עוד בתרבות ובידור
 >  > 

מקסיקו בין מציאות לפנטזיה

מקסיקו, אמצע שנות החמישים. חואן פראסיאדו נשלח לעיירה קומלה ע"י אמו המתה ונכנס למעגל של מציאות ודמיון, חיים בתוך מוות

מעט מדי ספרים מתורגמים אצלנו מן השפה הספרדית. רק לפני זמן מה קראתי והתרשמתי מספרו של חואן קרלוס אונטי והנה אני באמצע ספרו של חואן רולפו המקסיקני. מורכבות השפה היא גם פואטית וגם שוברת כללים. שפה המערבת זמנים במקומות, הווה עם דמיון, זיכרון עם עתיד. והתיאורים יפים כל כך, גם של הרע וגם של המכוער. רמי סערי, משורר בפני עצמו, תרגם את הספר והתמודד עם הטיות חדשות של מלים מוכרות בכתיבה לירית.

הספר נכתב בשנת 1955 אך אין ספק שהשפיע על כתיבתם של גבריאל גרסיה מארקס ואיזבל איינדה. ישנה הפריה הדדית בין הכותבים הדרום אמריקאים גם כשהם באים מארצות שונות: בשפה, באווירה, ובעיקר בנושאים, שהם בחלקם פוליטיים ובחלקם עוסקים בחיי העוני. העממיות הדרום אמריקאית, השונה לחלוטין מהעממיות המערבית המוכרת לנו, הופכת כל ספר כזה ליחיד במינו, לדמיוני, לאחר לגמרי. השונות הזו הופכת קריאה של ספרות מתורגמת, כזו שאיננה ממש בזרם המרכזי, למרתקת כל כך. זוהי ספרות שלוקחת אותנו לעולמות אחרים, למחשבה ספרותית אחרת, לחיי יומיום השונים מאלו המצטיירים לנו מסביבנו.

העלילה מתמקדת בחואן פראסיאדו אשר נשלח על ידי אמו המתה לעיירה קומלה, שם אמור לגור אביו. לתוך קו הסיפור על הבן המגיע לעיירה ייכנסו בסדר אסוציאטיבי סיפוריהם של אנשים רבים מבני העיירה שיש להם חלק בסיפור, או שחלקם בסיפור מרוחק ורק תודעתי והקשרם הוא בחיי העיירה. לתוך הריאליזם יכנס הפנטסטי ויערב את כל עד שקשה להבחין; כל אחד יספר את סיפורו ואת סיפורם של האחרים.

"הדרך עלתה וירדה, עולה או יורדת, תלוי אם הולכים או באים. מבחינת מי שהולך היא עולה: מבחינת מי שבא, היא יורדת.
- איך אתה אומר שקוראים לעיירה שנראית שם למטה?
- קומלה, אדוני
- אתה בטוח שזאת קומלה?
- בטוח אדוני
- ולמה הנוף נראה עצוב כל כך?
- זאת התקופה אדוני
".

זה המפגש הראשון של חואן עם העיירה אליה נשלח. הוא מדבר עם נוהג חמורים, אלא שהמלה בה מתייחס אליו הסופר היא בהם, מלשון בהמה, שכן הוא כמו הבהמה שהוא מוליך. יתכן שהמלה קיימת בספרדית, אך אם המתרגם בחר בה לעברית כנראה שהייתה לו סיבה טובה לא להשתמש במלה העברית, נניח "חמר", המוכרת.

"אחרי שהעננים חלפו, השמש הצמיחה אור מהאבנים. סיסגנה [הכוונה הפכה לססגוני, ד"ל] את הכל, שתתה ממי האדמה, שיחקה עם האוויר והעניקה בוהק לעלים שהאוויר שיחק בהם".

הבהם שולח אותו לגברת שתשכיר לו חדר, והיא מצידה מספרת לו כי הבהם חרש ואיננו מדבר. היא מתחילה להעלות זיכרונות מחיי אמו ומספרת על ימי ידידותן בעבר ולמה ברחה אמו מאביו. אולם אמו אמרה לו: "על העזובה שעזב אותנו, בן שלי, תעשה שהוא ישלם לך ביוקר". אלא שאביו כבר מת, וכשהיא מספרת לו על אחיו למחצה שהיה הולל. אונס נשים ופוגע בכנסיה שמת גם הוא היא שואלת אותו, "שמעת פעם אנקה של מת?", והוא עונה: "לא, דוניה אדוויחס". "התמזל מזלך", היא מפטירה.

דונה אדוויחס, חברתה של אמו, מתחילה לספר את סיפור העיירה. היא ממשיכה לשמוע את דהרת סוסו של המת שנים לאחר המקרה. והכומר השוכב על מיטתו בלילה, שאחרי הלוויה נזכר בהתאבדותה של אדוויחס. האם זה היה לפני או אחרי שהשכירה חדר לחואן? מי זאת אדוויחס בעלת הבית ומי המתאבדת? חואן שומע על התאבדותה של אותה אישה שפתחה לו דלת, שיכנה אותו בביתה ומתה מזמן. וכמו בכל הספר הדמיון והממשי, ובעיקר החיים והמתים, מתערבבים. הוא לא ממש מתפלא: המתים ממשיכים להופיע לפני החיים. הדים של שיחות ישנות חוזרים מהקירות. וכשהוא מת ונקבר גם הוא מתחיל לדבר עם המתים הוותיקים, ממשיך לשמוע את סיפורי העיירה, את הרכילות העתיקה.

יצוין כי מכיוון שהסיפור מתרחש בימי אחת המרידות במקסיקו, הדיה מגיעים גם לעיירה הנידחת. הפוליטיקה נכנסת גם למחוזות הפנטסטי.

הספר מורכב מאוד, בעיקר בגלל כל הקולות המספרים. כל אחד ושפתו, כל קול וזכרונו; כולם מדברים על כולם. וכולם למעשה מתים כבר מזמן. קולות המתים המדברים על החיים הוא חידוש ולמעשה נראה לי כמעשה חד פעמי שהמתים מספרים את הסיפור.

הספר מהנה ברמת הדימויים: סיפורי החיים של אנשי עיירה קטנה, ענייה ומוזנחת. אך יחד עם זאת יש משהו מוכר ומצופה באווירת האהבות והשנאות. מאוד מוכר מספרות לטינו-אמריקאית, ובחלל נותרת רק התהייה האם זו באמת המנטאליות הכללית והתרבותית המערבת את הפנטסטי בחיי היומיום או שמא זו צורה שנולדה בספרות ונשמרת רק בה. תהייה שנותרה, עד עתה, ללא מענה.

"פדרו פארמו" מאת חואן רולפו * הוצאת "כרמל" 2003 * כריכה רכה, 163 עמ' * מחיר מומלץ לצרכן: 62.00 ש"ח

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...