עוד בתרבות ובידור
 >  > 

שיחה ארוטית עם ג'ואי פוטר

דוסון קריק זו התמכרות. מי שנתפס ברשתה של הסדרה הכל-אמריקנית הזו, לא יכול לדמיין את ימי שלישי שלו בלעדיה. ערן אבן מסביר קצת על מה ולמה כל המהומה. וכן, למקרה שתהיתם, מקומו של ההומו לא נפקד

כל עבודה מכבדת את בעליה. על פי משוואה זו, עבודה כנערת טלפון הנה מכובדת ככל העבודות, ויתרה מזאת - משעשעת את בעליה. באחת מחופשות הסמסטר, עבדה חברתי הטובה, מורן, כנערת טלפון (זהו המונח ה"מקצועי" יותר לבחורה שעובדת בשיחות ארוטיות).

במרבית המודעות לשירות מסוג זה, בהן עיניכם תיתקלנה במהלך דפדוף אקראי בעיתון, תראו שמצוין בהן "לנשים חינם". תהיתם פעם למה? ובכן, הרשו לעבדכם הנאמן להסביר: למקום מתקשרים גברים רבים, ונערה פשוטה, עם קול מונוטוני אך ידידותי, לוקחת את פרטיהם ומסבירה להם שתחזור אליהם כשתתקשר אישה המעונינת בביצוע שיחה ארוטית. כלומר – מעיין שירות שידוכים ווקאלי בין גברים חרמנים לבין נערות צעירות וחמות, אשר פעמים רבות, כולן הן בסך הכל בחורה אחת ויחידה, המחליפה שמות, זהויות, העדפות וקצב נשימות – או במילים אחרות: אחראית המשמרת.

ובכן, במשמרות לחוצות, כשמורן קרסה תחת העומס, והחלה להתבלבל בין נינה הפאם-פאטאל לבין דנה תלמידת התיכון, נכנסתי אני לתמונה, תוך שאני מנסה לגייס מחדש את קולי המפורסם, בימים שלפני שהתחלף בכיתה ח', הקול שבעקבותיו כל הילדים מהבניין ממול נהגו לקרוא לי "עליז ורוד" כל יום בשעות אחר הצהרים של גיל 9.

ולעניינינו, היו מתקשרים אליי בחורים, מאשכנזים צעירים שסיימו את לימודי הרפואה הכללית ומתלבטים לגבי תחום ההתמחות (כן! גם בשיחות ארוטיות גברים נוטים להשתפך על כל תחליף אימא), ועד תימניים "עם כלי חם" ועשרה נכדים. ומי הייתי אני? אני הייתי מיכל, חיילת בחופשת רגילה, מאוד ביישנית. כששאלו הגברים למראי ולנתוני זה תמיד הלך ככה:
הגבר: כן...ואיך את נראית?
מיכל: (בטון של ילדה-של-אבא), הא..אתה רואה אולי "דוסון קריק"?
הגבר: לא! (מהצעיר האינטליגנטי ועד הפנסיונר עם התותבות, 95% מהם לא ראו את הסדרה ואחוז גדול לא פחות מעולם לא שמע עליה מעולם).
אחרי שתיקה ארוכה הם היו שואלים "למה"?
מיכל: כי כולם אומרים לי שאני נראית כמו ג'ואי מדוסון קריק.
כמובן שבהמשך השיחה הם ביקשו לדעת איך נראית הג'ואי הזו, משערה הברונטי והמטופח וחיוכיה השובים ועד השדיים-של-בת-שש-עשרה שלה. מיותר לציין שעד שהגעתי לפרט האחרון הזה, הבחור בצדו השני של הקו כבר נכנס להילוך רביעי. הייתכן והפתרון לבדידותה של ג'ואי פוטר טמון בגבר ישראלי? ואם לא – מדוע היא עדיין לבדה? הייתכן כי היא המקבילה הנשית לראסל קרואו בנפלאות התבונה?

גם אז , בזמן קיום שיחות הטלפון האלו, לפני שנתיים לערך, וגם היום – ג'ואי היא בחורה בתולית כמו דונה מרטין, תמימה כמו מרי פופינס, עוזרת לזולת כמו אמא תרזה ובודדה כמו האפיפיור. האם היא נועדה להיות חביבת המורים לעד? (אפרופו מורים – עד מתי תמשיך מיס פוטר ביחסי האהבה-שנאה-פיתוי אתם? הילדה הזו פשוט תקועה בתדמיתה שהינה תולדה של פיקסציה שייתכן ושום רגרסיה וטיפול נאות לא תוכל לפתור. המשפט האחרון נשמע לכם כבד ומסורבל? רק ככה מבינים ילדי דוסון קריק).

מלבד ג'ואי, כולם נראים שם כאילו הם עושים משהו. אפילו דוסון, שלדעתי הוא הצנון של הסדרה, תמיד יוצא ונכנס ממשרדי מפיקים ואולפנים וחוזים (ושלא נזכיר את הקיבעון האובססיבי שיש לו על ספילברג – הרי מהי הטרילוגיה ה"משעממת" של קישלובסקי אל מול יצירת המופת מפגשים מהסוג השלישי?).

ג'ן היא הפג- הג הלא רשמית של הסדרה ואלילה בזכות עצמה, זו שמאסה כבר בלנסות סמים חדשים כגישה לחיים ויודעת ללמוד מטעויות העבר.

תהליך ההתברגנות המוצלח של פייסי, טעון-הטיפוח ומלא-החן של הסדרה מראה כיצד גם הוא מצא את דרכו לשלווה ולרווחה כלכלית ויגדל להיות בעל למופת.

ולגאוות היחידה שלי - ג'ק. אני יודע שהדברים הבאים יגררו אחריי השמצות והאשמות בהומופוביה עצמית, התכחשות ובושה, אולי אף הוקעה מהקהילה, ואתם יודעים מה? למען ג'ק, הו ג'ק, אני אקח את הסיכון הזה. ג'ק מקפי בא בדמות הפרא האציל ומביא את הקונטרה המשובחת ביותר כנגד הקוקיצות מוויל וגרייס ומראה לכולנו, ומעל לכל- לקהל הצופים הסטרייטי (ועד כמה שזה ישמע לא ייאמן, ישנם גברים סטרייטים רבים שצופים בדוסון קריק. אבא שלי הוא דוגמא נהדרת לכך), שאפשר להיות הומו גאה גם מבלי לצרוח "כואב לי הכוס" בכל אוקטבה אפשרית.

כפי שכבר ציינתי, אני לוקח את הסיכון להיענש בסקילה, אבל חשוב לי לציין שג'ק הוא אכן שגריר טוב לקהילה שלנו, או יותר נכון, להורי וחברי הקהילה הסטרייטים שלנו, שבדרך כלל פוגשים את המציאות ההומואית על גבי מרקע הטלוויזיה בסדרות כמו ג'וני והכי גאים שיש ובסרטים כמו פריסיליה מלכת המדבר, שלוש דוגמאות שאני, אישית, מאוד אוהב.

דוגמאות אלו גורמות להורה, שלא מכבר סיפר לו בנו על נטיותיו המיניות-רגשיות, לפתח דחייה קשה לנושא ואולי אף לבנו, או עצוב יותר- דאגה לבנו מתוך פחד ממה שצופן לו עתידו ב"חיים כמו אלו". נכון, בסך הכל מדובר פה בטלוויזיה, וכמה מהשחקנים שמגלמים את התפקידים שציינתי אינם בהכרח הומואים ובכל זאת – תפקידם והשפעתם על דעת הקהל הצופה בהם היא לעיתים קריטית ביותר בעיצוב עמדות שכאלו.

אולם, גם לג'ק בחיר לבי יש את הרגעים הקשים שלו – האהבות, והאכזבות שבאות בעקבותיהן. קשיים שהוא נתקל בהם בעבר כשגילו בקייפסייד על נטיותיו המיניות ה"חריגות" וקשיים בכלל- הרי לא צריך להיות הומו כדי להיתקל בקשיים יום-יומיים.

אסור גם לשכוח את מדיי המשטרה הכחולים של דאג, אחיו של פייסי. את דאג אפפה בעונות הקודמות סוגיית המיניות האניגמטית-פלגמטית שלו אשר, מלבד הערות עוקצניות מרמזות מצד פייסי, לא קיבלנו עד כה חדשות נוספות לגביה.

לאחר שהבנו שלכל חברי היאחזות קייפסייד, מלבד ג'ואי, קורה משהו בחיים, מסקרנת אותי התברגותה הלא צפויה של אודרי לתוך הגילדה הסגורה הזו או ליתר דיוק – האם הביאו אותה על מנת לאפשר קבורה נאותה של הסדרה הזו?

"דוסון קריק" של לפני אודרי (אין לי דבר נגדה, היא פשוט מתפקדת כסמן על ציר הזמן, ממש כמו ישו – לפני אודרי ואחריה), הייתה סדרה דביקה אשר פורטת על המיתרים השחוקים ביותר של הנשמה – ועל כן אהבנו אותה. זו הייתה דביקות מסוג אחר, דביקות נעימה, של קבוצת מתבגרים איכותיים ומורבידיים מעיירה קטנה בה דוסון לבטח היה מסיים את חייו כשיפוצניק וג'ואי כספרנית עם טעם רע בלבוש, נשמות תועות שטיפסו על ענפים גבוהים מדי ובילו עונות שלמות בניסיונות לרדת מהם. אני מודה שלא היה פרק אחד שלא בכיתי בו. עד שהם הגיעו לקולג' מתחת למעטה הדביקות, עדיין היה ניתן לראות שהסדרה הזו, בכל זאת, אינה דומה לאף אחת אחרת שאמריקה מציעה לנו. אז מה אם לפעמים הם השתמשו במשפטים שהם עצמם לא ממש הבינו.
והנה, מגיעה מיס פוטר לקולג' ומגלה לתדהמתה הצדקנית כי שותפתה לחדר, אודרי, היא בחורה שהתנ"ך של חייה מגולל את מסעות הפיתוי והמעללים של ז'ה ז'ה גאבור. נחרדת ומבועתת, נחבאת ג'ואי בין הספרים ובינתיים, באים לבקרה ספיחי קייפסייד ומגלים את נפלאות שותפתה הפוחזת ומאמצים אותה לחבורתם. אז מה אם אודרי לא יודעת מה זה אמנסיפציה בהיסטוריה ואמבה בביולוגיה? נהפוך אותה לפרוייקט פר"ח, אור לגויים ולגויות בלונדיניות.

אודרי היא זו שבאה להזכיר לנו שדוסון קריק הפכה לגרוע מכל...עוד סדרה אמריקנית, בה אודרי לוקחת פיקוד על דמות הבלונדינית המשתרללת והמסניפה כלפי חוץ, ובעלת משקעים צורבים מהעבר ויצר הרס עצמי בהווה. בלי כל מבט לעתיד.

בשלב מוקדם יחסית פייסי, הבחור היחיד בסדרה הזו שמוכיח לנו שחוכמה לא בהכרח כרוכה בדקלום ספרי הלימוד בפילוסופיה, לקח את אודרי תחת כנפיו החסונות והבטוחות, והראה לה את כל מה שלא יצא לו להראות לג'ואי. לאחר תקופה יפה וקצרה-ארוכה ביחד הם נפרדים וכמו בכל פעם, כל אחת מחברותיו של פייסי – ג'ואי, אנדי וכמוהן גם אודרי - מראות אותות של ירידה מהפסים לקראת סוף הרומן וסופו המוחלט מהווה את יריית הפתיחה של עוד התמוטטות עצבים כללית מבית לירי ושות'.

למה לעזאזל, מכל הבנים בסדרה, דווקא לפייסי זה מגיע? חמד של בחור. ונחזור לאודרי. אחרי החיבוק האינטגרטיבי-רגשי שנתנה החבורה לאודרי, היה יותר מטבעי לגלות שהניסוי לא הצליח ולדעת שמה שהבינה ג'ן כבר בגיל 17, לא תבין האודרי-ז'ה ז'ה גם בגיל פרישה. אודרי פנתה לחיפוש נחמה בסטלנים כבדים שלא כיבסו את ג'וק המזל שלהם מאז גיל 14.

ובתוך כל זה, ניעורה ג'ואי הקטנה והאומללה שלנו ,שנאלצה למצוא את אודרי שוכבת בתוך האמבטיה מחוסרת הכרה, לאחר מנת יתר. טרחת לבדוק אולי היא בעצם נרדמה? מה שבטוח שאת נרדמת, ג'ואי!

שמענו, ג'ואי יקרה, שכנראה יש סיכוי לקאמבק בינך לבין פייסי אז בבקשה ממך הפעם – תהיי יפה ותשתקי. אל תהרסי את זה ומעל הכל – תעיפי כבר את דוסון מהחיוג המקוצר שלך, ולא – תגלי כי את אינך עוד אלא פנטזיה של בחורים שמתקשרים לשיחות ארוטיות. נערית, קודרת וטיפשה.

כל הזכויות שמורות 1999-2014 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...