עוד בארכיון טורים
 >  >  > 

מציאות בדויה

המציאות קופחת על פניו של ערפדון, ולא בדמות החיים האמיתיים, כי אם בדמות תוכניות טלוויזיה. אמנם ערפדון לא צופה, אבל האח הגדול כן

נו, אז גם אתם ראיתם את פרק הסיום של "קחי אותי שרון"? גם אתם צפיתם בהתרגשות בדיוק כשהיא בחרה – גדי או יואב? גם אתם ראיתם את הפרסומת שנייה לפני בחירתה הרת הגורל של הכונפה שרון (שעלתה סכום מזערי של 150 אלף זוזין)?

וגם אם לא ראיתם, בטח לא יכולתם להתעלם מהתכנית הקודמת, "כוכב נולד", שבו מיטב נערי ונערות ארצנו פיזזו להם בעוד הקהל והשופטים חותכים באכזריות בבשר החי. ואולי ואם אתם מנויים של הלוויין, יצא לכם גם לשזוף את פרויקט Y.

אז זהו, חברים. באיחור אופנתי (כרגיל) של כמה שנים, אנו נוהים אחרי דודינו מעבר לים, ומאמצים את תוכניות המציאות אל חיקינו החם. וכמובן – אם אפשר, אז עם טוויסט ישראלי. 'כוכב נולד' ו 'קחי אותי שרון' גרפו רייטינג עצום, שלא נראה כבר שנים בארצנו (אם בכלל, אני לא סגור על זה). נינט עשתה עמוד ראשי ב'הארץ' (פשש... כל הכבוד), שרון הייתה מרוחה על 2 עמודים (ורודים!) בידיעות, ועוד ועוד. פרק הסיום של שרון נמרח על שעתיים שלמות, ובו אף יצא כתב משוטט כדי לשאול את האיש הקטן ברחוב את שאלת השאלות – יואב או גדי? ולמה לעזאזל היא זרקה את רודריגו?


קחו כבר את שרון

בואו נגלה לכם סוד. לא ראיתי אף לא שביב תכנית מ"קחי אותי שרון". לא הייתי מעודכן בדבר וחצי דבר. אבל מה – כמו כל התכניות הללו, משום מה, ואף בניגוד לרצוני, עודכנתי כאנוס באינקוויזיציה ע"י כל מי שסובב אותי – הורים, חברים, עיתונים ומה לא.

ניסיתי יום אחד לראות חצי פרק, ופשוט כמעט הקאתי את הסנדביץ' פסטרמה שאכלתי באותו רגע. טוב, סבבה שזה היה עאלק ריאליטי, וסבבה שהייתה שם תחרות, ואפילו היה שם גבר שווה או שניים. אבל כל התכנית הייתה כל כך קיטשית, שמיכל נגרין לעומתה הזכירה לי את התא של חניבעל לקטר. כל הנרות מסביב, האווירה המרוככת, ההווי המילואימניקי בין המתמודדים (רק חסר שמישהו מהם היה מוציא גזיה, עושה קפה שחור והיה מתחיל סבב "נו, גבר, השחלת אותה כבר?"). אז עזבתי את התכנית. סבבה.

במהלך החודשים התוועדתי רבות לשרון, ה"רווקה הכי מפורסמת בישראל" (ושמישהו יגאל אותה כבר מייסוריה – הרי רווקה בגיל 30 בישראל משולה לסוס צולע שיש רק דבר אחד טוב לעשות איתו, לא?) לאו דווקא דרך הטלוויזיה, אלא דרך מדורי רכילות, ובעיקר דרך פרסומות נפוחות במשקל נפיחה על כלום. ומי לא תפס את הטרמפ. אמא שלה (פרסומת לסופר פארם או אחד מהפארמים הארורים), רודריגו (מי שלא יודע – עוד ריג'קט, אבל מה – בגלל שהוא עאלק לטיני, בואו ניתן לו גלי הערצה) שדגמן לו תחתונים, ואפילו שאר הגברים שנופו באכזריות, חברו יחדיו ליצירת קולאז' מזוויע לפרסומת לקופידון (או אתר הכרויות אחר). פשוט פצצה, מה אני יכול לומר.

אבל – וזה אבל גדול – לפני פרק הסיום היה כזה באזז אדיר – אם אני לא טועה זה גם הוזכר בחדשות, שאמרתי "את זה אני חייב לראות." כמובן שפרק זה כללRECAP מהפרקים הקודמים. משהו עם לב שוקולד לבן ולב אדום, שרון זרקה את המועמדים עם דמעות בעיניים, והם, כמו כלבלבים קטנים עשו דמעות בעיניים וליקלקו לה "היה מדהים. את אישה מדהימה. כל הכבוד. אני יודע שעשית את הבחירה הנכונה... לק לק לק" מיותר לציין שאני בטוח שבליבם הם חשבו "סססעמק על הכונפה הארורה הזאת. יאללה יאללה, אפשר לחשוב. אני עכשיו הולך ללנסקי לתפוס איזה זיון טוב ללילה. מה אני צריך בכלל את כל זה?"

בכל אופן – ההתלבטות שלה נמרחה בדרמטיות שלא הייתה מביישת אף דרמה קווין על פני שעתיים, ולבסוף – טה טה טה!!! יואב! כן, כן! האם זה בגלל שיש לו גוף מושלם? האם זה בגלל שהוא משדר 'אני גבר סקסי לא מגולח?' האם זה בגלל שהוא נורא עמוק כזה כי הוא קורא ספרים והוא היה פעם דוס? רק לשרון הפתרונים. ומה אכפת להם. יש להם עכשיו דירה מדהימה וחופשה באיטליה. הם בטח עכשיו חוגגים להם בטוסקנה (קיטש, אמרתי?), היא בידי ג'ובאני מקומי והוא עם איזו סופיה מהכפר הקרוב. וצוחקים. מה זה צוחקים. כשהם יחזרו, הם יחיו-עאלק-ביחד, וימכרו את זכויות היוצרים בהון תועפות.

ואולי אנחנו הפראיירים. אולי.


כוכב מת

ההתחלה של כל ההיסטריה (ואני בכוונה אומר היסטריה, תיכף תבינו למה) התחילה פה. כוכב נולד. ברור, "לא נפסיק לשיר" הייתה תכנית ממש חביבה. מעין שעשועון שבו משתתפים שונים שחוברים לסלבריטאים היו צריכים לנחש את השיר. מעין "תו השעה". זה הלך טוב אז עם הקאמבק (סליחה, היום אומרים רטרו) של השירה בציבור, וזה הצטלם טוב עם צביקה הדר ואסף אשתר. עונה חלפה ועונה באה, וצביקה הדר חשב על נוסחה חדשה. למה לא לקחת את הפיים אקדמי הבריטית (ויש עוד גרסאות, בעוד ארצות), ולשכלל אותה לישראל.

ההמשך ידוע. הפרק הראשון שראיתי היה מעניין ומשעשע, עם המיונים של האנשים המוזרים ביותר שיכולים לצוץ באודישן. מספרם כבר היה צריך לנבא את הבאות. והבאות אכן באו. פרק הסיום גרף רייטינג לא שפוי, כאשר נינט, גבסו והבלונדה (אלוהים יודע אם אני זוכר את שמה) זימרו להם אל תוך הליל. את הניצחון פרסמו כמובן, בעיתון. מייד הוצע להם קמפיין שמן לחברה סלולרית עם שכר של חמש ספרות, וישר הם נעשו קונצנזוס.

איזה מותק נינט, הא? פשוט מותק, כזאת מאמא. הבת של השכן. והקול שלה. פשוט אלוהי. לא? נו, אני כבר רואה את העתיד העגמומי. קצת דיסקים, קצת ערוץ הילדים, ומי יזכור עוד כמה שנים. ואם כבר אני בנושא, אז אמנם המטרה של שרון (ר' למעלה) הוא הבית וה"בעל" (ובכוונה הסדר כזה), ושאיפותיה להיות קולבית אולי יישארו עימה – כי אלו לא היו מטרות התכנית (לפחות לא במוצהר) אבל 'כוכב נולד' באה במטרה ממש להפוך את העמחא לכוכב (וזהו שם התכנית, כמובן). השאלה היא לכמה זמן תישאר איתנו (או יישארו עמנו) המתחרים. כמה זמן ייקח עד שגברת נינט תשכח בתהום הנשייה הישראלי הממוצע, ובעוד כמה שנים תוציא ספר "החיים בצל ההצלחה, סמים ורוקנרול".

יש לציין שלא ראיתי אף פרק של "כוכב נולד". אבל מה – זה היה מסביבי. פשוט לא יכולתי להתעלם מזה. ואת שיר הסיום של נינט שמעתי גם שמעתי, בלווית שירה נוגת עיניים של ידידתי.


פרויקט Y

והנה זה הגיע גם אליי. גם אני נהייתי מכור, וגם בעלי. המטומטמת והאווילית מכל השלושה הפציעה על מסכינו כמעין WRAP UP לעונת המציאות שהייתה לנו. ומה זה פרויקט Y, אתם שואלים? זוהי תכנית המבוססת על נוסחת ה-BIG BROTHER מחו"ל. פשוט – סוגרים חבורת אנשים בתוך וילה לתקופה מסוימת, עושים קולולוש, וכל כמה ימים הצופים מעיפים אחד מהם. א-ב-ל בעוד שבחו"ל הפרס בסוף התקופה הוא כספי, בארצנו הקטנטונת הזוכה המאושר יזכה להיות (תופים, בבקשה) – מנחה ב-YTV!!! שיואו! עצרו את ליבי!

הסדרה עצמה גרועה ביותר. במקום להתמקד בדברים המעניינים (סקס, סקס ועוד קצת סקס), החליטו המפיקים להתמקד בסדנאות המפגרות שהם עוברים יום יום (סדנת משחק שבה הם למדו איך להיות גוזל ולהפוך לתרנגולת, לדוגמה). כבר ביומיים הראשונים בחורה אחת עברה שתי מיטות. עובדה זו הוזכרה רק לשנייה, בעוד שכל הפרק התמקד סביב הסדנה לפיתוח קול (וכן, זה נורא כמו שזה נשמע). חוצמזה, יש מוזיקה שחוזרת על עצמה (בווריאציות שונות), וריאליטי זה לא – "ההפקה", ז"א הרס"ר, מתייחס לנתיניו כמו לחיילים עלובים ונובח עליהם פקודות. בלילה הראשון הם השתכרו קצת, ומישהו מהם הרג את דג הזהב. ב"הפקה" לא יכלו לעבור על זה בשתיקה, והעיפו אותו בעצמם (לפני שהצופים הספיקו). ממש ריאליטי. מגודדים 15 ישראלים ביחד ומצפים שהם יתנהגו כמו בריטים? באמת. כמעט בכל פרק עולה הטרוניה של המשתתפים שהם חיים בדיר חזירים, ורק 2 בנות מבשלות להם. נו, אני נאנח, ישראלים או לא? אני אומר – תנו להם להתבשל במיץ של עצמם. אתם בישלתם את המרקחת, ערוץ יקר, אתם תשלמו אם הווילה תישרף עוד יומיים.

הבעיה שלי היא שדווקא לתכנית הזאת אני מכור – לא לשרון, הקיטשי והרומנטי, לא לכוכב נולד (לפחות שם הייתי יכול לשמוע קצת מוזיקה) אלא לפרויקט הארור – תכנית ללא כל ערך מוסף שאפילו לא מציגה אנשים בסיטואציות אמיתיות. סתם פרווה.


סיכום

בטח עכשיו המון יגידו "מה מפריע לו? לא רוצה? אל תראה. תעביר לערוץ המדע או משהו כזה, ותשתוק."

אכן, מעביר אני לטק-טיוי או לערוץ ההיסטוריה ואכן רואה אני תכניות אחרות, אך לצערי, אין לאן לברוח. בעבודה, ברחוב, בחדשות – זה מסביבי. גדי או יואב, נינט או שי, צ'ינו או דיקלה. אין לי שום בעיה עם תכניות שאני לא רואה, אבל כשאני שומע את זה גם כשאני לא רוצה (משהו מעין 'האח הגדול') – אז זה כבר קצת מדגדג את בלוטות הנרווים.

ומה לעשות? כלום. אין מה לעשות. אפשר להתלונן (מה שאני עושה) כמו ישראלי טוב, ובסופו של דבר ליפול על התכנית שאתה שונא, ולהתמכר.

אז יאללה. בשנה הבאה נלך לווילה, נשיר קצת בתקווה שיגלו אותנו, ואולי נצליח לבחור שם מתוך 15 גברברים את האביר.

ואולי לא.

כל הזכויות שמורות 1999-2014 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...