממנו הם מנסים להסיק כל אחד לכיוונו ותופס מקום נכבד בספר הוא נושא מעמד האישה, חובותיה זכויותיה וההתייחסות לדתיותה ועולמה.

אינני יודע כמה רבנים חרדיים מכירים כל כך טוב גם את העולם החילוני, דרך המחשבה, התגליות המדעיות והשינויים החברתיים כמו רב ריינמאן. והנה, על אף שהוא מכיר את העולם החילוני ודרכיו, הוא עדיין מחוזק באמונתו. כלומר מותר לדעת את דרך הגויים אם אתה מחוזק באמונתך. נכון שהפרשנות שלו היא בדרך כלל נגד החילוניות. קשה לו לקבל דברים כפי שהם קורים וישנם מקומות בהם הפירוש שלו נראה בעיני חילוני כפירוש צבוע ומתחסד, אולם מצד שני מעניין לשמוע את דעתו ופירושיו לגילויי מדע חילוניים.

הרבה סוגיות עולות בוויכוח: כאמור, היחס להומוסקסואלים, שאלת הלבוש החרדי, מיהו יהודי, מעמד האישה, גיור, התבוללות והתבדלות, האמונה המוחלטת, התורה והפוסקים, טעם קיום המצוות והעברת המסורת מדור לדור. שניהם בקיאים ומצטטים פסוקים רלוונטיים ודרך פירושם היא המעניינת. אחרי קריאת הספר אפשר לנסות להבין פסיקות הניתנות על ידי רבנים כמו הרב עובדיה יוסף המפרשים במקומותינו את ההלכות. אנו מבינים שבלתי אפשרי הדבר עבורם, מתוך אמונתם, לחשוב אחרת ולפרש אחרת. אמנם עולה הטענה שהכל הוכתב למשה בארבעים הימים אולם מאז שהועלו הדברים על הכתב, דורות רבים הערימו הררי פרשנויות וניסיונות סיפור אחר מהמסופר. עד כדי כך שיש מי שחשב שמיכל בת שאול הניחה תפילין כהלכות גבר, שברוריה הנביאה התאבדה.

אלו סיפורים שאינם נמצאים בכתוב ונראים רק כהצדקה לפירוש שבו עסק איזה פוסק באותו רגע. מי שמאמין שהכל ניתן למשה בארבעים יום על הר סיני, ומלבד התורה הכתובה ניתנה לו גם התורה בעל פה ומאז רק מפרשים אותה ומפרשים את רמזיה, יבין שהסגירות הזו בנתה הרים של פילוסופיה עמוקה הנשענת על פוסקים ומפרשים בני דורות רבים, אשר בחיפוש אחר ההבנה מסתמכים על רבנים עוד מזמן התלמוד.

הספר לא נועד לשכנע בצדקת הדרך של אחד המתכתבים. אי אפשר בכלל להביא אותם לידי מכנה משותף אמיתי, אפילו ששניהם מדברים על אותה תורה, אותן הלכות ואותם פירושים ישנים, גם כשהרפורמי מנסה ככל יכולתו לקדם את הפירוש לימינו. אם לא היו יריבים רעיוניים היה יכול הספר להיות, ואולי עוד יהיה, אבן דרך להבנה אמיתית וכמוהו כאחד הספרים החיצוניים ליהדות שגם להם יש ערך משלהם מול כל מה שנחשב לקודקס החד פעמי: התנ"ך המשנה, הגמרא. כל ספרי הרבנים שבאו אחר כך, אלו הדשים בהלכות ומפרשים אותן, הם ספרים חיצוניים המותרים לקריאה במגזר החרדי כספרות יהודית.

חלקו האחרון של הדיון עוסק במדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית. מעניינים מאוד הטיעונים בעד ונגד של שני הצדדים. לא אכנס לפירוט. כדי להבין את הצדדים צריך להסביר את כל מה שהדיון כולו עוסק בו: משמעות היהדות ואותה משמעות ממנה צומחת ראיית העולם. מספיק אם נאמר בפשטנות שהאורתודוקסיה אינה מקבלת דמוקרטיה יהודית כי אינה נמצאת ככזאת בתורה על כל נספחיה. הציונות נתפסת כאקט חילוני של אלוהים אשר עומד מאחוריה. לחילוני קשה לקבל דעות כאלה.

ומה לעשות אם אני, באופן אישי למשל, אגדיר את עצמי כיהודי שאינו מקיים מצוות, אינו מאמין באלוהים היושב ומחשב הנהלת חשבונות פרטית לכל אדם, ובכל זאת יהודי וציוני? אולי בכך טמון המפתח לדיון, לבעיות ולדילמות שהוא מעלה.


תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...